על גב הנכים / ג'ני כי-טוב
12/09/2006
 
 

תחילה חשבתי שלא שמעתי היטב. הצעת התקציב הנדונה כרגע בכנסת מאורגנת כך שלמעשה, מימון המלחמה האחרונה ייעשה, בין השאר, באמצעות... קיצוץ בקצבאות הביטוח הלאומי!

בדיקת שמיעה מהירה העלתה שהאוזניים שלי תקינות והדברים, אכן, נאמרו. יתירה מזו, ייתכן שבסופו של תהליך אישור התקציב, זו תהיה המציאות של חיינו.

האמנם אוזניהם של השוקלים אפשרות זו שומעות את שפיהם מציע, ויתירה מזו, האם ההצעה המרשימה נתקלה באיזו בדיקה שהיא במרווח שבין הפה לאוזניים?

אם הבנתי נכון, המדינה לא תמצא דרך אחרת לממן את המלחמה מאשר פנייה לכיסם של אלה שאינם יכולים להתנגד באופן אקטיבי, היינו, מה שנהוג לכנות "החוליות החלשות". שוב, כמו בפעמים רבות (רבות מדיי...) בעבר, ההוצאות תיפולנה על גבם של מקבלי הקצבאות. קל לקצץ בקצבאות שהם מקבים שהרי יש למוסד לביטוח לאומי ולמדינה גישה ישירה אל חשבונות הבנק שלהם. קל, מפני שרבים מהם נעדרי יכולת להתגונן, פיזית ומילולית. קל, כי לא עומדים מאחוריהם גופים פוליטיים וחברתיים מארגנים. אך האם משמעות אותה קלות בלתי נסבלת היא  שהדבר ראוי ו"כל החפץ יבוא ויטול"? 

מה משמעותה של החלטה ברוח זו? משמעותה היא פנייה אל החלשים ביותר (כי אלה, הרי, לא יוכלו להתנגד) על מנת לממן את תקציבנו הביטחוני. מה לנכים ולצבא? ומדוע מה שקרוי "אג'נדה ביטחונית" מכרסם ב"אג'נדה החברתית"? האמנם מצוקתנו כחברה כה גדולה שלא ניתן לממן את הגירעון ממקור אחר? 

נראה לי שאין טעם להסביר כאן שהנכים – בכל חברה – ראוי שיהיו פטורים הן מחובת שירות צבאי והן מהעול הכלכלי שצרכנו הצבאיים מכתיבים. יש להם, לנכים, מספיק קשיים.

קיצוץ בקצבאות הנכים אינו קיצוץ בחיי פאר שהם חיים אותם, אלא ב'בשר החי' ממש: בכמות העזרה שהם יכולים לקבל (במידה שהם מעסיקים מט'ב/מט'בית), באוכל שהם קונים, בנסיעות שהם מרשים לעצמם לנסוע מחוץ לבית (נסיעה של ארגון "יד שרה" עולה כסף), וכד'.היינו, בצרכים הבסיסיים ביותר. 

פנייה אל הנכים בהחלטה ברוח זו כמוה כהצהרה (צינית למדיי) שאכן, מצבנו הכלכלי וסולם ערכנו המדיני אינם מאפשרים לנו לדאוג לצורכיהם המינימליים.

בזאת השתווינו לספרטה – חברה שהייתה בעלת "אג'נדה ביטחונית" מובהקת, שנהגה להשאיר את הנכים והזקנים (כן, כל אותן אוכלוסיות שחיות בארץ על תקציבי המוסד לביטוח לאומי...) בראש ההר. אני תקווה שציניות הממשלה לא תגיע להתנהגות שלמעשה דומה ברוחה למנהג העתיק. 

אם אי פעם סברנו (או השלינו את עצמנו לחשוב) שבינינו לבין אויבינו מפריד כל יתרון מוסרי שהוא, הרי שתבוא החלטה כלכלית מסוג זה ותמחק אותו לאלתר.

חברה הפונה לחלשים שבה בציפייה לממן את הגירעון בתקציב הביטחון אינה יכולה להיות חברה מתוקנת.

יתירה מזו: חברה שקברניטיה שוקלים אפשרות מסוג זה, ראוי שתערוך בדק בית רציני. הפעם, אף חמור יותר מבדק בית שועדה, ממלכתית או אחרת, תוכל לערוך.
אגב, מה קרה לאג'נדה של פרץ, שלקראת הבחירות דיבר על מדינת רווחה? נעלמה אי שם בתוככי משרד הביטחון?

בשעתו, אולמרט נתלה באילנות גבוהים ונשא נאום שהזכיר ליודעי ההיסטוריה את הנאום המפורסם של צ'רצ'יל, בדבר "דם, יזע ודמעות".

האמנם אותן "דמעות" עליהן מדובר הופכות להיות דמעותיהם של הנכים?

כתבה מאת: ג'ני כי-טוב

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד