ה"נכה" שדפק לעצמו את החיים / אייל סבג
1/03/2009
 
 

החיים משולים בעיניי לכביש ארוך, תלול ואין סופי. לאורך המסלול הנפלא הזה ישנם עקומות חדות, עליות, מורדות, כבישים מהירים ואף כבישים עירוניים, שלטי הנחייה, שלטי אזהרה, צמתים, כיכרות, פסי האטה, עצירות ועוד אינספור נתיבים אשר כל אחד מהם לוקח אותך ליעד אחר.

לפני כמה שנים ישבתי בחוף הים עם מס' חברים כשבמרחק חמישה מטרים מאתנו, ישבו ארבעה בחורים בשנות השלושים לחייהם. הם דיברו על זוגיות, כדורגל, קריירה, עיסוקם בחיים, אך בעיקר דיברו על מס ההכנסה שמדי חודש "מגלח" להם כהגדרתם את הכיס בכמה מאות שקלים.

את השיחה ניתב בחור "נכה" (הלוואי עליי הנכות שלו) שנפגע בתאונת דרכים. קולו הרם הביא לאוזניי את העובדה שהוא מרוויח 4,500 ₪ נטו ממקום עבודתו ועוד 1,700 ₪ מהמוסד לביטוח לאומי, וזאת בשל נכותו שנגרמה כאמור מאותה תאונת דרכים מצערת. בהמשך הוא ציין שאם ירוויח שקל אחד מעל אותם 4,500 ₪ - תקוצץ קצבתו מן המוסד לביטוח לאומי ברמה כה גבוהה ש-"למה לו להתאמץ בכלל" כל עוד הוא יכול "לדפוק" את המדינה. כך התרברב בגבורה לא מבוטלת בפני חבריו.

"ברור שאני יכול אח שלי, אבל למה ? בשביל שמס הכנסה יגזור עלי קופון וביטוח לאומי יחסוך ?! אין מצב..."

ישבתי ושמעתי אותו ולבי נמלא רחמים כלפיו. באותו הזמן בו הוא "משחיל" למדינה, הוא גם דופק לעצמו את עתידו בכך שכל חייו יישאר תחת אותה מדרגת ה- 4,500 ש"ח.

גם אני חייתי זמן מסוים מקצבת הביטוח הלאומי, אך כאדם אחראי ועם מעט חכמת החיים שהספקתי לרכוש עד אז, הבנתי שאם לא אוותר על אותה הקצבה בטווח המיידי, "אתקע" כל חיי עם הכנסה זעומה ומגוחכת שהיתה לי בזמנו מעבודתי - בטווח הארוך.

אין שום ספק שהפגיעה המיידית כואבת לעיתים, אך כדאי לזכור שבשביל להגיע למאה, צריך לפעמים להתחיל מאפס, ואותו הוויתור שנראה כואב בטווח המיידי - ישתלם לבסוף ובענק - בטווח הרחוק.

מיומנו של צולע בלונדי:

היום אני משתכר די יפה ממקורות פרנסתי, אך כל זה התאפשר בזכות הויתור הכואב על אותה קצבת מדינה זעומה. במקרה הנוכחי מדובר היה ב"הקרבה חומרית" אך הדבר נכון לגבי שאר מהלכים אותם הנכם מתכוונים לעשות בחייכם. עליכם להבין שבעולם בו אנו חיים אין מתנות חינם ועל מנת להגיע להישג מסוים, חומרי או רגשי, ייתכן ותאלצו לוותר על דבר אחד או שניים בכדי להגיע למטרה שהצבתם לעצמכם.

ובאשר לאותו רברבן מחוף הים ? מן הסתם ולאורך כל חייו הוא ימשיך להתרברב באוזני חבריו איך מדי חודש הוא ממשיך "לדפוק" לעצמו את החיים.

ותרו היום וצרו את השינוי של יום המחר !

 

לטורים נוספים של אייל

לאתר של אייל סבג

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד