אורנה רוני

קולן השקוף של נשים עם מוגבלות

אשה בכיסא גלגלים
מתי נעשיתי פמיניסטית? הזכרון אינו ברור כל-כך. אני מניחה שזה משום שזה היה תהליך. בשלוש השנים האחרונות, 2011-2013, השתתפתי בקבוצת מחקר והעצמה, שעסקה בנושא של פמיניזם ומוגבלויות. דו"ח המחקר יוצא עתה לאור. "הקול השקוף – נשים מדברות על מוגבלות ופמיניזם".

25/03/2014

גרה בתל-אביב

תל אביב
החיים בתל-אביב היו השגרה עכשיו, הם היו החיים האמיתיים והרגילים של היום-יום. ומחוץ לכל ההפתעות, ההתנסויות, האורות המסנוורים וההרפתקאות המסעירות, הם גם הציבו אותי בתוך זירות התמודדות חדשות, אתגרים, מהמורות ומכשולים
17/03/2014

לונדון חיכתה לי - חלק א'

לונדון
אחרי תל-אביב ואחרי מצדה מה היה עוד לכבוש? היה העולם, היה חוץ-לארץ. היו לונדון, אנגליה, סקוטלנד...
6/01/2014

לונדון חיכתה לי (ולפריז לא הגעתי) - חלק ב'

האי סקאי, סקוטלנד
אחרי תל-אביב ואחרי מצדה מה היה עוד לכבוש? היה העולם, היה חוץ-לארץ. היו לונדון, אנגליה, סקוטלנד...
6/01/2014

רוקדת עם כוכבים בעיניים

צללית של רקדנית בלרינה
פעם בשנה, מתקיים ערב מיוחד עם אמנים ואנשים ידועי שם רבים, לפעמים כערב מיוחד של התכנית "רוקדים עם כוכבים", באירוע ההתרמה נוצץ של ארגון "וראייטי". לפעמים, כאשר מתקיימים אירועים כאלה זה נראה לי כאילו נזרקה לאוויר איזושהי אבקה צבעונית שנדבקה ורואים אותנו לפרק זמן קצרצר כהרף-עין, אבקה שתוך ימים ספורים, עם הֵאָלֵם תרועות הפסטיבלים, תהפוך לאבק אפרפר, שישקע כולו ברכות ובשקט לקרקע, ושוב נשאר שקופים...

10/11/2013

כיבוש המצדה על ידי האורנָאִים

מצדה
רציתי לכבוש את מצדה! זהו המקום שבמשך שנים רבות רציתי להגיע אליו ותמיד הפסדתי, משום שבכל טיולי בית-הספר והמחנות בחופשים נשארתי בבית
9/10/2013

אורנה, העיר והאורות

תל אביב בלילה
העיר הגדולה תל-אביב, על ניצנוצי החיים וההמולה שבה, פעמה ומשכה אותי אליה. במשך הזמן אהבתי פחות ופחות את הרעש והלכלוך והערפיח, ואת המוני האדם שנהרו ברחובות, אך אהבתי יותר ויותר את מה שהיה לה להציע לי – את החופש ואת העצמאות, את היכולת לבחור לעשות מה שאני רוצה.
2/09/2013

לפחות ראיתי שלג יורד

שלג בכדור זכוכית
אני מציירת מאז שאני זוכרת את עצמי. לא ממש הבנתי איך אני מסוגלת לעשות זאת, עם הידיים הרועדות האלה, שאצבעותיהן המתעקלות נעות ללא-הרף, כאילו יש להן חיים משלהן. ועובדה – ציירתי. השנתיים בהן למדתי בקורס במכללה הביאו אותי לחשוב על המשך חיי, כאשר ראיתי את העיסוק באמנות כחלק מהם.

13/08/2013

לצאת לחופשי

שבילי הקיבוץ
יש יתרונות רבים בגידול ילד נכה בחברה קיבוצית. נולדתי בשנות הששים וגדלתי אל תוך שנות השבעים, באותם זמנים בהם הקיבוץ היה איתן ומלוכד ותומך, או לפחות, כך היתה ההרגשה. יש גם חסרונות בגידול ילד מוגבל בסביבה חממתית וסגורה, שמגינה עליו מצד אחד, אולם מצד שני, אינה מאפשרת לו להתעמת עם העולם האמיתי שבחוץ
11/06/2013

פילדלפיה שלי - חלק ב'

ריבועים קטנים עם אותיות לטיניות וסימנים שונים
אורנה רוני מספרת על התנסותה בשנות נעוריה בשיטת הטיפול "דומאן-דלאקאטו" הידועה גם כ"שיטת פילדלפיה"
21/05/2013

עצמאות - החירות לאַחֵרוּת, החירות לאחריות

מגן דוד
נקודת-המבט שלי על עצמאות היא מאוד אישית ובאה מהבקשה שלי-עצמי לעצמאות, להתפש כעצמאית ובעלת יכולת לקחת אחריות, הן בעיני עצמי והן בעיני אחרים
6/03/2012

שש-עשרה מתוק-מריר

עוגת יום הולדת עם נר בצורת שש עשרה דולק
אורנה רוני, אשה עם מוגבלות אם לשני ילדים, מספרת על חוויותיה כנערה מתבגרת וחיפוש אחר אהבה
26/09/2011 10:30

טור אישי - ברכות לגיוסך לצה"ל

טנק
אני חושבת שהייתי בין הנכים הראשונים שהתנדבו לשירות צבאי, הרבה לפני שהתנדבותם של צעירים בעלי מגבלות והתגייסותם לצבא היו לדבר שבשִגרה. זה לא היה כמו היום, כשיש הנחיות, ועדות וקורסי הכנה
1/09/2011

ילדה חייכנית וצוחקת

שני ילדים על שפת האגם
אורנה רוני, אשה עם מוגבלות אם לשני ילדים, קיבוצניקית החיה בפריפריה, אמנית, מרצה וחברה בפרוייקט אמ"א, חוזרת אלינו עם טור אישי על ילדה צוחקת וחייכנית בצל הנכות
3/08/2011

ומעכשיו - גם השירים 30.5.11

תווי מוזיקה
בחודשים האחרונים היו פרקי זמן שבהם לא יכולתי לכתוב את הטור - דברים אחרים אספו את תשומת-לבי אל מקום אחר והיה לי חסר
3/05/2011

אפלותה של אפליה

אורנה רוני, שסבלה כל חייה מאפליה כזו או אחרת מתוקף היותה נכה, מפרטת על התחושות הלא קלות, על השאלות הגורליות שהנושא מעלה אצלה ועל העובדה שהאפלייה עדיין קשורה במסלול חייה
11/02/2011

פילדלפיה שלי

ילדים הם עם אכזר, אין אצלם העמדת פנים וכשהם פוגעים – פגיעתם ישירה. אם אתה חלש, הם לא יניחו לך. אורנה רוני כותבת על שיטת פילדלפיה לטיפול בפגיעות מוחית. חלק א'
4/12/2010

שלום כיתה א'

קצת אחרי פתיחת שנת הלימודים - אורנה רוני מספרת על חוויותיה מהצעדים הראשונים בכיתה א', למרות המוגבלות ולמרות הקשיים - מהזוית האישית ביותר
18/11/2010

חוף ללא סוף

אורנה רוני כותבת על האהבה האמיתית שלה לחוף הים. "היו כמה פעמים בודדות, שברחתי משיעורים שלא אהבתי והלכתי לכנרת, שהיתה שם – רק להושיט את היד ולגעת בה..."
30/08/2010

עודני הולכת

הליכה איננה רק אותה פעולה פשוטה כביכול, של השמת רגל אחר רגל – אף כי לעתים, פעולה זו אינה פשוטה. לעתים היא פריבילגיה. אורנה רוני מספרת על ההליכה מזווית אחרת
22/08/2010
  1. לעמוד הבא
עבור לתוכן העמוד