שמונה עשרה שנים אחרי / אייל סבג
4/02/2009
 
 

ביום שלישי, ה-05/08/08 ולאחר בירוקרטיה ארוכה שמטרתה: קבלת מספר ספק ממשרד הביטחון לצורך קיום הרצאות וסדנאותיו בחילותיו, הוזמנתי לראשונה להרצות בבסיס הקריה שבתל אביב.

נושא ההרצאה: להפוך נכות לאיכות.

שמונה עשרה שנים אחרי שצה"ל פטר אותי מלשרת בחילו,
שמונה עשרה שנים אחרי אותה מהלומה שהמחישה לי שאני שונה ולא שווה,
שמונה עשרה שנים אחרי הרגע ההוא בו חזרתי לביתי מלשכת הגיוס וקיללתי את המיילדת ההיא שהתרשלה בשעות בהן ביקשתי להגיח אל העולם,
שמונה עשרה שנים אחרי שלא ראיתי סיבה לכך שלבי פועם,
שמונה עשרה שנים אחרי תקופה ממושכת של רחמים עצמיים, תלות, עצב, וכעס רב כלפי זה שברא נשמה בגופי,

נכנסתי לשם מהשער האחורי, שער רבין, בכניסה לאגף חיל האוויר, הקריה, תל אביב.

17/07/90, תאריך הוצאת הפטור...."מטעמי בריאות"
05/08/08, 09:30, הרצאה מול חיילים בסדיר, קצינים, מפקדים, ובכירים נוספים מהחייל.

יכולתי לדרוש שנת שירות בזמנו,
יכולתי להתנדב ולנדב את כישוריי לצבא החזק בעולם,
יכולתי לתרום נכונות, להראות כמה מיכולותיי, ולעלות על המדים הירוקים,

אך לא נקפתי אצבע.

כל כך מפוחד הייתי, כל כך תלותי, כל כך ממורמר ובעיקר קורבן - עד שקיבלתי את ההחלטה כעוד שורה מתוך מגילת האירועים, מתוך אותו "מכתוב" שהוגש לי עם לידתי.

"לפני שמונה עשרה שנים פטרתם אותי משירות צבאי.....והיום אני סוגר כאן מעגל...."
כך פתחתי את הרצאותיי בפני אותו גוף שפתאום מכיר ביכולותיי, בהישגיי, ובשליחות העצומה שלי.

אין יותר מרגש מלראות עשרות בכירים מחיל האוויר, עומדים, מוחאים כף, ומבקשים ללחוץ יד.

זה מה שקורה לכל אותם אנשים שמעולם לא חדלו מללכת אחר חזונם,
זה מה שקורה לכל אותם אנשים שמעולם לא ויתרו על משאת נפשם,
זה מה שקורה לכל אותם אנשים שמעולם לא ויתרו על הגשמת חלומם,
זה מה שקורה לכל אותם אנשים שמעולם לא הניחו לאמונתם, לכמיהתם, ולשליחותם,

לכל אדם שחי בעולם הזה, יש ייעוד מסוים. כך אני מאמין.

ישנם את אלה שמצאו אותו ומממשים אותו, ממש כמוני.
ישנם את אלה שמצאו אותו אך טרם מממשים, מחשש לשינוי והקרבה.
ישנם את אלה שעדיין מחפשים.
וישנם את אלה שחושבים עליו, כעל לא יותר מבולשיט רוחני.

הבולשיט הרוחני הזה גרם לי להפוך 100% נכות, לאיכות ולשליחות שמשנה ותשנה בקרוב את קו המחשבה של לא מעט מחיילי חיל האוויר.

אז אם אותו גוף שפטר אותי מהשירות הצבאי לפני שמונה עשרה שנים, פתאום מבקש אותי בשנית - כנראה שאותה שליחות היא הרבה יותר מבולשיט.

 

לטורים נוספים של אייל

לאתר של אייל סבג

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד