שווייץ, מגובה כסא הגלגלים / דר' רויטל שורץ-סבירסקי
14/09/2008
 
 
הגדל

שש שנים לאחר ביקורי האחרון, ושלושים שנה לאחר טיול בת-המצווה של אחותי ה"תינוקת" – שבתי לפקוד את ארץ ה"יודל" היפה, הפעם עם עיני נגישות מתוגברות, בולשות וחקרניות. הגענו דרך נתב"ג (תפקוד יפה של כל העוסקים במלאכה – מהדלפק המיוחד ועד לכיסא הצר לתנועה בין מושבי המטוס) לנמל התעופה "קלוטן" ליד ציריך. מהמטוס המשכנו ליציאה, דרך רכבת מיוחדת וחדישה הנעה על כרית אוויר (נגישה, כמובן) – והגענו לעיר באמצעות רכבת. כמה מילים על אמצעי תעבורה זה; הרכבות בשווייץ מדויקות מאוד. ההמלצה לבעלי מוגבלות הינה להודיע מראש, כדי שה"ג'ינג'י עם המפתחות" יופיע לסייע. מניסיוננו – אין בכך צורך, כי תמיד על הרציף היה איש אחזקה שסייע. הרכבת ממוקמת באותו מפלס של הרציף, ורמפה קלה ומתקפלת מאוכסנת בצד פתח הקרון, על מנת לגשר על פני פער בן מספר הסנטימטרים (קלי-גלגל אינם זקוקים לה כלל!). גם התחנות נגישות ויפות, ומהוות למעשה מרכז קניות גדול וזמין, גם בימי א'.
חסרון: כדי לנסוע מרחקים משמעותיים בנוחות, כולל תא שירותים מותאם ומדהים, יש לרכוש כרטיסים למחלקה ראשונה, שאיננה זולה.

ציריך היפה הקבילה פנינו במזג אוויר מקסים, קריר ושמשי. מלון "קונטיננטל" שהוזמן מהארץ, עבר שיפוץ יסודי כולל הנגשת חדרים והתקנת מעליות. מיד לאחר ההתארגנות הראשונית – ירדנו לעיר העתיקה, לגדת נהר הלימט. ואיך מתניידים בעיר עצמה? אדוארדו, פקיד הקבלה המקסים והידידותי במלון, שפשוט "אימץ" אותנו כל שהותנו, המליץ על החשמלית (טראם) דגם קוברה - וכך היה במשך כל הביקור. מוניות – אינן תמיד ידידותיות למשתמשי כיסא גלגלים (במיוחד כאשר הם עמוסים בסלי קניות...). גם לטראם יש את אותה רמפה קלה, הנפתחת על ידי נהג אדיב – בפתח קרון מסומן באייקון כיסא גלגלים צהוב. רשת החשמליות דייקנית, מהירה ותכופה. ביום הראשון טיילנו בעיר העתיקה, פצחנו בקניות וקינחנו בארוחה במסעדה טעימה ונגישה. ומהי מסעדה נגישה וכיצד מוצאים אחת שכזו? שוב, אדוארדו חיפש - ומאוד מאוד התקשה למצוא. איפה אתר עמותת "נגישות שווייץ" כשצריכים אותו? איפה גיא משה השוויצרי? לבסוף התבייתנו על מסעדה, שכדי להגיע למפלס התחתון ללא מדרגות – נאלצנו לעבור את כל מדורי המטבח, פחי האשפה, המרתף והחצר האחורית... על שירותי נכים במסעדה אין כלל מה לחלום. כאן התחלנו לצבור את ההתרשמות המפתיעה הראשונה מיני רבות בנושא הנגישות: על שווייץ דילגה מתיחת הפנים ותנופת ההנגשה שפקדה את אנגליה ואת מדינות האיחוד האירופאי, יחד עם ההפתעה מההיתר לעשן בכל מקום, שעדיין מתאפשר בה.

יום הטיול השני נפתח בארוחת בוקר דשנה (אוי, הגבינות... אוי, הנקניקים... ) ויצאנו ליום שיטוטים ארוך בעיר עצמה – לאורך באנהופשטראסה וסביב לאגם ציריך. בלי הערת נגישות אי אפשר; ברחוב ממוקמים שירותי נכים ציבוריים מבהיקים (ליד פאראדה פלאץ), אשר ניתנים לפתיחה על ידי "מפתח יורו" או לחילופין בעזרת איש תחזוקה יעיל שצץ מאי-שם, בעקבות לחיצה על כפתור מתאים. בעיה חוזרת שנתקלים בה דווקא בציריך – מדרכות שרק צד אחד של מעבר החצייה הונמך, במיוחד בעיר העתיקה - מה שהופך חציית כביש לבעייתית.

את יום הטיול הבא הקדשנו לטיול לקור, עיר מחוז גראובונדן; עיר ציורית מוקפת בהרים תלולים ובשילובי צבעים מרהיבים של כחול המים, ירוק היערות, חבילות החציר הגליליות הלבנות ארוזות בפני הגשם - וה-מ-ו-ן פרות משועממות ונטולות דאגה...
העיר עצמה בנויה מרחובות משופעים בתלילות, עם אבנים מעוגלות וחלקות בכבישים העתיקים (במקום אספלט). המדרכות טובות יותר לניידות, גם ברובע העתיק. חנויות רבות חסומות בפני כיסאות גלגלים ברובע זה בגלל מספר מדרגות תלולות בכניסה. ככלל, ההתניידות העצמאית קשה בעיר בגלל הטופוגרפיה. גשם סוחף ומפתיע ליווה אותנו בדרך הביתה, מוגנים ברכבת ומשתאים מהנוף ומהקשת בענן.

למחרת יצאנו, שוב ברכבת (קשה שלא להעדיף כלי תעבורה כל כך ידידותי!) – הפעם ללוצרן. גם מצעד הגאווה שגדש את רחובות ציריך ופקק אותם לבלי נשוא – הכריע את הכף לטובת ההחלטה. לוצרן היפה קידמה את פנינו במזג אוויר מדהים, שמיים כחולים וראות מושלמת – תולדה של הגשם שירד כל הלילה ושטף הכול. תחנת הרכבת פרקה אותנו ליד העיר העתיקה וגשר העץ המפורסם - על שלל ציוריו המדהימים. אזור הנהר – נגיש ונטול שיפועים (יחסית). בימי שבת פתוחים בגדות הנהר דוכני גבינות, נקניקים, פרחים ושוק פשפשים והתנועה באזור נוחה. לגשר העץ מובילות מספר מדרגות עם מעלון; לצערנו, המעלון היה נעול וקורי העכביש עליו העידו שלא היה בשימוש זמן רב, אם בכלל... כתוצאה מכך, מעקף נגיש לעיר העתיקה מחייב סיבוב ארוך דרך הגשר הגדול. הרובע העתיק – מהמם ביופיו, עם ציורי קיר עתיקים או משוחזרים ומזרקות מרשימות. שירותי נכים ציבוריים – לא נמצאו ורק בכל-בו "מנור" היו שירותים נגישים (חוויה מוזרה הייתה לראות את פקק כיסאות הגלגלים במקום...). תנועה עצמאית ברובע – קשה בגלל השיפועים והאבנים המעוגלות והחלקות. נוח ואף טעים לאכול ולשתות בכיכרות העיר העתיקה כי המסעדות נגישות ומקובל לאכול בחוץ, תוך התבשמות מהמראות סביב. עמוסי גבינות ושלל קניות, השיבה לציריך התנהלה ברכבת עמוסת בני-נוער וצעירים מחופשים ומקושטים, בדרכם לאירועי מצעד הגאווה. גם ממנו טעמנו בעיר הגדולה, שכן מתחם תחנת הרכבת הראשית הפך לסניף של המצעד, עם מוסיקה מקפיצה וססגוניות רבה.

כל הספינות באגם ציריך נגישות ונוחות להפליא, עם שירותי נכים מרווחים.יום השיבה הביתה נוצל לשייט על אגם ציריך. קווי טראם רבים ונגישים מובילים לאגם, וגם כל הספינות, באורכי מסלול שונים – נגישות כולן ונוחות להפליא, עם שירותי נכים מרווחים. בניגוד למדינות רבות באירופה ולבטח בארה"ב – אין הקלות בתור ויש לעמוד בסבלנות עד הקופה. האגם יפה ומימיו קרים להפליא; לכל היותר משתזפים על מזרון... מפרשיות וגלשנים רבים, ספינות טיולים ומסעדות חמד בכל נקודת עגינה. והניקיון... אחר הצהרים, לאחר פרידה נרגשת מאדוארדו היקר, שמנו פעמינו לנמל התעופה "קלוטן" והביתה.

לסיכום: היו לנו בשווייץ ימים יפים, טעימים, מלאי נוף קסום. המקומיים חלקם אדיבים וחלקם – פחות. מעט בעלי צרכים מיוחדים נעים בעצמאות ברחובות. ההתרשמות מרמת ההנגשה – מאכזבת במידת-מה בהשוואה לשאר מדינות אירופה. נגישות התחבורה הציבורית אף היא נופלת ממדינות כמו גרמניה ואנגליה.

והערה אחרונה בנושא הנגישות: דווקא ביציאה ממגרש החנייה של נתב"ג נתקלנו בבורות ובאטימות, מאחר וההסדר לתשלום מוזל לרכבי נכים עדיין לא הוטמע בקרב העובדים באשנבי היציאה.

לטורים נוספים של רויטל

למדור מטיילים מספרים על טיולים

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד