עצמאות - החירות לאַחֵרוּת, החירות לאחריות

נקודת-המבט שלי על עצמאות היא מאוד אישית ובאה מהבקשה שלי-עצמי לעצמאות, להתפש כעצמאית ובעלת יכולת לקחת אחריות, הן בעיני עצמי והן בעיני אחרים
6/03/2012
 
 
מגן דוד

 

היא נובעת מהחתירה שלי-עצמי להתקבל כשוות-ערך וזכויות, כאשר השוויון הזה אינו נתפש כמובן-מאליו. מזווית-הראייה הקטנה שלי אני מביטה גם על הטווח האנושי הרחב יותר, שנמצא מעבר לי ולכשכמותי. שהרי במִדה רבה, החוויות האישיות שלנו, הן אלה המעצבות את תפישות העולם שלנו ואת דעותינו על הסובב אותנו.

 

אני חושבת שליום-העצמאות של מדינת ישראל יש משמעות מעבר לעצמאות המדינית ולריבונות על פיסת ארץ, שנשפך כל-כך הרבה דם אדם על אדמתה, בשל האמונה בזכאות לחיים על פניה בעצמאות.

 

אני חושבת שלעצמאות יש כמה רבדים, שביניהם עצמאות אישית - של אני מול עצמי ומול החברה, כעצמי, עצמאות אנושית – של אני ושל אחרים מול אחרים כשווים, ועצמאות מדינית - של עם ולאום מול אומות ומדינות אחרות.

 

עצמאות היא גם אחריות - חופש הבחירה ועמו נטילת האחריות על אותה בחירה, והיא גם חירות, החירות לאַחֵרוּת - החופש להיות אחר ועדיין להתקיים כשווה בין שווים ולקבל הכרה בקיום זה.

 

אנו מבקשים להנחיל לילדינו ערכים רבים; בין השאר, אנחנו רוצים לעשותם אנשים טובים, בני-אדם, אנשים עצמאיים, מרגישים, חושבים, מחושבים, מתחשבים, פעילים ונוטלים אחריות על פעולותיהם, אמפאתיים, מוסריים (לא תמיד זה יוצא לנו בדיוק כמו שאנחנו רוצים, אך אני חושבת שזוהי ההתכוונות הכללית של רובנו, כהורים וכמחנכים, לא כן?).

 

ישראל מתהדרת בצבא חזק, בעל ערכים מוסריים גבוהים מאוד. ערכים אלה מוקנים לילדים כתלמידים וכתלמידות בבתי-הספר, לאנשים צעירים שזמנם לשירות צבאי יגיע מתישהו, ולאלה שבמיוחד מועידים עצמם לשירות צבאי כדרך חיים, לקצונה, להנהגה.

 

כן, מדינת ישראל זקוקה לצבא כדי להגן על עצמה מפני אלה שכופרים בקיומה ומאיימים עליו, ואכן, עדיין המלחמה העיקרית שלה היא בבני אומות ערביות, ארגונים אסלאמיים וקבוצות מוסלמיות, שאינם מכירים בזכותה להתקיים. יחד-עם-זאת, חלק מאזרחי המדינה הזו הנם ערבים ומוסלמים.

 

הכיצד אפשרי הדבר, שאדם אחד, או עם אחד, או אומה אחת, יבקשו לעצמם הכרה כשווים וכזכאים למדינה עצמאית, בעוד הם אינם מכירים בזכותם של אחרים להיות זכאים לאותו הדבר בדיוק? הכיצד יבקשו לעצמם כבוד, כאשר הם עצמם נוהגים שלא בכבוד כלפי אחרים החיים איתם?

 

כאשר בני דורי, ואני ביניהם, התגייסו לשירות הצבאי, אחד הערכים שעדיין דיברו עליו היה "טוהר הנשק". מאז זרמו הזמנים והשתנו, ויותר מדי מאורעות קרו וירו ונורו, מכל הכוונים. נשק הוא אינו דבר טהור. נכון, לעתים הפעלתו הכרחית לשם הגנה, אך נשק הורג ומה שהורג באלימות ומתוך כוונה לקחת חיים אינו יכול להיות טהור. נשק-הוא-נשק-הוא-נשק, הוא לעולם איננו נשיקה.


עצמאות הִנה גם האחריות לדעת ולהבין כי הבִּטחון העצמי הוא חזק מספיק כדי לדעת היכן, מתי ובאלו תנאים מגיע הזמן בו אפשר להניח את הנשק בצד. זוהי הבחירה החופשית לנהוג אחרת והאחריות על עשיית דברים בצורה שונה, הבחירה לקום ולהגיד: "די כבר עם זה, ככה זה לא עובד לטובתנו – האישית והכללית – בואו נעשה את זה אחרת".

 

יום-הזכרון לשואה ולגבורה חל שמונה ימים לפני יום-העצמאות, ולא בכדי; הוא מסמל כך את המעבר של הלאום היהודי משואה לתקומה, ומעיד על ההשפעה שהיתה לשואה על ההכרה בצורך ביצירת בית לאומי ליהודים ועל הקמתה של מדינת ישראל. אין כמו עם, אשר חירותו וזכותו לחיים נגזלו ממנו, שיוכל להבין, שעליו להבין, את משמעות שלילתם של אלה מכל עם אחר שהוא.

 

בעצרות ובטקסים של יום-הזכרון לחללי מלחמות ישראל ושל יום-העצמאות נישאת שירת "התקווה" - שיר יפה, מלא אתוס ופאתוס ותחושת כבוד עצמי. הוא מייצג, באמת-ובתמים, את הכמיהה ואת ההמיה לחירות ולעצמאות. אולם, הוא אפילו לא נכתב בארץ, אלא ברומניה, בשנת 1878, לפני למעלה ממאה שנה. הוא התאים לרוח ולזמן של אז, של הרבה לפני שנות אלפיים, עכשיו, כהמנון לאומי, הוא כבר לא מתאים, התמימות כבר אבדה. המלים שמושרות, בפי רבים – ברגש רב, "נפש יהודי הומיה" ו"להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים", מנכסות את ארץ-ישראל כ"ארצנו", כ"ארץ ציון" לנפש היהודיה הציונית ומוציאות מתוך הזכאות לחירות במדינת ישראל חלק מאזרחיה, בני עמים ולאומים אחרים.

 

אין ספק שלעם היהודי יש זכות לשבת בשלום ובבִטחה בארץ-ישראל ולחיות כעם חופשי בארצו, מתוקף ההסטוריה, אולם אין הדבר אומר כי זכות זו היא בלעדית וחלה על כל הארץ כולה. זכות זו אינה חייבת בהכרח להיות בלבדית ושוללת ואינה-כוללת. זכותו של האחד אינה חייבת לבוא על חשבון זכותם של אחרים. אנחנו כל-כך רגילים לחוות את העולם שסביבנו ולשפוט אותו במונחים של "או-או", עד-כדי-כך שיש השוכחים כי זוויות-ראייה ניתן לשנות וכי קיימות אפשרויות נוספות, כמו "גם-וגם", למשל...


עם המציאות המשתנה, וכדי להתאים לה, יש הרבה דברים שעליהם להשתנות. קבלת האחרות תאפשר עוד התייחסויות ונקודות-מבט שתשתנינה. כך גם המנון יכול להשתנות וכן ההתייחסות לזכות לעצמאות.

 

עצמאות אמיתית - עליה להיות כוללת, מכלילה ורלוונטית לכל מי שהוא חלק ממדינת ישראל ומאזרחיה ולא רק עבור אלה שהם יהודים.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד