השייט לקרואטיה 2008 / דר' רויטל שורץ-סבירסקי
5/11/2008
 
 
הגדל

מיד עם שובנו מההפלגה לתורכיה (עיין בכתבה פלוטילת ימה 2008), ברור היה כי "צעירים חסרי מנוח" שכמונו לא ישקטו על שמריהם ולא יתאפקו מלחוות זאת שנית ובהקדם.

ואכן, כבר בימי האביב הראשונים, עם שוך ההתרגשות העזה – החלו להתעופף מיילים, ובוקר בהיר אחד הופיעו המילים המפורשות: "בסוכות נצא לשייט לקרואטיה!". חיש קל נמחקו ההיסוסים הקלים בסגנון של "יש עוד המון זמן! מי מתכנן כל כך רחוק?!" – ומבלי שנחוש, מצאנו עצמנו לאחר שתי טיסות לבודפשט בואכה ספליט מאיישים שתי יאכטות במרינה. אחת מהן דגם "בוואריה 44", המוכרת לנו מההפלגה לתורכיה והשנייה – מדגם ELAN. כאן המקום להרחיב בכמה מילים את המשמעות של ההבדל ביניהן מן ההיבט של נגישות לנכים. לדגם "ELAN" עדיפות כלשהי למשתמשים בכיסא גלגלים כמונו, מכיוון שתא השירותים רחב במעט יותר וגם דלתו נפתחת החוצה וללא סף. ניתן היה להגיע עם הכיסא ב"סלון" לפתח תא השירותים ולהיכנס בנוחות (יחסית!) פנימה. הדבר, כזכור, איננו אפשרי בדגם "בוואריה 44". יתרון קל נוסף הינו החיבור הישיר בין תא השירותים לאחד מתאי המגורים ("סוויטה"). גם היציאה מיאכטה זו לרציף נוחה יותר, הודות לרווח בין שני ההגאים המאפשר את השחלת הגוף בקלות יחסית החוצה אל ה"גאנגווי". חסרונות שמן הראוי לציינם: גרם המדרגות ל"מרפסת" ארוך יותר ושתי מדרגות ב"סלון", שהיוו מכשול גם לבעלי הרגליים הקלילות שבינינו...

תמונה קבוצתית של יאכטת ה"זאטוטים" Smisni
תמונה קבוצתית של יאכטת ה"זאטוטים" Smisni

תמונה קבוצתית של יאכטת ה"בוגרים" i-Magic
תמונה קבוצתית של יאכטת ה"בוגרים" i-Magic

ירידה לחוף
ירידה לחוף

לאחר ההתארגנות הראשונית, קניות מצרכים ליום הראשון, ארוחת ערב ראשונה בספליט וההיכרות עם שתי היאכטות שתהפוכנה לביתנו בשבוע הקרוב – יצאנו למחרת לקטע שייט ראשון, תוך הסתגלות להתנהלותו של כלי שייט חדש. חשוב לציין כי חלק בלתי נפרד מההסתגלות הינה ההיכרות האישית הכרוכה בשייט כזה, שכן הכרנו רק חלק מן המצטרפים. קטע השייט ("לג" בלשון הימאים) הביא אותנו לקראת שעות אחר-הצהרים לאי בראצ' (Brac), למעגנה בעיירה קסומה בשם פוסטירה; מקום ציורי, עם בתי אבן טיפוסיים וכנסייה אורתודוקסית יפהפייה. המעגנה סיפקה לנו את המים והחשמל במתח V220 הנחוץ והיקר כל כך (חשוב לציין: מעגנות קרואטיה מאוד יקרות, גם בתקופה המוגדרת כ"מחוץ לעונה"). תוך זמן קצר הונהגה שעת כושר יום-יומית עם גומיות על הסיפון, הקשר בין המפליגים התהדק והתחמם, ופועל יוצא מכך – כבר בערב הראשון אכלנו יחד ארוחה משותפת לשייטי שתי היאכטות, פרי הכשרון הקולינרי של השפים מתוצרת עצמית, מלווה בצחוקים היסטריים מההפעלות החברתיות המצחיקות והאוויליות כאחד... עם חלוף הימים גם בתוך היאכטה נפלו מחיצות, ותמחיש זאת יותר מכל ההתנהלות סביב נושא השירותים, הידיות המסובכות וטכניקת ההדחה של כל "הדורש הדחה" – והכול בתחושת קרבה ואינטימיות של שותפות-גורל...

הטלת עוגן ושימוש בסירת הדינגי כדי לרדת לחוף
הטלת עוגן ושימוש בסירת הדינגי כדי לרדת לחוף

האתגריסטים שלנו מטפסים על קירות המערות המקסימות
ה"אתגריסטים" שלנו מטפסים על קירות המערות המקסימות

למחרת, עגנו בעיר קטנה ויפה בשם בול (Bol), לשם "תידלוק" עצמי בגלידות ובקפה על שפת המים וביקור ביקב הגדול כדי להצטייד ביין קרואטי משובח לצריכת הימאים אמיצי הלב בימי השייט הבאים עלינו לטובה. לעת ערב הפלגנו לעיירת דייגים בשם סומרטין לאורך גדות איים ירוקי-עד עם מבנים גיאולוגיים קסומים. העגינה הפעם – חינם! השתחלנו בין ספינות דייג גדולות וכבדות-מכמורת, כשהמחיר לכך הינו חוסר חשמל-חוף או אספקת מים – מה שמעמיד בספק את המקלחות... מסומרטין המשכנו לאי חוואר, אתר מתוייר ומוכר לי מביקורי הקודם בקרואטיה. הרוח הטובה והמערות הקסומות בדרך, שאנשי הספורט האתגרי בינינו תרו מכל העברים (כאן חשוב לציין: יאכטה אחת אויישה על-ידי ימאים בגיל העמידה והשנייה – על-ידי צעירים נמרצים ותאבי אתגרים!), הביאו אותנו עם רדת ערב לעיר סטאריגרד. הכניסה לעיר - לאורכו של פיורד מקסים; מזג האוויר הנפלא האיר פניו אלינו במהלך כל השייט והוסיף נופך לעיר הציורית. טיילנו בסמטאותיה, לאורך המרינה, קנינו מהשטויות שמשמחות לב כל אישה בדוכנים והתענגנו מהשמש הטובה באחד מבתי הקפה הפזורים לאורך קו המים, ליד הדייגים ששבו עם סחורתם הטרייה ופרשו אותה לנגד עינינו ומול מקורם של השחפים הממתינים לשללם. חלק מהצעירים נסעו ברכב שכור לטפס על קיר-טיפוס בחלקו האחר של האי, אחרים טיילו בשביליו רכובים על אופניים ואילו אנו תרנו את האי ברכב: מפרצונים, כפרים, כרמים, יקבים - והכול מודגש ביופי הסגול-אדום עז של שלל צמחי הבגונוויליה.

בלי התייחסות לנושא הנגישות אי אפשר: ככלל, עמותת "נגישות קרואטיה" עדיין איננה קיימת או שהיא בחיתוליה... השיפועים במדרכות, אם בכלל קיימים (מעט, ובעיר גדולה כספליט) – תלולים מדי. על שירותי נכים ציבוריים או במעגנות – איש לא שמע; תא שירותים במעגנה בספליט, שכיסא הגלגלים נכנס אליו בשלמותו – נחשב סנסציה! פה ושם ראינו מעט חניות נכים חיוורות-סימון באזורים תיירותיים מרכזיים.

טיול אופניים בסטאריגרד על האי חוואר
טיול אופניים בסטאריגרד על האי חוואר

טיול בטבע בפלמיזאנו

טיול בטבע בפלמיזאנו

ללאחר שהות נעימה ורגועה בסטאריגרד, הפלגנו סביב האי חוואר בין האיים הרבים הפזורים האזור, במטרה להגיע לעיר חוואר. כאן נכונה לנו אכזבה; בגלל ריבוי כלי שייט במעגנת העיר, לא נותר מקום חנייה במקום. פנינו למעגנת פלמיזנו הממוקמת על אי קטן במרחק לא רב, שקל להגיע ממנה לעיר בעזרת מונית-ימית. המקום הפתיע אותנו ביופיו: גם המעגנה היתה מסודרת להפליא (אך לא נגישה, כמובן... שירותי הנכים נראו כמו כיור רחצה שיושבים בתוכו וללא מאחזי יד), עם מלתחות, שבילי טיול נפלאים לאורך ולרוחב האי וכמה מסעדות שהיו סגורות בעונה בה הגענו. שייטינו ה"יזמים" העמיסו את תבשילי השבת שהכינו השפים ובצל "סוכת" המסעדה הנטושה, לקול מזמורי שבת ומשחקי החברה שלנו - עברה לה בנעימים סעודת השבת.

יום ההפלגה האחרון החל ברוח העזה ביותר בכל מהלך הטיול; הטיות משמעותיות ביותר של היאכטות, שקיצרו את חיי מאפרה וכוס זכוכית... לאחר מספר שעות הפלגה אתגרית שהעלו ברק בעיני הגברים שבחבורה, שככה הרוח ודעכה. הגענו לעיירה הציורית מילנה לביקור קצר, לקפה ולקניות במעט החנויות שנותרו פתוחות בסוף העונה, ועד לסוף היום בילינו בהפלגה נינוחה, שחייה וגלישה על ה"פנדרים" (בלוני הפלסטיק שמשמשים להגנת היאכטות זו מזו ומהרציף בזמן העגינה). הערב האחרון הוקדש לסיור בעיר העתיקה והיפה של ספליט ולארוחה חגיגית (שלא השתוותה לאלו שבושלו במטבחון הזערורי שביאכטה בידי הטבחים המוכשרים שלנו!).

עצובים ונרגשים נפרדנו למחרת משתי היאכטות היקרות שלנו, לאחר אריזה, ניקיון וארוחת בוקר אחרונה בצוותא של צוות שגובש והתלכד כל כך במשך שבוע מחייה אינטנסיבי בצוותא. לא פלא אפוא שחלק גדול מזמן ההמתנה בין הטיסות הוקדש לתכנון השייט הקרוב, הבא עלינו לטובה!

לטורים נוספים של רויטל 

למדור מטיילים מספרים על טיולים

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד