סדנת נגישות בפני פורום נהגי "אגד צפון" / דר' רויטל שורץ-סבירסקי
29/03/2009
 
 
הגדל

עדכון

לאחר הפסקה בת שנה ומחצה, חודש המימון לסדנאות ההסברה לנהגי האוטובוסים במחוז צפון של "אגד" בנושא הנגישות והמודעות לאדם עם הצרכים המיוחדים. התייצבנו למשימה - מיכל מסד - הרוח החיה מאחורי המיזם, דניאלה יקירה - שותפתי למאבק ולשכנוע, ואנוכי. קידם את פנינו ערן אל-דן, מתאם הסדנאות מ"אגד", עם חיוכו הביישני ומאור פניו.

ומה לא נשתנה?

  • "בית אגד" בחיפה, בו מתקיימות הסדנאות - עדיין איננו נוח ואיננו נגיש.
  • התלונות מפי הנהגים בקהל המשתתפים בסדנה - רבות וקולניות; במיוחד מכוונות הטענות נגד היעדר אכיפה נגד נהגי המוניות שחונים במפרצי החנייה ומונעים גישה של האוטובוס הנגיש להורדת הרמפה. הטענות הינן נגד הפקחים העירוניים ונגד המשטרה שאינם מפעילים את החוק נגד אותם נהגי המוניות הנוהגים במצח נחושה ומזלזלים בחוק. טענה נוספת - העדר המפתח לרמפה לכל נהג בצרור מפתחותיו האישי, שהוא פתרון קל וזול לכל הדעות.
  • את המצבים בהם נהגי "אגד" מקצרים מסלול ואינם עוצרים בתחנות המוסכמות (ראו כתבה קשה בנושא) - הם מכנים כחוסר רגישות וחוסר אנושיות ואינן מעלים על הדעת את היתכנותם!
  • החידוש: הן אתר האינטרנט של "אגד" והן המענה הטלפוני מדווחים אילו קווי אוטובוס הינם נגישים. זה איננו פתרון אופטימלי - אך זו התחלת הנגשת השירות. למידע נוסף
  • ההסכמה בין הצדדים - יש להמשיך בדו-שיח; גם כאן הנהגים בסוף הסדנה היו בהחלט שונים מאלו בתחילתה: בחשיבה, בראיית השונה ובהבנת צרכיו."


9/12/2007

לאור ריבוי התלונות על היעדר נגישות באמצעי התחבורה הציבורית השונים בארצנו, היה זה אך טבעי ש"אקפוץ" על ההזדמנות להופיע בפני פורום נהגי "אגד צפון". למותר לציין שעשיתי זאת עם לא מעט חששות; הדיווחים מן התקשורת וממדור התלונות של עמותת "נגישות ישראל" אודות נהגי האוטובוסים החולפים ביעף על פני נכים אשר ממתינים לשווא על כיסאות גלגלים (מן הראוי לציין – דיווחים רבים גם מחברת "דן"...), כתבת "כלבוטק" על נהגים אשר אינם יודעים "היכן המפתח המיוחד לפתיחת הרמפה באוטובוסים המותאמים" ועוד מידע ברוח דומה  - לא ממש חיזקו את רוחי לקראת פגישה עם ציבור הנהגים. עם זאת, גמרתי אומר בליבי ל"קפוץ למים הקרים". וכך הוזמנתי לסדנה של המרכז לנגישות של עמותת שק"ל, בניהולה של הגב' מיכל מסד מכפר ורדים, אשר שמה לה למטרה להופיע בפני פורומים כדוגמת שוטרים, נהגים ושאר נותני שירות לציבור בעלי הצרכים המיוחדים, על מנת להגביר את מודעותם.

הפגישה התקיימה בבית "אגד" בחיפה; נדרש אומץ רב רק להתגבר על בעיות החנייה והשיפועים הבלתי אפשריים בבניין זה... את פני הקביל שולחן סגלגל ארוך-ארוך מוקף בנהגים, כולם בסגנון "בלוז לכחולי המדים". הרוחות אשר נשבו בתחילת המפגש היו רחוקות מלהסביר פנים. הועברה לי התחושה שדי אילצו את החבר'ה הללו לשבת ולהאזין לנו, על חשבון זמנם היקר. בנוסף, התקבל רושם של ציבור נהגים מריר למדי על קהל הנכים; אומר זאת בחריפות מסוימת:
חלק מחברינו בעלי הצרכים המיוחדים העולים על האוטובוס ודורשים בבוטות את המגיע להם – אולי צודקים, אך גורמים נזק לכולנו.

המפגש החל לצבור תאוצה; דויד וסוהילה (הזכורה לטוב ממפגשי איתה בקורס "נאמני הנגישות" ב"בית קיי" בנהריה), שניהם פעילים בארגון "מגדל אור", דברו בשם ציבור העיוורים וכבדי הראייה. סוהילה, בחמימותה ובקסמה הרבים, ודויד, ברצינותו ובפתיחותו – השכילו לפתוח את הלבבות ולהנעים את האווירה. דיווחיהם על חוסר רצון מצד נהגים להעלות כלבי נחיה לאוטובוס, חנייה רחוקה של הרכב מכדי יכולת להגיע ולטפס עליו בכוחות עצמם, היעדר מקום ישיבה לעיוור באוטובוס, חוסר מידע נגיש לעיוור על קווי אוטובוס ועוד ועוד דיווחים – היו קשים.
מאידך – רבו תלונות גם מצד הנהגים; מפרצי חנייה של תחנות אוטובוס תפוסים ע"י מכוניות (וכן, גם ע"י רכבי נכים, אוי לאותה בושה!), חוסר ידיעה של הנהג על מצבו של העיוור (אשר לפעמים, בהיעדר כלב נחייה או מקל, נדרשת תעודת עיוור מזהה על מצבו, ואלו מונפקות בעיכוב בלתי מתקבל על הדעת במקרה אובדן!) וחוסר שיתוף פעולה מצד המשטרה (ציבור נוסף, אשר נדרשת לגביו פעולה נמרצת של הסברה והגברת מודעות לבעלי צרכים מיוחדים!) במקרה בו נהג אוטובוס מתעכב לסייע לנכה. שני הצדדים סיכמו כי אכיפת החוק נגד החנייה הפרועה בתחנות האוטובוס הינה הכרח המציאות.

הציבור עליו אני דיברתי הוא בעלי מוגבלות בניידות, עם הבעיות הידועות לכולנו של גישה לתחנות, היעדר די אוטובוסים בעלי רמפה וחוסר המידע או הרצון של הנהגים בהפעלתה, בסיוע לנכה לעלות עליה (כי היא תלולה מדי), בצורך לפנות נוסעים התופסים את המקום המיוחד שהוקצה לכסא גלגלים ובסיוע לחגור את הנכה, לצד לחץ שאר הנוסעים הממהרים למחוז חפצם. ושוב, הגעגועים למצב התחבורה הציבורית בחו"ל, שם הציבור ממתין בסבלנות לנכה, שם הרמפה חשמלית נפתחת בעצמה ללא צורך בסיוע הנהג ומתונה בשיפוע, שם העלייה קלה מהירה ועצמאית וקיים פטור מתשלום למלווה אם ישנו.

גם כאן מעניין היה לשמוע את הצד השני. בנוסף לבעיות המשותפות לנו ולציבור העיוורים, מסתבר כי היו מקרים אשר במהלכם, תוך כדי הסיוע לנכה – נשדד התיק עם הפדיון אותו השאיר הנהג על המושב... הועלתה הסוגיה אודות מיעוט המשתמשים בתחבורה הציבורית מקרב בעלי מוגבלות בניידות. הבהרתי כי הדבר נעוץ בתלאות השימוש; בארצנו, ושוב בניגוד לחו"ל, כאשר נכה היוצא לדרכו בתחבורה ציבורית מכל סוג שהוא – אף פעם לא יכול לדעת בבטחה אם, מתי וכיצד יגיע למחוז חפצו, עקב שלל הבעיות...  ברור לחלוטין כי שימוש ספונטאני באמצעי תחבורה זה הוא חלום רחוק.

כך חלפו להן ביעף כשלוש שעות קשות, מרתקות ומחכימות; ברור שזו רק טיפה בים. הדרך עודה ארוכה עד לפתרון בעיות הנגישות ב"אגד" ויהיו לנו עוד מפגשים (יכולנו לכלול רק 30 נהגים למפגש אחד). חשוב לדעת כי גם בברלין הנגישה כל כך, המהפכה בתחבורה הציבורית התחוללה רק לפני כעשור. אך עצם העובדה שמפגשים כאלו בכלל מתקיימים (ותודה על כך להנהלת "אגד"), הדו-שיח הראשוני נוצר והידיעה כי אנו בתהליך כלשהו של למידה הדדית ורצון טוב, גרמה לשני הצדדים להיפרד באווירה שונה מתחילת המפגש, עם לחיצות ידיים ואפילו חיוכים.

 

לתלונות שהתקבלו בעמותת "נגישות ישראל"

למה נכים לא משתמשים בתחבורה הציבורית?

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד