התן הלבן / אריה שמידט
4/12/2008
 
 

"בוא ילד, בוא והיכנס מתחת לשמיכה ואספר לך סיפור", אמר שמעון לבנו אורי וצעד לכיוון חדרו של הבן.

אורי, ילד בן חמש, מאד אהב את הסיפורים שאביו נהג לספר לו מדי ערב ולכן מיהר והתמקם מתחת לשמיכה הנעימה שעל המיטה בחדרו.

"ובכן ילד," החל שמעון את סיפורו, "הערב אספר לך סיפור על בעלי חיים החיים ביער. לסיפור שלנו יש מוסר השכל ואני מקווה שנלמד ממנו משהו."

"כן אבא", אמר אורי וסידר את הכרית תחת ראשו המתולתל.

"ובכן, מעשה שהיה כך היה", החל שמעון את סיפורו.

"ביער רחוק, רחוק, במקום שרגל אדם טרם דרכה, החליט האריה, מלך החיות, להקים מועצת בעלי חיים אשר תנהל את החיים ביער. לאסיפה שהוא ארגן הגיעו כל חיות היער. האריה פנה אליהם והסביר שברצונו להקים מועצת יער ולכן על כל החיות לבחור נציגים למועצה זו. החיות התפזרו והחלו לעסוק בבחירת הנציגים.

הזאבים בחרו בזאב הכי אמיץ, השועלים בשועל הכי ערמומי, הנשרים –בנשר הכי מגביה עוף, הארנבות – בארנבת המהירה ביותר והדובים – בדייג הכי טוב.

החליטו התנים שגם הם צריכים לבחור נציג. הודעה יצאה לכל פינות היער שבליל ירח מלא, בחודש אוגוסט החם יתכנסו כל התנים ביער כדי לבחור נציג למועצה. בלילה האמור, הגיעו רק 40 תנים כי היתר היו עסוקים בעניינים אחרים. דיברו התנים והתווכחו, הציעו הצעות ואמרו אמירות ובסוף החליטו למנות ועדה אשר תנהל את ענייניהם ותבחר נציג למועצת היער. לוועדה נבחרו התנה היפה, התן המאיים, התנה המתלוננת, התן האדום, התן המארגן וגם התנה המפייסת. ביקשו גם מהתן הלבן, תן חדש ביער, שהגיע ממקום רחוק, רחוק, ואף אחד לא ממש הכיר אותו, שיצטרף לוועדה אך הוא סירב. למחרת התפשטה ביער שמועה על כך שהתנים בחרו ועדה. הרבה תנים שלא הגיעו לכינוס החלו לרטון ולילל, אך גדולה היתה הצעקה כאשר התברר שלאחר מספר ימים ועדת התנים התכנסה ופנתה לתן הלבן להיות להם לראש. לא היה קל לשכנעו, אך בסופו של דבר אמר התן הלבן שהוא מוכן להיות להם לנציג במועצת היער, כי ביער ממנו הוא הגיע הוא היה לראש ומנהיג וכולם סמכו עליו ותמכו בדרכיו."

שמעון השתעל קלות ואורי בנו האיץ בו: "נו אבא תמשיך כבר, מה קרה עם התנים?"

שמעון ליטף את ראש בנו והמשיך: "ובכן בני, התנים ביער הזה היו מאורגנים חבורות, חבורות ומעולם לא הצליחו, כמו יתר החיות, להגיע להחלטה משותפת כלשהי. חבורה אחת טענה שעדיף לחיות בשולי היער, שם אפשר למצוא שאריות שבני אדם זורקים. חבורה אחרת טענה שעל גדות הנהר הדובים משאירים שאריות של דגים וזהו אוכל טעים. החבורה השלישית תמכה במעקב אחרי הנשרים העפים בשמים כי הרי ידוע שנשרים אוכלי שאריות הם והיכן שיש נשרים יש שאריות אוכל. חבורות התנים מעולם לא שיתפו פעולה האחת עם השנייה ורק חשפו שיניים זו אל זו. היו ביער גם תנים שחיו לבדם: התן הנבחן גר לו בשולי היער ובכל פעם שמשהו העלה רעיון הוא היה נובח עליו ומנבל את פיו. הגדיל לעשות התן המנודה שהצליח להרגיז את כל התנים וחי לבד. תן זה נהג להסתובב קרוב לחצר המלך ולאכול משאריות שזרקו לו משרתי המלך.

חשבו תני הוועדה כיצד לפתור את הבעיה הקיימת בין התנים והחליטו לשגר משלחת ולהתייעץ עם המלך.

התן המאיים, שהיה חבר בוועדה, כעס על ההחלטה והודיע על פרישתו וכך עשתה גם התנה המתלוננת, אך באותו זמן הגיע תנה ביישנית, עדינה וקצת פוחדת, התדפקה על דלת הוועדה וביקשה להיכנס. התנים שמחו מאד וקיבלו אותה כחברה שוות זכויות. לאחר מספר ימים חזרה התנה המתלוננת וביקשה לחזור לוועדה אך החברים לא הסכימו.

ביום שהמשלחת הגיעה לחצר המלך, רגז המלך מאד וסירב לקבל את המשלחת. לאחר ימים ספורים שלח המלך שליחים אל התן הלבן והזמין אותו לשיחה. פנה התן הלבן אל חברי הוועדה ולאחר דיון ארוך החליטו אלו, אם כי לא פה אחד, לשלוח את התן הלבן לפגישה עם המלך.

הגיע התן הלבן לחצר המלך והתקבל בכבוד וחום רב. שטח התן הלבן את בעיות התנים לפני המלך ואמר לו שרב הפילוג בין התנים ושיש צורך בעזרה כדי לאחדם. כמו כן הוסיף התן הלבן שיתר חיות היער לא אוהבות את התנים בגלל התנהגותם המוזרה. הקשיב המלך קשב רב ואמר לתן הלבן שהוא מוכן לעזור בכדי להפוך את התנים לקבוצה כמו יתר בעלי החיים ביער.

חזר התן הלבן לחבריו והחליטו להקים בית ספר שם ילמדו את התנים לצוד ולא להסתפק רק בשאריות של חיות אחרות. מכיוון שביער הזה ויערות אחרים כבר היו תנים שידעו לצוד יצא קול קורא וביקש מתנים ציידים לבוא וללמד בבית הספר. הוועדה גם רצתה לארגן תנים ציידים שילכו ויסבירו לחיות היער שהתנים הם בעלי חיים טובים וצריך לכבד אותם.

אך, אוי, לא כל התנים אהבו את הגישה החדשה. התן הנבחן החל לקלל ולהשמיץ על ימין ועל שמאל באמרו שתן לבן לא יכול להיות מנהיג. בעצם היותו לבן הוא כשלון. התן המנודה פחד שכעת כשתנים אחרים מסתובבים בחצר המלך, הוא לא יקבל יותר שאריות ולכן הוא השמיץ השכם והערב. הוא קרא ליתר התנים לא ללכת לבית הספר לצייד כי הדבר מנוגד לטבעו של התן, הרגיל לחיות מהשאריות של האחרים. התן המאיים פשוט איים."

אורי הקטן הרים את עיניו אל אביו ושאל: "אבא מדוע שלושת התנים האלה כל כך רעים?"

"הם לא רעים, בני" ענה שמעון, "הם פשוט מפחדים." "ומה קרה בהמשך?" שאל אורי.

שמעון העביר את ידו בשיער ראשו והמשיך בקול עצוב "המלך כינס את המועצה ומינה את הזאב לתפקיד שר הציידים,את הנמלה לשרת האוצר, את הדבורה לשרת העבודה, את הצרצר לשר התרבות והמוסיקה,את הארנבת לשר הספורט, את השועל לשר החוץ וכך כל אחד מהנציגים קיבל תפקיד במועצת היער."

"ואיזה תפקיד קיבלו התנים?" שאל אורי. "התנים לא קיבלו תפקיד כי לא שלחו נציג. הם המשיכו להילחם זה בזה ולא הגיעו להסכמה על נציג." ענה שמעון.

"ומה קרה לתן הלבן וחבריו בוועד?" הקשה שוב אורי.

שמעון נאנח וענה: "התן הלבן וכמה מחבריו לא התייאשו ועדיין מנסים ללמד תנים לצוד בבית הספר שהקימו. אך לצערי יש להם מעט מאד תלמידים. רוב התנים מעדיפים לחיות מהשאריות שהאחרים משאירים. גם לחיות האחרות הדבר מאד מתאים כי יש מי שינקה אחריהן את שבילי היער ותפקיד התנים במועצה נשאר עבורם."

דממה השתררה בחדר. שמעון כיסה את אורי הקטן בשמיכה החמה, ליטף את ראשו ואמר: "עכשיו ילד לך לישון. השעה כבר מאוחרת."

אורי נאנח ועצם את עיניו בעצבות תוך מחשבות על כמה בודד ועצוב הוא התן הלבן וכמה חבל על התנים האחרים.

 

הגה, כתב ושלח בהכנעה אריה שמידט

לטורים נוספים של אריה

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד