סיורים בירושלים למאותגרי הליכה
6/05/2007
 
 
הגדל

טיילת שרובר

לא העליתי בדעתי שהכוונה לטייל בכיסא גלגלים (בין השאר, על מנת לתאר את הטיולים ברשימותיי) תהפוך למבצע כה סבוך טכנית ולוגיסטית ותגרום לאנשים לזקוף גבה בהפתעה. התכנית הייתה – ועודנה – לטייל בהנחיית ידיד שהוא גם מורה דרך, ארנון ברוקשטיין. בעבר הוא ניהל גופי הדרכה מרכזיים בירושלים, וכעת עורך אתי סדרת סיורים, כחלק מפרויקט הנערך בחסות "בית המדרש לרבנים מסורתיים על שם שכטר",  בו הוא לומד.

אנו מתכננים לכתוב עד סוף הקיץ תיאור של כעשרה מסלולי סיור במזרח העיר ובמערבה.

התיאור יכלול פירוט של גורמי נגישות וילווה בהסברי רקע לאתרים ולמסלולים המתוארים. 
צלצלתי לארגון מתנדבים שמסיע אנשים בכיסאות גלגלים, בניסיון לארגן הסעה ליעד בו התכוונתי לטייל, עין כרם.

נסיעה באוטובוס, כפי שהבהרתי ברשימתי האחרונה שהתפרסמה בפורטל ויי נט ("נסיעה באוטובוס או ספורט אתגרי?") היא מבצע מסובך, ואין אוטובוס שמוביל ישירות מביתי למקום הטיול. 
ארגון המתנדבים אליו התקשרתי אינו גובה תשלום עבור שירותיו אך עמם ניהלתי שיחה הזויה למדיי.

ע"פ התכנון, הסיור הראשון אמור היה להיות בשכונת עין כרם. נראה שהמתנדב עמו שוחחתי החליט שכיאה למעמדי, ברצוני להגיע אל "הדסה עין כרם", בית החולים. בתשובה לשאלתי היכן ימתין לי כשיבוא לאסוף אותי בדרך חזרה ענה "מול הכניסה למיון".

עלי להודות שחשתי (לראשונה מאז גיל ההתבגרות) מבוכה מסויימת בשל כוונותיי קלות הדעת.

אכן, בהגיעי למקום (המתנדב התעשת בסוף והסיע אותי ליעד הביזארי) ראיתי שבשל יופיו עוצר הנשימה, ניתן בהחלט לראות בביקור בו הנאה אסורה...נופה של עין כרם - פרס ניחומים מלכותי

עין כרם
 
סיורנו נפתח באחד המקומות היפים בעיר, בכנסיית 'הביקור'. לכנסייה מוביל שביל תלול באורך כ-300 מטר. השביל מכוסה (בחלקו) אספלט ישן,  ומהווה שילוב של מדרגות ומשטח ישר.

המילה "ישר" נאמרת כאן במשמעותה המופשטת. בפועל, השביל נמצא במצב מוזנח למדיי ועלייתי מעלה בכיסא גלגלים דרשה מידה רבה של דבקות במטרה ומאמץ רב מצד המלווה (המדריך), והרפתקנות (שנינו). אין ספק, הבאתו של השביל למצב נגיש לכיסא גלגלים (וכמו כן, לעגלות ילדים, הליכונים, ול"סתם" עוברי אורח שמתקשים בטיפוס) אפשרית, קלה יחסית ובעיניי, הכרחית.

המחזה הנגלה במעלה השביל עוצר נשימה וחבל שהרשויות אינן מקילות על האנשים ליהנות ממנו ואינן נוהגות בהתאם לאחריות שאחזקה במקום היסטורי ומקודש בסדר גודל כזה מטילה עליהן.

יחד עם זה, אודה שיכולתנו להגיע אל הכנסייה (תוך הפעלת כוח פיזי ואורך רוח) משמחת. במצבו הנוכחי של השביל, הדבר אינו מומלץ לרכי הלבב או בכיסא ממונע (אבנים קטנות פזורות כרגע על פניו, חלקו העליון אינו ישר ורוחבו משתנה. אני לא הייתי מסכנת את צמיגי הכיסא הממונע שלי במפגש עם אלה), אך להפתעתי, כיסא גלגלים נייד ואדם חזק שמוכן לסייע מאפשרים הצצה אל אחד המראות הקסומים בארץ, מראה שמתגלה במעלה השביל ומהווה פרס ניחומים מלכותי למאמץ הטיפוס בו.

כנסיית הביקור. האם השער ייפתח לנכים? ולמה אין רמפהבשטח הכנסייה עצמו מלבד המראה המהמם ישנו מתחם אליו מובילות 3 מדרגות.הודות למאמציו של מורה הדרך, כיסא הגלגלים הקל הגיע עד לעליונה שבהן. אין ספק, הישג מרשים לרוח האנושית (מחיאות כפיים לארנון). יחד עם זאת, תמהתני: האמנם אי אפשר להוסיף למדרגות רמפה קבועה (מאבן) או זמנית (מעץ)? האמנם הכנסייה הנוצרית מעונינת להעמיד בניסיון מסוג זה את אמונתו של נוצרי נכה? במצב הדברים הנוכחי, על הנכה המתעקש לעלות במדרגות באמצעות כיסא להביא את הרמפה מהבית.

דרכנו חזרה בשביל בו הגענו הייתה תלולה כמו העלייה, וירידה בטוחה בכיסא גלגלים שאינו ממונע מחייבת את האדם המסייע להימצא לפני כיסא הגלגלים ולא מאחוריו (כלומר, הנכה יירד בגבו לתחתית הירידה, והגלגלים האחוריים של כיסא הגלגלים יהיו קדימה), מחשש להחלקה. 
שוב, הבאתו של השביל למצב טוב יותר תהיה תרומה עצומה לתיירות לתושבים ואם ארשה לעצמי אמירה יומרנית, להיסטוריה.

עדנה מפתיעה לשפה העברית, כנסיית יוחנן הקדוש בהריםהכנסייה הבאה בה ביקרנו הייתה כנסיית 'יוחנן בהרים'. השם המתנוסס מעל השער הוא "יוחנן בהרים". כך באותיות לועזיות בשפה העברית.הפעם, הקפלה הייתה כה גבוהה שלא התיימרתי לעלות אליה. לעומת זאת, התרשמתי ממתקן השירותים (כל אדם ותחביביו...); המתקן מכיל מספר תאים גדולים ונקיים. חסרון הנגישות היחיד בו הוא העדר מאחזים בתוך התאים.

ברור לי שהעקרונות הליברליים של נגישות מבני ציבור (שלא לדבר על חוקי מדינת ישראל) אינם מחייבים את הכנסייה. עם זאת, נדמה לי  שדאגה לנוחותם של הנכים אינה סותרת את רוח החמלה הנוצרית.

במקרה זה, חצר הכנסייה היא מרשימה אמנם, אך, למרבה הצער, החווייה אינה מהווה תחליף למאחזים בתוך התאים.
מתחם החצר נגיש לכיסא גלגלים, ממונע או רגיל. כאמור, בעת הביקור רצוי 
להתרכז בענייני הרוח ולא בענייני גוף פרוזאיים כגון שימוש בשירותים.
האתר הבא בו ביקרנו הוא מנזר 'האחיות ציון'. המנזר הפך בשנים האחרונות לבית הארחה. רובו נגיש לכיסא גלגלים פרט לשער הכניסה שיש להקפיד לפתוח את חציו. חלקו התחתון יוצר מכשול שניתן להתגבר עליו רק בעזרת סיוע חיצוני. האתר נגיש לחלוטין. חדרי בית השימוש במערב הגן מעל תצפית הנוף המרהיבה רחבים ונוחים. כמה חבל שהעדר העדר מאחזים בתאי השירותים  פוגם בהרמוניה האידילית...

אתרים אחרים בסיורנו לא דרשו כניסה פיסית שלי לתחומם, ואפשר היה להסבירם בעודנו מטיילים בסמטאות השכונה הקסומות.
סיורנו לא כלל את המנזר הרוסי האורתודוקסי 'גורני', והכפר הציורי המקיף אותו. סיור מעין זה מחייב תיאום מוקדם עם הנזירות הרוסיות החיות בו.

לעומת זאת, ניתן לומר שהצלחנו לערוך סיור באתרים המרכזיים בשכונה. לא ניסינו להיכנס למסעדות השונות, אך מניסיוני, מסעדת 'פונדק עין כרם' הנמצא סמוך למעיין נגישה לנכים יושבי כיסא גלגלים מכל סוג שהוא (נייד וממונע כאחד), וכאלה הנעזרים בהליכון או קביים.

תאי השירותים במסעדה קטנים ואינם מאפשרים כניסה בכיסא גלגלים. גם הליכון במצב שאינו מקופל יתקשה להיכנס פנימה, לא כל שכן אדם נוסף. לעומת זאת, הפונדק משתלב היטב באווירה הקסומה של שכונת עין כרם, והנוף הנשקף מן המרפסת (הנגישה אף היא) יפהפה.

לסיכום, ניתן לסייר בשכונת עין כרם ובאתריה ההיסטוריים-רוחניים בכיסא גלגלים. הדבר מחייב אורך רוח מסוים ובמצב הנוכחי של שביל 'המדרגות' (השביל המוביל אל כנסיית 'הביקור'), סיוע של אדם בריא החמוש ביכולת פיסית ורצון טוב. חוויית הביקור במקום עוצרת נשימה אך, למרבה הצער, צרכי הגוף הפרוזאיים יותר (כגון ביקור בשירותים) ייאלצו להמתין לשהייה במקום אחר. או להחלטת הכנסייה הנוצרית להתחשב בנכים.

טיילות ארמון הנציב

טיילת שרוברהגעתי אל ארמון הנציב בכיסא גלגלים ממונע, מאמינה ששבילי הטיילות השונות ('גולדמן', 'האז' ו'שרובר', על שמות התורמים לבנייתם ) נגישים. ואכן, שבילי הטיילות היו נגישים לחלוטין כמעט. תאי השירותים בקצה טיילת 'האז' ובמסעדת 'טברנה' בקצה טיילת 'שרובר' נגישים לחלוטין. לא אוכל לומר דבר על תא השירותים בכניסה לטיילת 'גולדמן', שהיה, משום מה, נעול.

הנוף נפלא: מדבר יהודה מימין ומעבר לו הרי מואב, העיר העתיקה מלפנים וירושלים החדשה משמאל.

'גולדמן' היא החדשה ביותר מבין הטיילות והיא סלולה אספלט. 'האז' מרוצפת אבנים ירושלמיות, מה שהופך את הנסיעה בה בכיסא גלגלים לחוויה מרטיטה, מילולית. פני הקרקע, המחורצים באופן 'אומנותי', גורמים לכיסא לבצע קפיצה קטנה כל אימת שהגלגלים נתקלים בחריץ (כלומר, רוב הזמן). אני, אישית, התקשיתי לשמור בתנאים כאלה על שליטה ב'ג'ויסטיק', המוט המכוון את תנועת הכיסא, שלא לדבר על שליטה במחשבותיי המתפזרות והסכנה לדרוס את ארנון.

במקור, רוצפה טיילת 'האז' באבן ירושלמית גסה, אך כשהגיעו לעירייה תלונות הנכים שהדבר מקשה על נסיעה בכיסא גלגלים, ניתנה הוראה ליישר את הבליטות. התוצאה, אמנם, אינה חלקה לחלוטין, אך הנסיעה, לפחות, אפשרית. ברור שבמקרה זה השאיפות האסתטיות מנוגדות לנוחות ההתניידות בכיסא גלגלים, ועדיף היה לרצף מלכתחילה באספלט פשוט.

למעשה, בכל מתחם טיילות ארמון הנציב קיימות שתי בעיות עיקריות: חוסר היכולת לעבור מצדה המזרחי של טיילת 'האז' לטיילת 'שרובר' (מה שמחייב את המטייל בכיסא לצלוח את טיילת 'האז' ה'מרטיטה'), והעובדה שטיילת 'גולדמן' מסתיימת במדרגות מצדה המערבי. ניתן לעקוף אותן אם פונים שמאלה כ-30 מטר לפני קצה הטיילת, ומגיעים למדרכה שבמורדה ישנה הנמכה כלפי הכביש. 
כללית, ציפיתי לנסיעה קלה וכייפית, ביודעי שכל מתחם הטיילות נגיש לכיסא גלגלים. אכן, זו אחת מפינות החמד בעיר ואכן, בעיקרון, היא נגישה כולה. אני תוהה אם ניתן לאשש מדעית את השערתי שמנת המשכל של יושבי כיסאות הגלגלים יורדת פלאים בעקבות חשיפה לשבילי טיילת 'האז', ה'מרטיטה'.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. ענת פישר (25/01/2020 22:55:42)
עבור לתוכן העמוד