"ירושלים של זהב" טיול מומלץ
6/05/2007
 
 
הגדל

"ירושלים של זהב" מ"טיילת המלך" לאורך נחל קדרון, אל תצפית "עיר דוד", וה"עופל" ("הכותל הדרומי").

 סיור באתריה עוצרי הנשימה של העיר העתיקה בירושלים הוא בעל חסרון אחד:מסתבר שבתקופה העתיקה מתכנני, אדריכלי ותושבי האזור לא הנגישו אותו לנכים. גם היום, מאמצי ההנגשה של עיריית ירושלים מרשימים, אמנם, אך מטבע הדברים תוואי השטח מפריע לניסיון לעשותו נגיש.חלקים מהרובע היהודי הונגשו, וכך גם מקומות שנבנו לאחרונה, כגון מרכז המבקרים ע"ש דוידסון.אנו ניסינו לבדוק לאן ניתן להגיע בכיסא גלגלים למרות הכל, והרי התוצאות לפניכם. לפני שאר הדברים נבהיר שאין במקום –(ואף בקרבתו) חנייה נוחה. אנו הגענו ברכב שהוריד אותנו במקום ונסענו חזרה ברכב שהזמנו מראש. אין במקום שירותים, שלא לדבר על שירותים מותאמים לנכים, פרט ל"מרכז דוידסון למבקרים" למעשה, המרכז וסביבתו הקרובה הוא המקום הנוח ביותר להתנידות באזור והם מומלץ בכל לב למאותגרי ההליכה וסתם לרכי הלבב והמכורים למזגן. לאיזורים אחרים מומלץ ליושבי כיסא גלגלים להגיע בכיסא בלתי ממונע ולהיות מוכנים להרפתקה עוצרת נשימה.

סיור זה עובר במרכזיים שבאתריה הארכיאולוגיים של "ירושלים התחתונה" מתקופת בית המקדש הראשון והשני. אורכו כשעתיים וחצי, ראשיתו בתחנת האוטובוס בתחתית הכביש המוליך אל שער האריות, וסופו בחניון המוניות הסמוך לשער האשפות. למטיילים בכיסא: הסיור אינו מומלץ לכיסא ממונע אלא לכיסא רגיל. הערה לכולם: מדובר בסיור "חשוף" יחסית - רובו באוויר הפתוח - ויש להצטייד בהתאם. בדרכנו לנקודת ההתחלה אנו חוצים את כביש דרך העופל, הנמצא סמוך לשאר האריות ופונים ימינה לאורך המדרכה המעוצבת הצופה אל נחל קדרון. לימיננו חומת העיר העתיקה והשער החתום, שער הרחמים. אבניה שלהטיילת מסותתות מעט, אולם לא באופן המכביד ממש על התנועה לאורכה.

כנסיות רבות מפארות את ההר ושוליו ומנציחות אירועים שונים. לעיננו נשקפות כמה מהבולטות והמרשימות שבהן: בתחתית ההר מולנו מצויה כנסייה המצטיינת ב"גמלון"- משולש גדול בחזית, ובו פסיפס מרשים. זו כנסיית "גת שמנים" או "כל העמים" (אומות רבות תרמו לבנייתה), מימין לה כנסיית "מרים המגדלית" הזוהרת בסגנון רוסי מובהק המאופיין ב"צריחי בצל" אופיניים. מעל כנסייה זו ומעט ימינה יותר מצויה כנסייה צנועה, ה"דומינוס פלביט", "דמעת האדון/האדון בוכה", כנסייה קטנטנה המנציחה את בכיו של ישו על חורבנה העתיד של העיר. האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצ'י עיצב את הכנסייה כדמעה. ברום הר הבית ניצבת כנסייה ובה צריח גבוה, כנסיית העלייה הרוסית המנציחה את מסורת עליית ישו השמימה בהבטיחו לשוב. מדרום וממערב לצריח גבוה זה מצויה כנסייה צנועה ולה צריח נמוך יותר, הפאטר נוסטר. במרומי ההר מצוי "מלון שבע הקשתות" שידוע בשמו הקודם, "אינטרקונטיננטל", תחתינו באפיק בולטות המצבות המפוארות המכונות בטעות "יד אבשלום" ו"הנביא זכריה". למעשה מדובר בשתי מצבות הצמודות לשתי מערות קבורה משפחתיות. אלה השתייכו, ככל הנראה, למשפחות כהנים גדולים בני תקופת הבית השני.זיהוי של המצבה כקברו של אבשלום, הבן המורד באביו, הביא למסורת סקילתה באבנים משך מאות שנים עד שכמעט ונתכסתה. החור הפעור במרכז המצבה מעיד על התקופה בה התבודד בתוכה נזיר, אי שם במהלך התקופה הביזנטית. רחמנים בבני ירושלים השליכו לו כפעם בפעם מזון אל תוך המצבה בה קבר את עצמו מרצון בעודו חי.

תוך כדי התקדמותנו לאורך הטיילת אנו חולפים תחת שער הרחמים. השער היה במקום עוד מהמאה ה-7 , כלומר מאות שנים לפני בניית החומה הטורקית הנוכחית במאה ה- 16. במקום נמצאו שרידי שער כניסה קדום יותר מתקופת בית שני. השער מורכב משני פתחים החסומים כיום בלבנים, "שער התשובה", ו"שער הרחמים". מסורת יהודית טוענת כי דרך שער הרחמים יכנס המשיח לירושלים, ויבשר את הגאולה.

נמשיך ונתעכב מעט בתצפית מעגלת המאפשרת מבט אל הקדרון וסביבתו. דווקא כאן לא התחשבו המעצבים, וישנו צורך לרדת עם הכיסא אל הכביש ולעקוף את מה שהפך להיות מכשול מיותר. הלאה משם, סמוך לעיקול הכביש ימינה, ישנה רחבת עפר , ומקצה מתאפשרת תצפית על אזור עיר דוד אליו מועדות פנינו. אנו מצויים סמוך לקטע הכביש העובר על תוואי עמק צר. "חריץ" עמוק שהיה צורך למלאו בעפר כאשר חיברו את העיר מדרום אל הר הבית מצפון ולפיכך נקרא "המילוא". מכיוון שדרכו העפילו אל הר הבית מהעיר הדרומית הנמוכה, מכונה המקום גם בשם "העופל".

בחפירות מעבר לכביש נחשפו בסיסי מבני ציבור משלהי תקופת המלוכה ולאחריה. ואילו בחומה הדרומית בולטים פתחיהם הקדומים החתומים של שערי הכניסה להר הבית ולמתחם המקדש ("השער המשולש") ושערי היציאה ממנו ("השער הכפול"/"שערי חולדה") אליו מוליך גרם מדרגות רחב שנחשף ושוקם. בהגיענו מקץ כארבעים מטרים נוספים אל הצומת עם הכביש היורד דרומה ("הגיא") נרד בו מעט עד לכניסה למתחם השמור של עיר דוד. למרבה הצער, נוכל להגיע עם כסא הגלגלים למקום אחד בלבד, וגם אליו במאמץ הכולל ירידת שלש מדרגות. (אחת הסיבות לכך שסיור זה אינו אפשרי לכיסא ממונע). משום הכניסה אל התצפית בלבד לא נידרש לשלם (גם המלווה). נבקש את עזרת אחד השומרים לסייע במדרגות המוליכות אל המשטח הנרחב של רשת הפלדה. הוא מאפשר חוויה מרשימה ומיוחדת במינה ומבט מגובה רב על חומות עיר דוד לתקופותיה. בקצה המשטח מתאפשרת תצפית מפתיעה ומרגשת אל שטח עיר דוד, אל הקדרון, כפר סילוואן, וסביבתם.

מיד לאחר שנכנס דרך השער, נמצא לשמאלו את המעבר אל מרכז המבקרים ע"ש דוידסון. שירותים נגישים ישנם בכניסה אליו וגם בתוכו. את הסיור במקום נתחיל בביקור במרכז המבקרים אשר החל לפעול במקום לפני מספר שנים; המרכז מגיש למבקר את ייחודו של הגן הארכיאולוגי באתר "העופל", החושף את השרידים המרגשים ביותר של ירושלים מימי הבית השני: החפירות למרגלות הר הבית, מדרגות שערי חולדה, מקוואות טהרה ששירתו את העוליםומכלול מבנים מתקופות שונות של ירושלים. מרכז המבקרים הוא מרכז תצוגה והמחשה חדיש, והוא ממוקם בתוך חללים תת-קרקעיים של אחד ממבני הציבור האומיים (המאות ה-7-9 לסה"נ)שנחשפו בגן. מסלול הסיור במרכז דוידסון מתחיל על כבש עץ, ששיפועו מתון ונוח, המוליך לעומק החללים התת-קרקעיים עד כדי עשרה מטרים מתחת לפני השטח. במהלך הירידהחולף המבקר על פני תצוגה ייחודית, המדגישה את מאפייניה של העיר לתקופותיה. בכמהמקומות כאן תמצאו את לוח הזמנים של העיר מהתקופה הכנעניתוהישראלית הקדומה, דרך הצלבנים, הממלוכים והעות'מנים.המרכז כולל ממצאים ארכיאולוגיים מהחפירות, וסרט המתאר אתהחוויה של עולי הרגל ומודל של הר הבית כפי שניצב במלוא הדרו בימי הביתהשני. לאחר הביקור במרכז המבקרים נבקש מאחד מאנשי המרכז שילווה אותנו אל ראשית המסלול הקצר שהונגש והוא מקביל לשטח החפירות של דרום מערב הכותל. מעלון קצר מאפשר לנו הגעה אל מפלס השביל, ותנועה לאורכו תחשוף לעינינו משהו מהפאר בו צפינו בסרטון. ישנם חלקים אותם אי אפשר לראות מהשביל בו אנו נמצאים וביניהם המקוואות שהופיעו אף הם בסרט. השביל מסתיים במעלון נוסף היורד אל מפלס ממנו מתאפשר מבט אל הרחוב ההרודיאני המרשים מתחת, אולם את המראה ניתן גם לראות ללא שימוש בו.

נשוב על עקבותינו לכיוון מרכז המבקרים, ואם נרצה להתרשם שוב מהודו של האתר, נתקדם מעט מזרחה, לאורך הכותל הדרומי, ומעליו הכיפה השחורה של מסגד אל אקצא. התקופה הנוספת המיוצגת באתר היא התקופה האיסלאמית הקדומה638-1099) לסה"נ). בחפירות בגן הארכיאולוגי נחשפו ארבעה מבנים מקריית השלטון שבנוכאן הח'ליפים מביית אומייה.

נגיע עד לשער הכניסה הכפול הקטן בחומה הדרום מזרחית, נוכל להתגבר על המדרגה המכשילה ולהתקדם מעט הלאה עד לתצפית אל מדרגות שערי חולדה, שערי היציאה מהר הבית, ששוחזרו בחלקן. נשוב חזרה אל מרכז המבקרים, ממנו אל הכניסה לאתר, ואל הכביש הנכנס אל שער האשפות, שם יחכה לנו הרכב.

כתבה: ג'ני כי-טוב.

מורה דרך: ארנון ברוקשטיין.

הטיול התאפשר בזכות בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר

צילום: יאן לוי

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד