בתיכון החברתי "דשנים" המודעות לנגישות ולקבלת השונה הינה דרך חיים!

18/02/2018
 
 

ביום א' ה- 4.2.18 קיימה עמותת נגישות ישראל בתיכון החברתי "דשנים" בקריית אתא מיזם לתלמידים והדרכת חדר מורים לשם הגברת המודעות לנושאי הנגישות וקבלת השונה

המיזם התקיים במסגרת תכנית "תיקון עולם" לתלמידי כיתות ט' מטעם כפר הנוער "עלה נגב".

כבר בביקורי ההכנה ניכר היה כי הרוח המפעמת בבית הספר שונה ומיוחדת: פגשנו מורים חדורי הכרה חברתית מפותחת המועברת לתלמידיהם. קידמו אותנו בהמון אהבה ושיתוף פעולה מלא רצון טוב.

 

התלמידים עברו מסלול מכשולים על כסאות גלגלים
בתחנת המוגבלות בניידות התלמידים עברו מסלול מכשולים על כסאות גלגלים

 

תחנות התנסות חוויתיות לתלמידים

המיזם החל בתחנות התנסות לתלמידים אשר הופעלו והועברו על ידי מדריכי עמותת נגישות ישראל וביניהן: תחנת מוגבלות בראייה, מוגבלות בשמיעה, מוגבלות בניידות, מוגבלות קוגניטיבית ותחנת שפת הסימנים. כל תחנה כללה מפגש עם אדם עם מוגבלות תואמת ששיתף בסיפורו האישי, קשיים והתמודדויות שהיו לו כאדם עם מוגבלות, מהי נגישות עבורו וכוחה להביא לשינוי חברתי.

בתום ההתנסות כונסו התלמידים לשיחת משוב ואוורור רגשות מרגשת שהביאה לידי ביטוי את החוויה העזה לה נחשפו.

 

 

ארוחת חושים למורים


בחציו השני של היום פגשו מדריכי נגישות ישראל צפון-נ.י.צ, את צוות המורים בתיכון החברתי, הרצו להם על עקרונות הנגישות וקבלת השונה והעבירו להם ארוחת נגישות, בה כל מנה נאכלת תוך הדמיית מוגבלות ראייה, פיזית ושמיעה. כל מנה לוותה אף היא בסיפורו האישי של מדריך נ.י.צ. עם מוגבלות תואמת.

 

המורים נכנסו לחדר הארוחה בהליכה עיוורת עם כיסוי על העיניים
המורים נכנסו לחדר הארוחה בהליכה עיוורת ואכלו את המנה הראשונה ללא חוש הראייה

 

המפגש המרגש נמשך עד לשעות החשכה וכלל סיור בתערוכה מרגשת של בני הנוער בתום מחצית שנת לימודים שהוקדשה לנושאים הללו.

אחד המשובים שהגיעו לידנו כמה ימים בתום העשייה – ריגש אותנו במיוחד והוא מובא כלשונו:


"כבר הרבה זמן חיכיתי להבין מה זה להיות על כיסא גלגלים
.
מה זה להיות חרש, עיוור, או בכלל, מה זה להיות אדם עם מוגבלות?
העולם הזה תמיד סקרן אותי. משך אותי לדעת מה הוא טומן בחובו.
ברור שאני לא רוצה (חס וחלילה) שתהיה לי מוגבלות קבועה, אבל תמיד רציתי לדעת איך זה מרגיש
כמו ילד קטן שרוצה כנפיים, אני רציתי משהו שידביק אותי אל האדמה. התחושה הזאת, השונה כל כך.
אולי אני משוגעת, אולי אני חולמת חלומות מטופשים,אבל הסקרנות משתלטת עלי.

יום ראשון האחרון "הגשים" לי את ה"חלומות" הללו.

הרגשתי מה זה להיות עיוורת, איך זה מרגיש להתגלגל בכיסא גלגלים, וקצת ראיתי דרך העיניים שלכם.

חברי, שכני, אנשים שאני פגשת יום-יום ברחוב.

זה לא קל.

לא קל, אך עם זאת מעצים. זה לראות את החיים בצורה מאד שונה. מעניינת.

אתם מקבלים פרספקטיבה שונה על משהו שבעיני הוא פשוט ויומיומי.

כמו לנסוע לעבודה או לבית הספר, או ללכת לבלות עם חברים בים. הכל יותר מורכב ודורש תכנון מדוקדק מראש.

אני שמחה שבאתם, שלימדתם אותי ודיברתם איתי, סיפרתם ושיתפתם את סיפורם האישי.

זה לא מובן מאליו.

תודה לכם".

 

המורים יושבים עם אוזניות אוטמות קול
בכדי להזמין את אחת המנות, נאלצו המורים לתקשר עם "המלצריות" ללא חוש השמיעה

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד