סיור בכיסא גלגלים: מ"נחלת שבעה" אל "כתף הינום"
6/05/2007
 
 
הגדל

סיור בכיסא גלגלים: מ"נחלת שבעה" אל "כתף הינום"

הסיור המתואר כאן אינו עובר דרך מסלול קלאסי, הוא מהווה מעין שעטנז של מקומות בעלי עניין בירושלים, וכמו תמיד בעיר זו, של ישן וישן יותר.

בשאלת הנגישות, לא היה לנו ספק שטיול בכיסא גלגלים המתחיל במרכז העיר ייתקל בבעיות, כפי שאכן קרה. כל ליקוי במצב האספלט מורגש יותר מתוך כיסא גלגלים, וישנם ליקויים רבים במצב הכביש במרכז העיר, למרות המאמצים הרבים שהרשויות מצהירות שנעשים.

עדיין, במקומות רבים נעדרת הנמכה בשפת המדרכה אל הכביש, דבר שמחייב את יושב הכיסא לנסוע מרחקים אדירים בחיפוש אחר הנמכה כזו – בתקווה שהיא ישנה אי שם.

ואפרופו תקווה ואמונה, אני מוכרחה שוב להביע תמיהה על היעדר התחשבות בנכים במוסדות הדת. הפעם, הסיבה לתמיהה הייתה התגלית שמתחם ימק"א אינו נגיש. הוא מחייב עליית מדרגות, ולא נעשה כל ניסיון לארגן במקום רמפה, או שהלה (הניסיון) נותר ברמת הכוונה בלבד. חבל. חוסר הנגישות של מוסדות דת הוא הפרה בוטה של כללי אנושיות בסיסית, הפרה מתמיהה במיוחד במוסדות מסוג זה.

קרוב יותר אלינו, בתי הכנסת היחידים שמחויבים להיות נגישים כמבני ציבור הם אלה שנבנו בכספי העיריות. אלה שהוקמו בכספי עמותות אינם חייבים דבר לאיש, אך ממצאי סקר נגישות בתי כנסת שערך פורטל ויי נט בהשראת חגי תשרי עגומים:

203 בתי כנסת בלבד  בכל רחבי הארץ דווחו כנגישים עבור מתפללים נכים שהם גברים, ורק 137 בתי כנסת נגישים עבור נכות נשים. ללא ספק, קשה להיות אדם דתי ונכה!

יש לקוות שבעתיד המצב ישתפר, והנכים יוכלו להגיע ללא הפרעה גם למבנים שעניינם דת.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3314073,00.html

יחד עם זה, כל טיול בירושלים הוא קסום. הפעם, סיורנו מתחיל בשכונת נחלת שבעה בירושלים ומסתיים סמוך למרכז ע"ש בגין, ליד מבנה הסינמטק בירושלים. פרט למתחם ימק"א, ניתן היה להגיע לרוב המקומות. שימו לב: אין  באזור שירותים נגישים או חנייה נוחה. משך הסיור כשעתיים וחצי וכדאי להתחיל אותו כשעתיים וחצי לפני רדת החשכה, שכן ישנן בהמשכו תצפיות יפות לשעת בין הערביים.

סיורנו מתחיל בכיכר ציון.

הכיכר מצויה על סיפה של שכונת נחלת שבעה שהיא יעדנו הבא. מול בית מס' 6 נפנה שמאלה בסמטה צרה אליה מוליך פתח אבן מקושת (ניכנס בה על מנת לשוב לכאן). נגיע אל חצר קטנה וקסומה ובה מבנה בית הכנסת אוהל יצחק. נקיף את המבנה ונשוב אל רחוב סלומון. נמשיך מעט הלאה (דרומה) וניכנס בסמטה הבאה מבוא אריה לייב הורוביץ, אף הוא ממייסדי השכונה.נפנה ימינה עד למדרגות אשר בצד ימין שמעליהן השלט הקטן ובו הכתובת "ישיבת שערי ציון". נשוב חזרה אל רחוב סלומון, כפי שעוד נעשה מספר פעמים, שכן כל סמטה יש בה קסם שחבל לוותר עליו. הפעם נמשיך אל הסמטה המצויה ממש מול זו הקודמת בצדו השני של רחוב סלומון, סמטת מעבר בית דוד, כפי שיעיד שלט בהמשך הרחוב. נפנה שמאלה בכיכר הציורית נטולת השם (האמנם? אנחנו לא הצלחנו לגלותו); בצידה הדרומי של הכיכר ישנו שיפוע שמאפשר ירידה נוחה אל רחוב מעבר בית הכנסת וממנו חזרה אל רחוב סלומון. ליד סניף מסעדת החומוס המיתולוגית "רחמו" ישנה סמטה קטנה נוספת שניתן להיכנס בה (על מנת לחזור), בנימין סלנטשמה, ממקימי השכונה. הסמטה לא כל כך מיוחדת, ואם בכל זאת נכנסנו- נפנה בקצה הסמטה ימינה ושוב ימינה במבוא חיים הלוי קובנראף הוא ממקימי השכונה, והנה אנו שוב ברחוב סלומון. נמשיך ברחוב מרכזי זה עוד מטרים ספורים והנה אנו בקצהו. אם נמשיך במדרכה הימנית, הרי שבמפגש עם כביש רחוב הילל ישנה הנמכת מדרכה נוחה. נחזור ונפנה שמאלה (מערבה) אל העלייה, אל כיכר החתולות (חתולות במלעיל).

נחזור אל הרחוב הסמוך לכיכר מצפונה, ונקיף את מסעדת "לה גוטה" (מהיוקרתיות במסעדות העיר), ונמשיך לכיכר חביליו. העלייה מכיכר זו אל החצר הפנימית בה מצויים מספר פאבים אינה נגישה בשל מדרגות. נוכל להמשיך לאורך רחוב ריבלין שידע ימים יפים יותר, עד למפגש עם רחוב יפו, או לוותר על כך. לאורך רחוב ריבלין מספר בתי עסק מעניינים, מסעדות ופאבים.

נחזור אל מפגש הרחובות י.מ. סלומון עם הילל, נחצה את הצומת ונמשיך בצידו הימני של הכביש החוצה את הפארק. משמאלו גן ממילא מהמקור הערבי "מי אללה=האלוהים", ומימינו גן העצמאות. כ-70 מטרים הלאה מאתנו ישנו שביל הנכנס אל הגן.  בשעות היום יפה ונעים  להסתובב בין פינות החמד הרבות ולאורך השבילים הנגישים (למרות הריצוף המעצבן הגורם לקפיצות רבות). בלילה מוכר המקום כמוקד מפגש לצעירים הומוסקסואליים. נגיע אל המפגש עם רחוב אגרון. המבנה המעוגל בעל הכיפה הירוקה, מעבר לכביש לפנינו ומימין הוא מנזר "אחיות המחרוזת",מסדר אחיות קתולי אשר הנזירות המשרתות בו הן ערביות נוצריות מנצרת ועיסוקן בחינוך בנות המגיעות ממקומות שונים במזרח העיר.

מול הקונסוליה האמריקאית (אין שגרירויות בירושלים, קונסוליות בלבד) נפנה שמאלה במורד רחוב אגרון, ונקיף את מלון פאלאס  נפנה ימינה ברחוב רבי דוד בן שמעון נחלוף על פני  בית מרכז "גשר" לסמינרים, שמטרתם לקרב בין דתיים לחילוניים ונתחבר אל רחוב המלך דוד מול מבנה הקמפוס של ההיברו יוניון קולג'.

מעבר להיברו יוניון קולג', בצדו האחורי הימני ישנו מבנה מפואר שאנו רואים את עורפו, המכון האפיפיורי למקרא. זה המנזר הישועי היחידי בארץ, נבנה ב- 1927 והקדים את כל שאר המבנים באזור. במקום מוזיאון קטן ומעניין ובו המומיה היחידה בארץ. ניתן לבקר בימים ב', ד', ו' בין 09:00 ל 12:00.

נחצה את הכביש אל תחנת הדלק המצויה בראשית  רחוב אמיל בוטה (ארכיאולוג וקונסול צרפת במאה ה- 19), ננוע לאורך הרחוב החובק את מבנה מלון המלך דוד מצפונו. נחלוף על פני המכון האפיפיורי למקרא,ועל פני הקונסוליה הצרפתית, ובקצה הרחוב בצידו הימני נעלה במעלה המשופע אל שביל אבנים קצר התוחם גינה קטנה ובה פרגולת תצפית המשקיפה אל נוף מרהיב, הכולל את הר ציון, חומת העיר העתיקה, מצודת דוד, גיא בן הינום ומתחם ממילא. אם נרצה נוכל להקדיש את הדקות הקרובות לקריאת מעט חומר רקע אודות אתרים אלו:

נשוב לרחוב אמיל בוטה וממנו נפנה שמאלה ברחוב המלך דוד, ננוע לאורך חזיתו של מלון המלך דוד. מלון המלך דוד הוא המפורסם והמפואר במלונות ירושלים. צידו המזרחי צופה אל העיר העתיקה. המלון נודע בהיסטוריה הישראלית בשל פיצוצו על ידי האצ"ל  ב-1946 ובשל היותו אכסניה לאורחים רשמיים רבים של מדינת ישראל.

הביקור באולם המבואה המפואר של המלון מומלץ, וכן במרפסת התצפית המשמשת כבית קפה (לא זול...). במקום ישנם שירותים נגישים. מעברו השני של הכביש אנו רואים את מבנה  ימק"א (Young men Christian association), מבנה נוסף של איגוד זה נמצא במזרח העיר. המבנה היפהפה כולו אינו נגיש לכיסאות גלגלים וחבל!

אנו ממשיכים בדרכנו הלאה לאורך המדרכה בכיוון כללי דרום, חולפים על פני מבנה מגורים יוקרתי הסמוך למלון המלך דוד, ונקרא "גני המלך דוד" ;אחריו אנו פונים שמאלה ונכנסים אל רחבת גן ובה פרגולת מתכת גדולת ממדים שתקוות המתכננים הייתה שתתכסה בצמחייה מטפסת ולא כך קרה. נפנה בשביל הממשיך דרומה, ונתקדם לאט בשל אבני הריצוף הגורמות לקופצנות מעצבנת של הכיסא ובעליו. לאחר מספר עשרות מטרים בגן הנאה נחצה את כביש שדרת בלומפילד, אדם שתרם רבות מכספו ליופיו של המתחם. לשמאלנו נראה את מבנה תחנת הרוח של שכונת משכנות שאננים, הנקשרת בשמו של משה מונטיפיורי. נפנה שמאלה עם הכביש ונעלה אל רחבת התצפית הסמוכה לתחנת הרוח. שכונת ימין משה משמאלנו אינה נגישה בשל מדרגות רבות. אל משכנות שאננים תחתנו ניתן לרדת אם נמשיך בכביש המתפתל בו הגענו לכאן. שם "מרכז המוסיקה משכנות שאננים", בית ההארחה ומסעדה יוקרתית.

נמשיך הלאה ונתחבר למדרכה הגובלת בכביש ללא מוצא היורד מזרחה וגובל בדרומה של שכונת משכנות שאננים, והוא משמש גם כמגרש חנייה לסינמטק הירושלמי המצוי לא רחוק. נחצה את הכביש ונמשיך בעקבות השילוט אל מבנה הכנסייה הסקוטית, "סט. אנדריוס" הבנויה על מקומה של "כתף הינום".

נשוב אל שער הכניסה למתחם ונפנה ימינה מספר מטרים נוספים אל  המרכז החדש למורשת בגין (טל': 02-5652020). המקום נגיש וכך גם השירותים בו

כאן נשוב ונפגוש את הרכב וכאן מסתיים סיורנו.

                                                                                                                   

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד