שקופים בסופר / ענת פישר
2/04/2008
 
 

מאחר והפורום שלנו על התמודדות רגשית עם מגבלה פיזית שתק זמן מה, חשבנו  שננסה דרך חדשה.

מדי פעם אשתף אתכם בחוויה שאני או מי ממכרי עברו, ואשמח מאוד אם תוכלו להגיב, לספר על חוויות דומות שעברתם ואף איך פתרתם אותן, מה אתם חושבים עליהן ומרגישים.

היום בחרתי לשתף אתכם  באירוע קטנטן שארע לי בקניון.

במקום עבודתי החליטו, כבכל שנה, להכין משלוח מנות. כל מחלקה מבקשת מעובדיה להביא "צ'ופר" כזה או אחר וביחד מרכיבים משלוח מנות אשר מעבירים אותו למחלקה אחרת.

גם אני נתבקשתי על ידי מארגנת המשלוח, במחלקה שלי, לקנות ולהביא  מטעם כל שהוא לחגיגה.

אני לא צריכה הרבה, כדי שיהיה לי תרוץ טוב לצאת ולהסתובב בקניון הסמוך למקום עבודתי ואכן מיד עם סיום העבודה בשמחה רבה אצתי רצתי לי בעגלתי הממונעת לקניון.

לאחר " שחלבתי" את המכונה והצטיידתי במזומן ניגשתי לדוכן עוגות ועוגיות מהסוג המשובח ביותר, בחרתי לי קופסת עוגיות שרק המראה שלהן הזיל ריר מפי  והייתי באמצעו של תהליך האריזה והתשלום כאשר מעבר לגבי ומעל לראשי פנו שתי נשים אל המוכרת אשר שירתה אותי, ודרשו שיוגש להם משקה ומאפה כל שהוא, לרגע חשבתי שאני רואת ואינה נראית.

מעלי, מעל ראשי כאילו לעולם לא נולדתי. נזכרתי כי אירועים דומים כבר קרו לי בעבר.

לא אספר לכם את ההמשך, אם כי עלי לציין שיש לי כבר אסטרטגיה וטקטיקה משלי למצבים כאלה, אבל חשבתי לי: מעניין איך אחרים מתמודדים עם התופעה הזו?

כן אני יודעת שעם ישראל ממהר תמיד ושתור מנומס זה לא בדיוק הקטע שלנו, אבל התחושה הזו של לשבת " למטה" – מתחת לראשי כולם ולהרגיש כאילו אתה אויר, היא בכל זאת שונה, לא?

אנא הגיבו בפורום התמודדות רגשית עם מגבלה פיזית,
בואו נשוחח שם,

להתראות
ענת.

ענת פישר היא מנהלת פורום התמודדות רגשית עם מגבלה פיזית באתרנו. מדי פעם היא תעלה נושא רלוונטי, ואתם מוזמנים להגיב בפורום.
לכניסה לפורום, יש
להירשם לאתר.

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד