בוקר טוב אליהו / מיכאל פז
8/11/2007
 
 

כעיוור מגיל 6, לא מצאתי עניין בהליכה לסרטים. הצגות כן. הכרתי עיוורים אפילו מלידה, ללא כל שרידי ראייה, שכן נהגו להגיע לבתי קולנוע ולהאזין למלל ולמוסיקה ואני יודע שהם נהנו ואפילו – מאד. גם כשאירגנתי סיור לקבוצת סטודנטים עיוורים בלובר בפריז, בחרתי מראש מחלקות המציגות פסלים שניתן למששם ולהתרשם מהמוצגים גם בהיעדר ראייה ולא רציתי להגיע לתצוגות של ציורים. אינני יכול לכן לומר ש"ראיתי" את המונה ליזה, אבל גם אילו ניצבתי בפניה וזה ודאי היה עשוי להיות רגע מרגש ביותר עבורי – להתרשם ממנה יותר מכפי שקראתי עליה, בלאו הכי לא הייתי יכול.

בכך כמעט מיציתי את תאור הדברים מהם נמנעתי בגין מגבלתי. למצודת זוהר טיפסתי ולמצדה עליתי וכך גם בצעדה לילית לראש הר המירון. ומדוע הפירוט הזה?

בכתבי על "מדוע לא מנגישים", סיפרתי כבר על מקום עבודתי בקומה שניה ללא מעלית, כך שגם נכה על כיסא גלגלים איננו יכול להכנס אליו (קשה גם לאם עם עגלת תינוק, לחולה לב שאסור במאמץ ועוד). לפתע חלף בי "דבר מחשבה":
וכשתהיה באחרית הימים מעלית מרווחת דיה לשימוש נכה בכיסא גלגלים, שירותים להתפנות וכי יש שם?
אפילו אינני בטוח, שרוב הכיסאות הקיימים יכולים לעבור בדלתות החדרים שבשני צדי הפרוזדור שלאורך הבניין. מחשבות אלו הובילו הלאה:

אני גר בבית אליו מובילות 16 מדרגות, אין לנו מעלית. עכשיו שגילי תודה לאל הולך ומתקדם, אני נותן דעתי על העתיד וחושב, שיתכן שבהמשך חיי אאלץ זמן מה להיעזר בעצמי בכיסא גלגלים ואז הן אהיה מרותק לביתי! אבל לא רק על העתיד (הרחוק, כך אני מקווה) אני חושב...

הנה אכיר מישהו בכיסא גלגלים והקשר בינינו יתהדק. אגיע אליו בלא קושי, אבל הקשר יוכל להיות רק חד צדדי בחלק הנוגע לביקור בבית. את מרחב חיי הקרוב המהווה חלק מאישיות בני ביתי – יוכל לבחון רק דרך עדשת מצלמה באמצעות האינטרנט או בדרך דומה.

כיסא גלגלים איננו המצאה של המאה העשרים ואחת!!!
מיום שגלגלי הכיסא הראשון נגעו באדמת הקודש,
אי בנייה מתאימה לו בכל מבנה ציבורי ופרטי בארץ – היא זלזול ופגיעה קשה.
למשה נאמר שיראה את הארץ אבל אליה לא יבוא. לנכה על כיסא גלגלים זה נאמר בעקיפין אך בבירור. כל מקום אליו בדעתו להגיע דורש עריכת בירור מוקדם ומפורט כדי לוודא, שהוא, הנכה, איננו מחוץ לתחום עבורו.

תאמרו: אז מה עם חברינו ה"נישאים מעם", הרואים אותנו מגובה 2 מטרים ויותר?
מדוע לא בונים מלכתחילה דלתות בגובה 2.25 מטרים כדי שיוכלו לעבור בהן זקופים ובגאון?
ובכן באמת למה לא?
ובכל זאת, עם מאמץ של הרכנת הראש במעבר בפתחים, הם יכולים להגיע לכל מקום. (חוץ מזה, שיתאמנו הרבה ויגיעו להישגים מרשימים בכדורסל ואז יהיו מפורסמים ועשירים וכל הדלתות יפתחו לפניהם לרוחב ולגובה!!!)

תהיתי מה טעם יש שאכתוב זאת באתר העוסק בנגישות, כאשר כל אלו שבהם אני דן כאן, בכלל לא יבינו מה אני בא לחדש. אולי פנייה לחברי הכנסת או לתקשורת או לקובעי מדיניות ומבצעיה, אבל לאתר נגישות ישראל?

החלטתי, שיש מקום לכך כי אם אדם נכה ואיש מקצוע ותיק כמוני "מתעורר" לפתע לחשוב על ההשלכות של נכות מסוימת ומגלה שבעצם כמעט שלא נתן דעתו לכך במשך שנים, אז בואו נגיד כולנו: "בוקר טוב אליהו!" ונבין, שיש לכולנו עוד הרבה מה ללמוד וללמד את האחרים בכל הנוגע לנכויות והשלכותיהן.

שלכם,

מיכאל פז

לטורים נוספים שלי                     להגיגים נוספים באתרי

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד