פלוטילת ימה 2008 / דר' רויטל שורץ-סבירסקי
11/05/2008
 
 
הגדל

אז זהו, חזרנו – אבל אנו עדיין שם, בליבנו ובנפשנו, על אותה יאכטה שהפכה לביתנו במשך שמונה ימים, אותה יאכטה שכל זיז וכל ידית בה הפכו לידיד-הנגשה כל כך קרוב...

אבל בל נקדים את המאוחר. הכול החל לרקום עור וגידים לפני מספר שנים. אנו מפליגים בחוג מפרשיות של עמותת "אתגרים" מספר שנים ומדי יום שישי יוצאים מנמל הקישון על צמד סירות ה"פלירט" הצהובות שלנו. כך הלך ונצבר ניסיון ים, וחלקנו אף סיים קורס סקיפרים, תחת הדרכתו המופלאה של גילי ברזילי. יום אחד זרקה איילת שריר, רכזת חוג שייטי הצפון, פצצה לחלל האוויר: "אנחנו כבר בשלים לצאת להפלגה בחו"ל!". מובן שחלק מאיתנו התייחס לעניין בביטול, בחוסר אמון ואף בלגלוג. מעל לכל - עמד הפן של הנגישות: כיצד נסתדר על יאכטה? הרי יש כל כך הרבה היבטים לרעתנו בחיי יום-יום בסביבה זו, הבלתי נגישה בעליל! אולם, את כדור השלג הזה, משהחל להתגלגל, לא ניתן היה לעצור. רעיונות ליעד ההפלגה עלו ונפלו, וטיפין טיפין החל להתגבש המסע.

וכפי שנאמר, "לקצר סיפור ארוך ובלתי רלוונטי", עם חריקות לא מעטות בדרך, את הדחיפה הגורלית למימוש החלום נתן צמד מופלאים, אסף רייפלד ויוני לורבר מחברת "ימה". השניים בשיתוף עם איילת נטלו על עצמם משימה כמעט בלתי אפשרית: להוציא פלוטילה (קבוצת יאכטות) לתורכיה, כאשר בכל אחת מצוותים סקיפרים וחברי חוג השייט בעלי מוגבלויות שונות. טווח המגבלות נע מחבר'ה ישובים על כסאות גלגלים, ועד משתמשי הליכון, קב או סתם מתנדנדים בהליכתם...
אולם המשותף לכולם - אהבת ים מוחלטת ונחישות אדירה לעמוד במשימה, שהרי זה התנאי הראשון במעלה; אין זו הפלגה בסגנון "ספינת האהבה" עם שיזוף מתמשך על הסיפון ומלצר שמגיש ומפנק: זו עבודת פרך מתמשכת.

 העלייה ליאכטה עם כיסא הגלגלים, באמצעות שני "גאנגווי" מאובטחים - ובעזרת חברינו המסוריםלאחר שני מפגשי הכנה והכרות והתכתבויות דרך הדוא"ל לארגון הסידורים האחרונים הנחוצים לנסיעה - הגיע היום המיוחל. התכנסנו בנתב"ג מיד לאחר קיום מצוות סדר הפסח, עדיין זרים במידה רבה אלו לאלו. לאחר טיסה קצרצרה לשדה התעופה בדלמן ונסיעה בנוף ירוק ויפה, הגענו למעגנת פופה ליד מרמריס. ליד הרציף הן המתינו לנו: יפות, לבנות ומזמינות. ארבע היאכטות שתהפוכנה לביתנו למשך השבוע הקרוב. שלוש מהן – דגם "בוואריה 44" והרביעית דגם "בוואריה 46". כאן המקום להרחיב בכמה מילים את המשמעות של ההבדל ביניהן מההיבט של נגישות לנכים. לדגם "בוואריה 46" עדיפות משמעותית למשתמשים בכיסא גלגלים כמונו, מכיוון שתא השירותים רחב הרבה יותר וגם חלל המקלחת נפרד ממנו ומרווח למדי. ניתן היה להתנייד מעט עם הכיסא ב"סלון", להגיע איתו לפתח תא השירותים, להעביר את הרגליים מעל לסף המוגבה ולהיכנס בנוחות יחסית פנימה. הדבר איננו אפשרי בדגם "בוואריה 44". עם הזמן, המיומנות נרכשה והתפקוד ביאכטה השתפר לאין ערוך.

מפקד הפלוטילה היקר שלנו, יוני לורבר, אנוכי ודגל חברת "ימה" - שאפשרה לקסם להתרחש - בחיבוק אמיץלאחר תהליך check in יצאנו להפלגת היכרות קצרה לכיוון מעגנת מרמריס; תחושת ההגה, תפיסת גודלה המרשים של היאכטה שהופקדה בידינו, מהירות התגובה, קוטר הסיבוב וכד'. הערב הראשון הסתיים בסיבוב קצר בסביבת המעגנה וחזרה בעייפות רבה ללילה ראשון ב"חדר השינה". גם כאן יש לחדד את המושג: התא קטן, אין אפשרות להיכנס אליו עם הכיסא והטכניקה דומה למתוארת לעיל. המיטה נוחה ולצידה ארונות מרווחים ומדפי אכסון. כאן גם התחלנו להכיר את חברנו ליאכטה; במשך שבוע היה ליורם ולי העונג הצרוף לחלוק את ההפלגה עם יוני, גילי, גידי, צביקה, אורלין וירון. את רובם המכריע לא הכרנו לפני כן, אבל לאחר שבוע יחדיו בשיתוף מלא וחוויות נפלאות נפרדנו כחברים אוהבים ושותפים לחוויה מדהימה מאין כמותה. כאן המקום לומר: תודה לכם, יקיריי, על כל סיוע, על כל הושטת יד, דחיפה, משיכה וחיבוק – והאל עדי שהיו רבים כאלו...

הקברים החצובים בסלעבפועל, למחרת יצאה הפלוטילה לדרך. ממרמריס הפלגנו לכיוון איקנצ'יק (בתמונה העליונה), כפר יפהפה בלב מפרץ עם מסעדת My Marina. התופעה שכיחה באזור: משפחה "מתנחלת" במפרץ ופותחת מסעדה לשירות היאכטות. את הלילה העברנו במקום על מנת למחרת לצאת מוקדם להפלגה בסירות "טוקטוק" במעלה שפך נהר הדלייאן. מכיוון שהעונה טרם נפתחה, המסעדה היתה סגורה אבל אפשרו לנו "לפתוח שולחן" עם רהיטיה, ואז החלו להתבטא שלל כשרונות הגסטרונומיה של החבר'ה. אין מילים לתאר את הטעמים, הריחות, קולות הזמר העברי והשמחה לאור העששיות על שפת המפרץ. בבוקר אספו אותנו סירות "טוקטוק" להפלגה מקסימה בנהר, על נופי הצמחייה, הקברים הקדומים החצובים על צלע ההר ו... כן, מסעדה נוספת ממוקמת ממש מולם, ובאווירה עליזה.

ביום הבא יצאנו למפרץ גוצ'ק, על מפרציו הכחולים והאיים הפזורים בו, הדגים והדולפינים שליוו את הפלוטילה ובכל פעם העניקו תשומת לב ליאכטה אחרת. בזהירות יתרה ובתמרונים מורכבים חצתה השיירה את המעבר הצר ונכנסה לאור דמדומי השקיעה לקאפי קריק, לעגינה לילית וארוחת ערב. עזי הלב בינינו העפילו לראש ההר ושיתפו את ה"קאליקרים" שנותרו ביאכטות בצילומי הנוף ממרומים, בליווי ארוחת שקשוקה מדהימה של המגה-טבחית שלנו ביאכטה אורלין ועוזרה המסור גידי. אורלין, נכס יקר זה ליאכטה שלנו, העלתה את מושג הקולינאריה לדרגת אומנות והפיקה את המרב והמיטב מהמטבחון הזעיר.

המשך היום כלל הפלגה לעיר פאטייה; ציוויליזציה של ממש! השהות בעיר כללה טיול מאורגן בסביבה, קניות בבאזאר (!) ו- החשוב מכל: מקלחת נ-ג-י-ש-ה!!!
את קריאות האושר של בעלי הצרכים המיוחדים בינינו, במיוחד חמשת הישובים על כיסאות הגלגלים, מהמקלחות המדהימות והמותאמות להפליא – ניתן היה לשמוע עד לארץ הקודש... אין הדבר מובן מאליו, כי מעגנות במקומות שונים וגם החדישות שבהן אינן נגישות. בהקשר זה חשוב לציין: גם שאר המתחמים במעגנה ובעיר נגישים, עם שיפועים מתונים למדי.

נפרדנו בצער מפאטייה היפה והידידותית-למשתמש ושטנו חזרה למפרץ גוצ'ק; היום עבר בנעימים בעגינות "ים תיכוניות" (עם עוגן) באזור "אלף האיים", עם שחייה, תרגולים ו... אוכל, כמובן... יש להדגיש כי לא רק תענוגות חווינו, אלא גם תרגולים, למידה, רענון התיאוריה, שהרי איתנו הפליגו סקיפרים וותיקים ש"חנכו" את הסקיפרים והשייטים ה"ירוקים" יותר בינינו. ומי כמו גילי ברזילי שלנו, המורה בקורס הסקיפרים, שהיה איתנו על היאכטה – לא יוותר על הזדמנות "להרביץ" תורה בחניכיו, מורה בדם שכמותו??!! האיש עובר בין-רגע תהליך של שינוי מהותי, ומלץ שובב הופך לרציני ולדידקטי המקפיד מאין כמותו על בטיחות.

בשעת השקיעה עגנו במפרץ Wall Bay לארוחה חגיגית של ליל שבת/ליל חג שני של פסח. קידוש של קבלת השבת, הדלקת נרות ושירים עבריים מלווים במנגינות תורכיות עממיות מחלילו של המארח התורכי העניקו ניחוח חריג-משהו לטקסיות היהודית. הוסיפו לאווירה דברי התודה לאיילת וליוני - על הגשמת החלום של כולנו.

היום האחרון בשייט הוקדש להפלגה ארוכה, חלקה בחשכה מוחלטת (חוויה עזה לכשעצמה), לכיוון מרמריס, עם עצירות מדהימות בעוצמת יופיין במפרצים וסעודת דגים לרגל החג בלב אחד המפרצים. ובלילה, לאחר התארגנות מורכבת למדי – מימונה!!!
אורלין התפיחה בצק, וטיגנה מופלטות עם כל המתוקים והשתייה המסורתית, וגם מקומה של המוסיקה המתאימה לא נפקד. לאלוהים ולאורלין פתרונים כיצד הגיעו כל החומרים הנחוצים לכל ארוחותינו, כולל תבלינים ייחודיים, שיבא ונענע לתה ומה לא...

בצער רב וב"טפטופים" מעינינו נפרדנו למחרת מארבע היפהפיות שהפכו לנו לבית; עבורנו, לכל זיז ולכל ידית, גומחה ובליטה הייתה משמעות מיוחדת. ה-gangway, כבש העלייה ליאכטה, שעליו עברנו מספר רב כל כך של פעמים בחשש ובנדנוד-רבתי, התקפל פעם אחרונה, נפנוף אחרון לשלום והן התרחקו להחזרתן לפופה. שארית היום עברה בטיול רגלי במרמריס לאורך החוף ובבאזאר עד לשעת החזרה לדלמן לטיסה הביתה.

מספר מילות סיכום: קשה עד בלתי-אפשרי לדחוס כל כך הרבה חוויות למספר עמודים. מה שחווינו היה הרבה יותר מהפלגה גרידא. רק הבעות הפנים של שוכני המעגנה למראה החבר'ה היורדים מהיאכטות לאחר עגינתן, איש-איש ומגבלתו - העידו על גודל ההישג. התגברנו על כל כך הרבה קשיים במהלך כל יום הפלגה, אולם הדבר יכול היה להתאפשר רק הודות לרוח צוות מופלאה ונתינה אינסופית של כל החברים. המחשה לכל ניתן היה לראות במהלך הטיולים ה"יבשתיים', כיצד ללא מילים התקבצו החברים ב"הרכבי יאכטות" והושיטו יד לכל צורך, עוד בטרם התעורר. גם בתוך היאכטה נפלו מחיצות, ותמחיש זאת יותר מכל ההתנהלות סביב נושא השירותים, הידיות המסובכות וטכניקת ההדחה של כל "הדורש הדחה" – והכול בחיוך ובצחוק גדול...

אז, שוב: תודה לכם, אהוביי ורעיי, שייטי פלוטילת ימה 2008! להתראות בהפלגה הבאה עלינו לטובה!


החבר'ה השייטים של "יאכטת יוני" שלנו; ירון, גידי, צביקה, אורלין, יורם ואנוכי

 

לטורים נוספים של רויטל

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד