מדוע אנשים עם מוגבלויות נמנעים מנסיעה בתחבורה ציבורית?

6/09/2018
 
 
מטרונית, אוטובוס BRT

השאלה הזאת עולה מצד משרדי ממשלה וחברות אוטובוסים בטענה: "השקענו מיליונים בהנגשה, מדוע הנכים לא מנצלים את השירות?". מבחן התוצאה הוא בהערכת האדם עם המוגבלות בדבר האפשרות להגיע מנקודת המוצא ליעד (בכלל וגם בביטחה ובזמן סביר)

ב- 2003 נחתמו תקנות שיויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, (הסדרת נגישות לשירותי תחבורה ציבורית). נקבע בהן שכל אוטובוס עירוני חדש וכל קרון רכבת חדש שיירכשו מ- 2003 והלאה, יהיו נגישים. יש פירוט של דרישות הנגישות, הקוראים מוזמנים להשוות את הכתוב בתקנות למציאות.

בפועל הרכבת וחברות האוטובוסים עומדות (לכאורה) בדרישה הטכנית של רכישת כלים נגישים בלבד. חלקן אף מתהדרות בזה כאילו שהן "עושות טובה" ולא רק עומדות בדרישת חוק/תקנה. הבעיה היא בתפעול הכלים הנגישים כמפורט להלן:

*. בשלב זה אין אוטובוסים בין-עירוניים נגישים (התקנות מ- 2003 מחייבות רק אוטובוסים עירוניים ורכבות). המצב מתסכל במיוחד ביישובים סמוכים לערים שהקווים אליהם מוגדרים בין-עירוניים ולכן לא נגישים. הרכבת לא מגיעה לכל ישוב בישראל. ביום עיון של משרד התחבורה (יפו, יוני 2010) משרד התחבורה הציג היתכנות לאוטובוסים בין-עירוניים נגישים, אך לא לו"ז חקיקה ותקציב. ביוני 2017 מאושרות תקנות לנגישות חושית בלבד באוטובוסים בין-עירוניים.

*. יש תלונות חריפות על נהגי אוטובוסים שנמנעים מהפעלת אמצעי נגישות (אי-הפעלת רמפה, שיפוע מהמדרכה לדלת, עיגון כיסא גלגלים לצורך נסיעה בטוחה יותר).

*. ידוע לנו מהתקשורת על מספר מקרים שבהם משתמש בכיסא גלגלים חסם אוטובוס שנהגו סירב להסיע אותו.

*. לפעמים האוטובוס מתקשה להגיע לשפת המדרכה עקב חניה פרועה (בין השאר). יש כאן צורך באכיפה וחינוך. העובדה שאי אפשר לדעת בוודאות שהאוטובוס הנגיש שעלית עליו יוכל להתקרב כראוי למדרכה בתחנה כדי שגם תוכל לרדת ממנו במקום היעד, הופכת גם נסיעה "מוצלחת" לכאורה לחוויה/התנסות שנכים נמנעים מלעבור.

*. לא כל האוטובוסים נגישים ולכן זמני ההמתנה של נכים עלולים להיות ארוכים מהרגיל כאשר בקו נתון יש אוטובוסים נגישים ולא נגישים.

*. דובר אחת החברות מספר על סידור "מצוין" בין נכים שנוסעים בשעות ובקווים קבועים לבין הנהגים הקבועים של של אותם קווים. זה לא פתרון עבור מי שרוצה לנוע באופן ספונטאני כאחד האדם.

*. הצורך בהודעה מראש על נסיעה ברכבת ישראל מהווה מחסום בפני השימוש בה. מנהלי התחנות נמנעים מסיוע לנכים אחרי שעה מסוימת (בלי קשר ללוח הזמנים) גם אם בוצע תיאום טלפוני. נכה שמאחר לנסיעה לא יכול לבחור ברכבת הבאה. נהלי התיאום הטלפוני קשוחים ואין אפשרות להסדיר שינויים במודיעין של התחנות. הנושא נדון בהרחבה בוועדה לפניות הציבור של הכנסת.

*. נהגים נמנעים מאכיפת פינוי מקומות ישיבה לנכים לפי תקנות התעבורה. לא כולם יודעים שיש סייג לחובה הזאת (בקווים ארוכים עם מקומות מסומנים, שבהם צריך להזמין מראש את המקומות הרצויים).

*. תחזוקה לקויה בתחנות רכבת ובתחנות מרכזיות (מעליות, שירותי נכים) תורמת להסתייגות ממעבר דרכן. לעיתים בוחרים במכרז את הציוד הזול ביותר (שאמינותו בהתאם).

*. יש בעיות קשות גם למשתמש בכיסא גלגלים או לנעזר בכלב נחייה שבוחר להשתמש בשירותי אוטובוסים ומוניות.

*. הקישור בין התחנות למוצא וליעד הסופי צריך להתבצע במוניות נגישות. בפועל הזמינות שלהן מוגבלת ביותר (למעשה המוניות הנגישות המעטות שהגיעו נעלמו) ויש מחסום של מחיר (במיוחד כשנאלצים לבחור ברכב הסעה מיוחד).

*. שילוט לקוי שמפריע במיוחד לבעלי לקויות חושיות מסוימות. יש פתרונות אלקטרוניים שלא ממהרים ליישם אותם עקב התנגדות של החרדים.

*. קווי ה"מהדרין" עלולים למנוע מנשים עם מוגבלויות לשבת במושבים המתאימים לנכים, כולל עימותים לא נעימים. ראו דוגמא מינואר 2016.

 

*. עיצוב לא נגיש של תחנות אוטובוס. יש עיכובים בהנגשת התחנות לפי החוק.

יש גם בעיות כלליות בתחבורה הציבורית בישראל. הנכים נפגעים מהן לפחות כמו יתר האזרחים:

*. אין תחבורה ציבורית בחלק גדול משעות וימי הפנאי. אין תחבורה ציבורית כשחוזרים מבילוי בלילה (חוץ מ"קווי לילה") או כשחפצים לבקר קרובי משפחה בסופי שבוע וחגים.

*. קווי האוטובוסים לא מתעדכנים לפי התפתחות הישובים והכבישים. יש ישובים ושכונות שאין להם קו אוטובוס סדיר, או שיש רק קווים סקטוריאליים.

*. הצפיפות בחלק מהרכבות והאוטובוסים מוגזמת (בעיקר בשעות השיא). אין מקום סביר לתיקים ולציוד אחר שנוסעים צריכים לקחת. הצפיפות מפריעה מאד לנפגעי ראש, למשל.

*. פיצול הזיכיון להפעלת תחבורה ציבורית בין חברות פרטיות שונות מקשה על קבלת מידע איך להגיע מנקודה אחת לשנייה. יש תלונות על ירידה בנגישות השירות כאשר הזכיינים מתחלפים באזור נתון.

*. במשרד התחבורה יש הליך מסורבל לטיפול בתלונות, כולל זימון האדם עם המוגבלות למתן עדות במשרדים בלב תל-אביב. אין לנו סטטיסטיקה ברורה של תלונות שטופלו "עד הסוף" (תביעה ופיצוי/קנס) מול חברות האוטובוסים, אך יש לנו דוגמאות של סגירת תיק חקירה. ראו גם טופס זימון מתלונן להגשת תלונה (בסוף העמוד).

ב- 2009 מכריזים על לוח זמנים להנגשת כל תחנות האוטובוס של הקווים העירוניים בתחומי הרשויות המקומיות. רוב התחנות צריכות להיות נגישות עד סוף 2010 והיתר עד סוף 2014. ב- 2012 מוגשת תביעה ייצוגית נגד עיריית תל אביב עקב אי-עמידה בלו"ז להנגשת התחנות.

 

יש התלבטות ביחס לקווים מטרופולינים (בעיקר בגוש דן ובקריות). תירוץ נגדי: כל עוד יש אוטובוסים לא נגישים, כל הקצאה של אוטובוס נגיש לקו מטרופוליני באה על חשבון קו עירוני...


דוגמאות מהתקשורת ומפרסומים רשמיים

 

הנושא עלה ברשת א' בתוכנית "הכל צפוי" ב- 24.1.2007 אם כי לא התאפשר שם דיון מעמיק בכל האספקטים המוסברים לעיל. ראו גם "כלבוטק" מסוף 2006. 


בסוף מאי 2007 התקיים בועדה לפניות הציבור של הכנסת דיון על הנגשת התחבורה הציבורית לנכים. הפרוטוקול בקישור כולל פרקים נרחבים על רכבת ישראל, אוטובוסים ומוניות. תודה ליו"ר הועדה, ח"כ סופה לנדבר, על הניהול התקיף של הדיון. יש גם מסמך של מרכז המחקר של הכנסת (בנושא נגישות תחבורה ציבורית) שיצא באותו חודש ואישר את הטענות העיקריות שעולות כאן. דיוני המשך בוועדה לפניות הציבור התקיימו בדצמבר 2007 ובנובמבר 2010 והתחושה הייתה שנאמרים אותם דברים ואין שינוי לטובה בשטח. 


דוגמא בולטת לכך שחלק מהבעיה הוא נגישות השירות ולא הנגישות הפיזית הוא האירוע שהתרחש בינואר 2007 בתחנה המרכזית בירושלים. נכה בכיסא גלגלים חסם אוטובוס אחרי שהנהג סירב לאפשר לו לעלות. האוטובוס לא היה מוגדר כנגיש, אך התייחסות אחרת של הנהג הייתה מונעת אירוע מאד לא נעים לכל הנוגעים בדבר.


בסוף 2007 חולקו לנכים "כלליים" תעודות הנחה בתחבורה ציבורית. תעודות אלה (חפשו גם "תעודת זכאות" באתר של משרד התחבורה) מקנות הנחה ברכישת כרטיסיות, לא בנסיעות בודדות. זה מאד לא מתאים לנכה שנוסע בדרך כלל ברכב שלו ומעוניין להתנסות בתחבורה ציבורית נגישה כאשר תחנות המוצא והיעד מתאימות לו. בסוף 2014 תוקף תעודת ההנחה (מ- 2012) פג ונוסעים מצאו את עצמם בפתח האוטובוס עם כרטיס שהנהג לא מכיר בו (ה"רב-קו" נחסם). מחייבים את הנוסע לגשת למרכזי השירות של "רב-קו" וזה טירטור קשה ומיותר. זה מנוגד להודעת משרד התחבורה: "תוקף  תעודות הזכאות הוארך עד ל-31/03/2015 (שכן עד אז תשלחנה תעודות זכאות לשנים 2015-2016 לכל הזכאים). הוראה בנושא הועברה לכל מפעילי החבורה הציבורית ולכל עמדות הרב-קו".


ביוני 2008 התפרסמה ידיעה על מאבקה של אפרת וקנין לעלות על אוטובוס נגיש בבאר שבע. היא נאבקת גם על שירות טוב יותר ברכבת. ביולי 2010 הגישה נציבות השוויון תביעה נגד "מטרודן" בגין האירועים שגב' וקנין דיווחה עליהם. פרטים בהמשך. 


ביולי 2008 התפרסם תחקיר שנערך בגלי-צה"ל. לפי הכתבה, אוטובוסים של "אגד" נמנעים לעצור לנוסעים בכיסאות גלגלים. חלק מהם עוצרים, אך מסרבים לעזור לנוסע בכיסא גלגלים לעלות. לפעמים הכיסא לא נקשר, והסכנה ברורה. חלק מהפתרון הוא סדנאות לנהגי "אגד" בבית איזי שפירא בהנחיית רונית דרור. אגב, סדנאות דומות התקיימו כבר בצפון בסוף 2007 ואנחנו מקווים שתוך זמן קצר כל הנהגים יעברו סדנאות כאלה. הכתבה הזאת מוכיחה שוב שלא מספיק להשקיע בתשתיות ובכלי הרכב עצמם. הגורם האנושי חשוב ביותר והיעדר התייחסות אליו עלול לגרום להשקעה לרדת לטימיון. 


בסוף דצמבר 2008 הגיעה תלונה חריפה על יחס נהג "אגד" לעיוורים בחיפה. במקרה הזה (שחזר על עצמו, לפי המתלוננים) היה גם אספקט בטיחותי, כי הנהג הוריד את העיוורת בתחנה הלא נכונה באמצע כביש סואן. גם כאן זה רק עניין של הדרכה ומשמעת, לא השקעה בציוד.

אם רוצים, בכל זאת, לעלות ברמה ולהשקיע, אפשר להתקין מערכת משולבת GPS שתודיע באופן אוטומטי (ללא התערבות הנהג) על התקרבות לתחנה.


במאי 2009 התפרסם הדו"ח (59 ב' לשנת 2008) של מבקר המדינה, שכלל (בין השאר) ביקורת על יישום פרק התחבורה הציבורית בחוק השוויון. הפרק הרלוונטי מצוטט במדור החדשות שלנו. במקומות אחרים בדו"ח אפשר לקרוא על בעיות נגישות בתחנות מרכזיות ועל היעדרו של מרכז מידע מאוחד על קווי אוטובוסים. חסר בדו"ח הקטע של שירות הנהגים לנוסעים עם צרכים מיוחדים (למשל אי-הפעלה של רמפות גם כאשר הן קיימות). 


ביולי 2009 התפרסמה מודעה בעיתונות מטעם "דן". המודעה מפרטת קווים נגישים ומספרי טלפון של מוקד. זהו צעד מבורך, נקווה שיעמדו בהבטחה. הקובץ מצורף למטה, כדאי להתעדכן באתר החברה בגרסאות מעודכנות (אם וכאשר יתפרסמו). באותו חודש שודרה כתבה קשה בערוץ 2 על תלאותיו של גיל גרינברג בניסיונותיו לנסוע ב"דן" עם כיסא גלגלים.

 


ב- 8.8.2009 הציגו בחדשות סוף השבוע בערוץ 2, 8.8.2009 ("כך נראים חיי היומיום של בעלי....") אנשים עם מוגבלויות שצויידו במצלמות וידיאו לתיעוד קשיי נגישות. בין השאר, הוצגו קשיים בעלייה על אוטובוסי "דן" ו"אגד" (עם סמלי הנגישות), הצורך בהודעה מראש ברכבת וקשיים ללקויי שמיעה ברכבת. הרושם שמתקבל מהכתבה: יחד עם סביבת רחוב לא מתאימה (מדרכות חסומות, היעדר הנמכות ומכשולים אחרים), התנועה העצמאית (במיוחד בסביבה לא מוכרת) היא הרפתקה מסוכנת עד בלתי אפשרית. כעבור ימים ספורים חסם משתמש בכיסא גלגלים ממונע אוטובוס שנהגו סירב להסיע אותו.


בינואר 2010 יצא דו"ח מקיף שכותרתו "תוכנית רב-שנתית ליישום הנגשת התחבורה הציבורית בישראל (אוטובוסים עירוניים)" בהזמנת משרד התחבורה. ממצאי הדו”ח מלמדים כי כבר בעת פרסום הדו"ח, 71% מכלל האוטובוסים העירוניים הם נגישים ועד שנת 2014 יהיה כל צי האוטובוסים העירוני נגיש. להלן כמה ציטוטים מהדו"ח:

 

*. מתוך הצעת החוק [חוק השוויון] שעמדה להצבעה בכנסת בשנת 1998 הוצאו אוטובוסים בין-עירוניים ומוניות. זו הייתה פשרה של הרגע האחרון וההנחה הייתה שהם יצורפו לחוק בשלב מאוחר יותר...

 

*. חלק מהנהגים בחברות אגד ודן עברו הדרכות בנושא. עם זאת, הצטברו תלונות לא מעטות של נוסעים עם מוגבלות על התייחסות לא הולמת של נהגים להסעתם.

 

נקבעו סדרי עדיפויות להנגשת קווים עירוניים:

*. תדירות הקו – יונגשו ראשונים קווים הפועלים בתדירות גבוהה ותחנות בעלות מספר רב של קווים העוברים בתחנות.
*. צירים שעוברים ליד אתרים שרלוונטיים לאנשים עם מוגבלות, כמו: מרכזי שיקום, מרכזי יום לקשישים, בתי חולים ועוד.

 

*. התייחסות לקווים מטרופולינים: ... לכלול בתוך התכנית גם קווים שאינם עירוניים, שנוסעים בתוך רצף אורבאני, בתדירות גבוהה ושאין מניעה טכנית ... להפעיל בהם אוטובוסים נמוכי רצפה.

 

*. הפיקוח על התנהגות הנהג בעת העלאה והורדה של אדם עם מוגבלות מהאוטובוס הוטל על חברת "ריבה".

 

*. יש כיום [1.2010] 749 אוטובוסים עירוניים שיש להחליפם עד 2014 לאוטובוסים נגישים. מחירו הממוצע של אוטובוס נגיש הוא 1.2 מיליון ₪. כך שאנחנו מדברים על כ- 900 מיליון ₪.

(לדעתנו החישוב לעיל שגוי, כי לא מדובר בגריטה של אוטובוסים חדשים והחלפתם בנגישים; האוטובוסים שיוחלפו קרובים לסיום מחזור חייהם או יימכרו או יועברו לקווים מטרופולינים לא נגישים; צריך להציג רק את העלות השולית של אוטובוס נגיש לעומת אוטובוס במפרט דומה שאיננו נגיש; יש התייחסות חלקית לנושא בסעיף "חלוקת הנטל התקציבי").

 

*. אוטובוסים עירוניים פועלים רק ב- 70 רשויות מקומיות מתוך 251 ... הגיעה העת לטיפול בהנגשתם גם של הקווים הבינעירוניים – זכותם של אנשים עם מוגבלות לנוע מעיר לעיר בתחבורה ציבורית נוחה ובטוחה, אינה נופלת מזכותו של כל אזרח אחר במדינה.

 

*. כל הנהגים ועובדי השירות שבאים במגע עם קהל הינם אוכלוסיית היעד של הדרכות ... רענון חוזר, גם למי שעבר הדרכה, לפחות אחת לשנתיים.

 

*. החלו להצטבר תלונות רבות של נוסעים עם מוגבלות הנוגעות להפעלת הכבש הידני. בין השאר נאמר שלא תמיד יש לנהג את המפתח, לא תמיד “מתחשק” לו לעצור, לסגור את הדלת הקיימת, לפתוח את האחורית, להוציא את הכבש הידני, לקפל אותו חזרה וכו’.

 

*. ההבדל במחיר בין כבש ידני לבין כבש אוטומטי הופך לזניח לחלוטין לאור העובדה שמגירת הכבש האוטומטי כבר קיימת, מה עוד שמדובר במספר אלפי שקלים לכל כבש, מול עלות כוללת של 1.2 מיליון ₪ לאוטובוס.

 

ביחס לסעיף האחרון, למרות הניסיון הרע עם הכבש הידני באוטובוסים והעלות השולית הזניחה של כבש אוטומטי, ה"מטרונית" (שיוצאת לדרך באוגוסט 2013) מצויידת בכבש ידני.


באפריל 2010 התקיים טיול של קבוצת המתנדבים הצפונית של "נגישות ישראל" באוטובוס נגיש. כפי שניתן לראות בתמונה, זה אוטובוס שמתאים לנסיעה בין-עירונית ויש לו תא מטען ולכן אין בעיה עקרונית להשתמש באוטובוסים כאלה בקווים סדירים.

אוטובוס בין-עירוני נגיש 

 


ביוני 2010 התקיים ביפו כנס בנושא נגישות תחבורה ציבורית. לפי הדיווח ולפי ידיעה בבטאון "דן" ("קו ישיר") עסקו שם בעיקר בטכנולוגיות הנגשה, לא בנגישות השירות. 


ביולי 2010 אושרה תביעה ייצוגית נגד "אגד" ו"דן" בנושא נגישות לעיוורים. הטענות העיקריות הן בנושא שילוט ברייל ומכשולים בתחנות . כמוזכר לעיל, ביולי 2010 הוגשה תביעה אחרת, הפעם מטעם נציבות השוויון, שכותרתה: "תביעה נגד חברת מטרודן באר שבע בע"מ, בשל הפליית אדם עם מוגבלות". התביעה הוגשה בעניינה של גב' אפרת וקנין, אשה עם מוגבלות בניידות המשתמשת בכיסא גלגלים. התביעה הוגשה בשל מספר אירועים שבהם נהגים סירבו להעלות את גב' וקנין לאוטובוס, או שהסכימו לעשות כן רק לאחר יחס לא נאות כלפיה. נתבע פיצוי כספי גבוה. כן נתבעו סעדים כלליים, והם - להורות לנתבעת להדריך את הנהגים כיצד לתת שירות לאנשים עם מוגבלות, וכן התאמת לוח זמני הנסיעה לצורך הסעתם. 


ב- 30.11.2010 התקיימו בכנסת אירועים מיוחדים לרגל היום הבינלאומי לאנשים עם מוגבלויות. אחד מהם היה דיון בוועדה לפניות הציבור בנושא נגישות תחבורה ציבורית. הוועדה דרשה לקבל תלונות ספציפיות כדי לקיים את הדיון. "מקרים" כאלה סופקו ע"י מתלוננים עצמאיים ובעיקר ע"י ארגונים (כולל "נגישות ישראל"). מי שנכח בדיונים קודמים (למשל מדצמבר 2007) מעיד על כך שחלקו הגדול היה "שידור חוזר": אותם מתלוננים קובלים על אותן בעיות בעיקר ברכבת ובאוטובוסים וכמעט שום דבר לא נפתר.

טענה חשובה שעלתה בדיון (וגם בשיחות פרטיות) היא שאנשים עם מוגבלויות לא מתלוננים לכתובות הנכונות כאשר הם לא מקבלים את השירות הראוי בתחבורה הציבורית. הכתובות לכך הן "פניות הציבור" של משרד התחבורה ושל נציבות השוויון. כיוון שתקנות חוק השוויון בנושא תחבורה ציבורית מצויות בתוקף מ- 2003, אפשר להפעיל אמצעי אכיפה ואפילו תביעות. כרגע (לפי נציגת משרד התחבורה שהופיעה בוועדה) משרד התחבורה יכול להטיל קנסות על חברות שיש להם הסכם איתן(!) כאשר נהג לא מפעיל רמפה, למשל. נציבות השוויון יכולה להגיש תביעה כמו זו שהוגשה נגד "מטרודן" בעקבות תלונתה של אפרת וקנין. בדיון השתקף מצב שאין שיתוף פעולה בין משרד התחבורה לנציבות השוויון בנושא העברת התלונות שמגיעות לאחד מהם לגוף המתאים ביותר.

כקוריוז עצוב אפשר לספר שלפחות שתים מהמתלוננות דיווחו על קושי מיוחד להגיע לכנסת בצירוף הכרחי של רכבת ואוטובוסים (מחוסר יכולת לנהוג או לממן רכב הסעה יקר). שתיהן דיווחו שהגיעו בזמן (או באיחור) רק בזכות היכרות עם האנשים המתאימים... אפשר לשמוע את הסיפור בהקלטה של הדיון בערוץ הכנסת או לקרוא בפרוטוקול.


בפברואר 2011 התקיים מבצע של נציבות השוויון לעידוד השימוש של אנשים עם מוגבלויות בתחבורה הציבורית. במסגרת המבצע התפרסמה באתר נציבות השוויון רשימת קווי אוטובוס נגישים של כל החברות בכל הארץ (הקישור נעלם). במהלך בדיקה שביצעו בירושלים התברר ש- 13 מתוך 14 נהגי אוטובוס לא פעלו לפי הנוהל כשמגיע נוסע בכיסא גלגלים. יש רשימה (לא מעודכנת בעת כתיבת שורות אלה) באתר משרד התחבורה.

מבצע עידוד שימוש בתחבורה ציבורית

 


ביולי 2011 מתבצעת רפורמה בקווי האוטובוסים בגוש דן. קווים רבים מתבטלים, נוספים קווים חדשים, קווים קיימים משתנים וגם התעריפים שונים. אפשר היה לצפות בעידן האינטרנט שיפרסמו מידע נגישות על הקווים החדשים, אך אין מידע כזה (נכון לסוף יוני 2011) אפילו באתר שנפתח במיוחד להסברת השינוי (שלא לדבר על האתר של "דן"). ברדיו דיווחו שהמוקד הטלפוני קרס... גם אתר נציבות השוויון ממשיך לפרסם את הרשימה הישנה (הנכונה לסוף 2010). בימים האחרונים לפני השינוי התעוררו ארגוני עיוורים שהבינו שחבריהם יצטרכו לעבור תהליך הסתגלות ארוך וקשה, לחלקם יהיה מסלול ארוך ומסוכן יותר לתחנות שיזדקקו להן כדי להגיע לעבודה, למרפאות ולסידורים אחרים. ידוע לנו על 2 משתמשות (לפחות) בכיסא גלגלים שיתקשו להגיע לעבודה החל מיולי 2011.

חלק מהטיפול ב"רפורמה" נמסר לחברת "נתיבי איילון" שמעסיקה חברה בשם "קשרי קהילה". "קשרי קהילה" מתמחה ב"החלקת" שינויים שעלולים לעורר התנגדות בציבור. במקרה הזה הם קיימו מגעים עם ארגונים של לקויי ראייה ופעילי שכונות, אך לא ידוע על פעילות עם מוגבלי ניידות וארגונים שלהם. העסקת חברה כזאת איננה תחליף למתן מידע מסודר לציבור, לנציבות השוויון ולארגוני האנשים עם מוגבלויות. באוקטובר 2013 מתפרסם דו"ח מבקר המדינה על ארגון הקווים ב- 2011. הוא כולל איבחון של חוסר מקצועיות בתכנון ובביצוע, אך לא עוסק בבעיות נגישות.


בדצמבר 2011 מוגשת תביעה של נציבות השוויון נגד חברת האוטובוסים "נתיב אקספרס". נושא התביעה הוא היעדר כריזה לפי תקנות חוק השוויון לטובת לקויי ראייה. לפני התביעה הנציבות הוציאה התראות ו"צו נגישות" - ללא הואיל (לכאורה). התגובה הראשונית של החברה - תקלות טכניות... בינואר 2013 מתפרסם כמודעה בעיתונים הסכם הפשרה בתביעה הייצוגית ת.צ. 16360-06-12 של טובה איליה נגד "נתיב אקספרס". בהסכם החברה מתחייבת להתקין את השילוט הנגיש ואמצעי הכריזה, לשלם פיצויים והוצאות ולהעמיד לרשות ארגוני עיוורים 4 אוטובוסים בשנה עד 2016. בהחלטה טכנית מיום 30.12.2012 מוזכרות תובענות ייצוגיות דומות נגד "אגד תעבורה" ו"קונקס".


ב- 9.7.2012 מתפרסמת ב"ידיעות אחרונות" כתבה קשה על סירוב נהגי "נתיב אקספרס" להסיע עיוורים עם כלבי הנחייה שלהם. דובר החברה מבטיח לטפל ב"מקרים החמורים"... "נתיב אקספרס" היא חברה בבעלות משפחת עפיפי מנצרת.

ביוני 2012 מוגשת תובענה ייצוגית של ריקי לופו נגד "מטרופולין" בנושא גביית תשלום בניגוד לחוק על הסעת כלב נחייה.


באוקטובר 2012 "אגד" הורשעה ע"י שופט התעבורה אברהם טננבוים בעקבות מספר מקרים של אי-סיוע של נהג אוטובוס לנוסע בכיסא גלגלים. "אגד" ערערה לבית המשפט העליון והפסידה בפברואר 2013. השופט אשר גרוניס קבע: "לשופט מותר לחשוב שנכים זכאים לשירות ראוי בתחבורה הציבורית". נוסח פסק הדין נמצא באתר בית המשפט העליון. יש שם איזכור של המצב בעקבות ביטול צו הפיקוח: "ביום 29.5.2012 בוטל צו הפיקוח. בעקבות כך הגישה המערערת בקשה לביטולם של כתבי האישום שהוגשו נגדה על בסיסו. ביום 15.7.2012  התקיים דיון בבקשה, ובסיומו הוחלט לדחות את הבקשה...". זו התייחסות חשובה להפסקת טיפול בתלונות על אירועים שהתרחשו לפני הביטול הבעייתי של הצו.


באפריל 2013 התפרסמה שערוריית מין במשרד התחבורה. בפרשה מעורבים, לפי הפרסומים, מר אלכס לנגר (המשנה למנכ"ל משרד התחבורה) וגב' איריס ברקת (הממונה על פרויקטים במינהל היבשה). שניהם הפסיקו לעבוד מספר שבועות לפני הפרסום ולא ידוע על מחליפים (מכתבים שנשלחו אליהם לא נענו). שניהם (במיוחד גב' ברקת) היו אחראים מטעם המשרד על נושא הנגישות בתחבורה הציבורית. גב' ברקת אף הופיעה בוועדות של הכנסת בנושא הזה.


ביולי 2013 מתקיימים סיורים של מתנדבי "נגישות ישראל צפון" וארגונים אחרים ב"מטרונית" (מטרופולין חיפה והמפרץ). כפי שניתן לראות בקישור, חלק מהבעיות חוזרות על מחדלים מהשינויים בירושלים ובגוש דן, לא הופקו כל הלקחים. חשוב מאד להפנים את הלקחים האלה לקראת הקמת מערכות דומות (למשל בתל-אביב).

 


באוגוסט 2013 התפרסם סיפור שמהווה איום חדש על נגישות הנסיעה באוטובוס. "ערוץ 2" שידר כתבה תחת הכותרת: "

שוטרת איימה לרשום דוח לנהג אוטובוס שסייע לנכה

". מפרץ העצירה של התחנה היה חסום על ידי כל-רכב ולכן האוטובוס חסם כניסה לחניון למשך הזמן הקצר הדרוש לסייע לגיל גרינברג (משתמש בכיסא ממונע) לרדת בביטחה באמצעות הרמפה הידנית. לא מוזכר בכתבה אם השוטרת רשמה דו"חות לכלי הרכב שחסמו את התחנה. בתגובת המשטרה נטען שהאוטובוס יכול היה להיכנס לתחנה...


 

בספטמבר 2013 מתפרסם סיפור של אח ואחות שמשתמשים בכיסאות גלגלים ונוסעים באוטובוסי "אגד" בירושלים. הנהג סירב לאפשר להם לרדת בתחנה הנכונה והם נאלצו לנוע ברחובות מתחנה מרוחקת מאד מהיעד (YNET ).


בנובמבר 2013 מתפרסמת המודעה הבאה בעתון "גלובס":

איזה אחוז מנוסעי הקווים המוזכרים קוראים את העיתון שבו התפרסמה המודעה (בעמוד 28)? האם היה פרסום בעיתונים הנפוצים ועל לוחות מודעות?


בנובמבר 2013 מופק ב"נגישות ישראל" סרטון שמסכם את מצב נגישות התחבורה הציבורית לתאריך זה.

 


בדצמבר 2013 מתקבלת החלטה בתביעה ייצוגית נגד עיריית תל אביב שמחייבת אותה להנגיש את תחנות האוטובוס בתחומה. כידוע, התחנות הן חלק חשוב ב"שרשרת הנגישות" ולא מספיק להנגיש רק את האוטובוסים.


בינואר 2014 מתפרסם חשד מזעזע (אם נכון) של תקיפת מינית של נערה עם מוגבלות על ידי נהגי אוטובוס ("ישראל פוסט" ("מעריב"), ינואר 2014, YNET). לפי הדיווח, הנהגים נעצרו לחקירה.


בינואר 2014 התפרסמה תלונה של בעלת תעודת עיוור על השפלה באוטובוס "מטרופולין" כאשר ישבה במקום המיועד לנוסעים עם מוגבלויות. ב"מטרופולין" הבטיחו לבדוק את האירוע.


ביוני 2014 מתפרסמת עצומה שכותרתה "עיוורים לא יכולים לתקף רב קו באגד בצורה תקינה". עצומה זו משקפת בעייתיות באמצעים האוטומטיים בשירות עצמי שמחליפים את התשלום במזומן (או את ניקוב הכרטיסיה) על ידי נהג כרטיסן. האמצעים האלה מייעלים את השירות באופן כללי, אך לא מתאימים לנוסעים עם מוגבלויות.


בנובמבר 2014 מתפרסמת יוזמה מעניינת בשם "גלגלי דרום": מתנדבים יסייעו לאנשים עם מוגבלויות להשתמש בתחבורה ציבורית. התוכנית תכלול הקמת מוקד מידע טלפוני שאנשיו יסייעו בבניית תוכנית נסיעה לאנשים עם מוגבלויות בהתאם ללוחות הזמנים והקווים, בהזמנה מוקדמת של כרטיסי נסיעה, בתיאום נסיעה נגישה ברכבת ובמידע על זכאויות להנחה. הצורך בסיוע כזה מדגיש את העובדה שלא מספיק לצייד את האוטובוסים ברמפות, נחוץ סיוע אנושי בכל שלב של תכנון הנסיעה וההגעה אל התחנות ומהן.

 


בסוף 2014 התפרסם מכרז למתן שירותים בתחום הטיפול בפניות הציבור בתחבורה הציבורית. הזוכה אמור לרכז את כל התלונות, כולל על התנהלות נהגי אוטובוסים ומוניות. מדובר שם על מענה לפניות במייל ובדרכים אחרות ונקווה שלא יהיה צורך להתייצב במשרד התחבורה כדי להגיש תלונה. 


במאי 2015 מתפרסמת ידיעה על סירוב בוטה של נהג "קווים" להסיע משתמשת בכיסא ממונע. הידיעה כוללת תיעוד של האירוע בוידיאו. תגובה: "קווים מבקשת להתנצל בפני הנוסעת על עוגמת הנפש שנגרמה לה, במקביל לזימון הנהג לבירור משמעתי"...


במאי 2015 מתפרסם סקר של "אור ירוק" שנערך ב- 883 תחנות אוטובוס ב- 61 ישובים. ממצאי הסקר עגומים למדי, במיוחד לאור ההבטחה שעד סוף 2014 כל תחנות האוטובוס יהיו נגישות. ראו גם ב- MYNET. בנובמבר 2015 מתפרסם סקר דומה שהתבצע בעיר לוד. סקר כללי נוסף מתפרסם באוקטובר 2016.


ביולי 2015 מתפרסם דו"ח נציב תלונות הציבור (מבקר המדינה) לשנת 2014. הפרק על משרד התחבורה מכיל ביקורת על אי-שימוש בסמכויות הפיקוח של המשרד:

"... בירור תלונות על הרשות הארצית לתחבורה ציבורית במשרד התחבורה העלה בין היתר כי לעתים הרשות האמורה אינה מבררת לגופן תלונות המוגשות לה על מפעילי התחבורה הציבורית, אלא מעבירה את תשובת המפעיל כמות שהיא למתלונן, אף שמדובר בתשובה המוכרת לו ושבעקבותיה התלונן. הבירור העלה כי משרד התחבורה אינו עושה שימוש מספיק בסמכויות הפיקוח שיש לו על חברות התחבורה הציבורית, וכי תפקודו כמאסדר של חברות אלה לוקה בחסר.".

אמנם אין איזכור מפורש של תלונות על נגישות ושירות בתחבורה ציבורית, אך אנחנו מכירים את ההתנהלות בנושא...


בנובמבר 2015 מתפרסמת החלטה להעניק הנחות שונות לנוסעים עם מוגבלויות. צריך לקוות שהצעד הזה יעודד שימוש בתחבורה ציבורית ויתרום לשילוב אנשים עם מוגבלויות בעבודה ובחברה. בעיון נוסף נראה שהשיטה מסובכת למדי והמידע על ההנחות מוצנע. יש קושי למי שרוצה לבצע נסיעות חד-פעמיות מחוץ לאזורים שהוגדרו לנסיעות היומיות שלו לעבודה, לימודים וכו'.

 


בדצמבר 2015 מתפרסמת יוזמה להנגיש תחנות אוטובוס ממוגנות בירושלים. פיגועי הדריסה גרמו להחלטה חפוזה "לעטוף" את תחנות האוטובוס בעמודים. התחנות הממוגנות הראשונות לא היו נגישות ובעקבות תלונות שהגיעו לנציבות השוויון ולגורמים אחרים, מינו את ד"ר אבי רמות לליווי מיגון התחנות תוך שמירה על הנגישות שלהן.


ב- 15.5.2016 העלו ב"יהיה בסדר" (גלי צה"ל) את סוגיית מערכת הכריזה באוטובוסים. בניגוד לחוק, המערכות לא תמיד מופעלות והנפגעים העיקריים הם נוסעים לקויי ראייה. הבעיה יוצגה על ידי נציג "מרשל" מירושלים ונשיא "נגישות ישראל", מר יובל וגנר, הגיב עליה והדגיש את חובת הפעלת המערכות. משרד התחבורה שלח תגובה בכתב וטען שיש פיקוח ואכיפה.


במאי 2016 מתפרסם באתר הכנסת: "אושרו תקנות להנגשת הרכבת הקלה לאנשים עם מוגבלות". מההודעה אפשר להבין שמדובר גם ברכבת הקלה בירושלים ושההנגשה כוללת גם הנגשה למשתמשים בכיסא גלגלים. צריך לזכור שברכבת הקלה בירושלים הייתה נגישות למשתמשים בכיסאות גלגלים כבר מרגע הפעלתה (אם כי יש בעיות) והתקנות מוסיפות אלמנטים כגון פס מוביל. חומר למחשבה - מבחינת המשתמשים בתחבורה ציבורית אין הבדל מהותי בין אוטובוס לרכבת קלה או "מטרונית". תקנות הנגישות עבור כל הכלים האלה צריכות להיות זהות (עד כדי התאמות, אם נחוץ). ראו גם ידיעה על קרונות הרכבת הקלה בגוש דן ("חדשות מחלקה ראשונה", דצמבר 2016).


ביוני 2016 מתפרסמת יוזמה של עיריית הרצליה לפתוח קו אוטובוסים מיוחד בשבת בין העיר לבין חוף הים ובית החולים "מדיקל סנטר". בקישור מובטח: "... עבור אנשים עם מוגבלות, יגיע בכל שעה עגולה מיניבוס נגיש שניתן יהיה לעלות עליו עם כיסא גלגלים...". וכך, מי שאין ברשותו רכב (וגם לא יכול להרשות לעצמו נסיעה במוניות מיוחדות) יפסיק להיות "במעצר בית" ויוכל לנצל את השבת לבילוי, ביקור חולים וכו'.


יוני 2016 - אישור הגשת תביעה ייצוגית נגד עיריית באר-שבע בנושא נגישות תחנות אוטובוס. "המחוזי קבע כי יש הוכחה חותכת כי העירייה לא עמדה במתווה שנקבע בתכנית רב-שנתית שפרסם משרד התחבורה, שהינה בעלת מעמד מחייב". "באר שבע נט", יוני 2016.

 


יוני 2016 - הוספת שילוט אלקטרוני לתחנות אוטובוס באשקלון. השילוט כולל מערכות קוליות לטובת לקויי ראייה. זה מוצג כהישג, אך מערכות כאלה היה צריך להתקין מזמן...


 

נובמבר 2016 - סקר של "סיירת נגישות" בנושא תחנות מרכזיות. מהסקר עולה תמונה עגומה למדי ביחס לנגישות התחנות החשובות המוזכרות שם.

 


פברואר 2017 - כתבה על בעיות נגישות ויחס באוטובוסים ובמוניות (YNET).

 


נובמבר 2017 - תביעה ייצוגית נגד עיריית ראש העין בנושא נגישות תחנות אוטובוס (MYNET).

כעבור ימים ספורים מתפרסמת תלונה על תחנה לא נגישה בכפר סבא (MYNET). צריך לציין שלפי התקנות, במועד פרסום הכתבות כל תחנות האוטובוס בקווים עירוניים צריכות להיות נגישות באחריות הרשויות המקומיות.


דצמבר 2017 - נהג של חברת הסעות "מסיעי 2000" מסרב להסיע עיוור עם כלב נחייה ("צומת השרון"). הסיבה: הנהג מתפלל ברכב והכלב הוא חיה טמאה... הנהג פוטר מיד. דוגמא נוספת מיוני 2018, הפעם בחברת "קווים" (אתר "רשת" ו"החדשות"). במקרה הזה הנהג התעשת והתנצל...

 


במאי 2018 מתפרסמת כוונה לאכוף ברצינות את עבירת החניה בתחנות אוטובוס (הפרסום ממקומון אשדוד). אחת המוטיבציות היא הצורך לפתוח את רמפת האוטובוס על המדרכה כשיש נוסע בכיסא גלגלים. יש תלונה ספציפית ממקום אחר (תל-אביב) על סירוב נהג "דן" לפתוח רמפה עבור חיילת בכיסא גלגלים (MAKO).


ביוני 2018 התקיים דיון בועדת הכלכלה של הכנסת על היחס של נהגי אוטובוס לנוסעים עם מוגבלויות. בדיון השתתפה גם עו"ד מיכל שיק-הרטוב מעמותת "נגישות ישראל". את הדיון יזמה חברת הכנסת ענת ברקו לאור התקרית שבה נהג אוטובוס סירב להפעיל רמפה לחיילת המתניידת בכסא גלגלים שביקשה לרדת מהאוטובוס. חה"כ ברקו אף הביעה תרעומת על כך שאין נגישות באוטובוסים בינעירוניים.

העמותה הדגישה בדיון שכדי למנוע הישנות של מקרים עגומים אלו יש לקדם מודעות בקרב נהגים ולקיים הדרכות והתנסויות חווייתיות עם אנשים עם מוגבלות ושגם משרד התחבורה צריך להשקיע בכך ולהתערב. עוד ציינה העמותה שגם לנהגים יש אתגרים רבים ופעמים רבות אינם יודעים כיצד לנהוג. כך, למשל, האם מותר להם להרים אדם עם מוגבלות בניידות?, האם במצב שבו יש תפוסה מלאה באוטובוס מחויבים הם לפנות מקום עבור אדם עם מוגבלות וכן הלאה ולפיכך חשוב ביותר שמשרד התחבורה בשיתוף עם הנציבות יקבעו הנחיות ברורות לנהגים מה מצופה מהם. העמותה עדכנה גם שהיא פועלת לקידום הצעת חוק של חה"כ אילן גילאון לתקן את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות באופן שבו גם אוטובוסים בינעירוניים יידרשו להיות נגישים.

יושב ראש הוועדה ציין שחשוב מאוד להגביר מודעות בקרב נהגים ולהפגיש אותם במסגרת הדרכות עם אנשים עם מוגבלות. הוא ציין גם שצריך לבצע אכיפה נגד מי שמפר את החוק.

נציג משרד התחבורה, מר גבי נבון, דיבר על הדרכות תקופתיות לחברות התחבורה הציבורית ועל קנסות שמוטלים על מי שלא מבצע את ההדרכות.

 


ספטמבר 2018 - קנס כספי לתחנת המרכזית של חצור הגלילית בגין בעיות נגישות. נציבות השוויון התריעה, הוציאה "צו נגישות", אך דבר לא עזר. התביעה נגד נ.צ.ב.א. הוגשה ע"י נציבות השוויון. 

 


 

לפירוט נוסף של הבעיות לפי אמצעי תחבורה וחברות, ראו ב"מדור תלונות נגישות", "תחבורה".

 


 

נספח א' - טופס זימון להגשת תלונה על נהג מונית / אוטובוס במשרד התחבורה

הדוגמא להלן מסמלת את התלאות המצפות למי שמנסה להגיש תלונה על נהג במשרד התחבורה. המערכת מתייחסת לתלונה ראשונית כמו לתלונה על עבירה פלילית שמוגשת בתחנת משטרה. המתלונן (לא רק אנשים עם מוגבלויות) נדרשים להתייצב אישית במשרד התחבורה. זה פוגע במיוחד במי שגר בפריפריה ובמוגבלי ניידות שעובדים כשכירים. נוהל הגשת התלונות נדון במספר ישיבות של הוועדה לפניות הציבור של הכנסת (אגב, ארגוני נכים לא מוזמנים לדיון ב- 20.2.2012 , למשל). בדיון מיום 23.2.2011 אמרו נציגי משרד התחבורה: "במצב של תלונות הציבור בעצם זה גרסה מול גרסה, כפי שהיטיב לתאר המתלונן, ואז נדרש בירור של העובדות. ולא סתם בירור, אלא בירור יסודי... אין חזקה שהאזרח צודק, צריך לנהל חקירה... לגבי מפעילי התחבורה הציבורית, אני משתדל לא להעביר לחקירות. גם  לפעמים, וכאן יכעסו עלי האנשים, שיכול להיות ספק חקירה ספק שלא, אני מעדיף לא לטפל במסגרת חקירה, אני מזמין את המפעיל לנזיפה".

 

תלונה במשרד התחבורה

 

נספח ב' - קישורים מהעולם בנושא נגישות תחבורה ציבורית

 

בנושא הזה יש הרבה קישורים, נצבור כאן בהדרגה כמה מהם.

 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד