יום הנכה: ממש לא יום חג.
1/12/2009
 
 
הגדל

יום הנכה: ממש לא יום חג.

יום הנכה הבינלאומי יצוין השנה ביום שלישי הקרוב. כמה מילים קשות מלב אל לב בנושא מצב הנכים במדינת ישראל וכמה מילים על כל מה שקרוב לעולמם.  

לקראת יום הנכה הבינלאומי דיווח האו"ם כי ממחקרים אחרונים שנעשו ברחבי העולם עולה כי  כמעט אחד מכל עשרה אנשים בתבל הוא אדם החי עם מוגבלות מלידה. עוד מראים המחקרים כי הנכים מהווים עד 20 אחוזים מהאוכלוסייה החיה בעוני במדינות המתפתחות ורבים מהם נאלצים לחיות בשולי החברה כשהם נאלצים להתמודד ובקהילות שלהם עם סטיגמות פוגעניות, אפליה ונידוי קהילתי. רבים מהם גם נאלצים להתמודד גם עם קושי ופגיעה בזכויות הבסיסיות ביותר כגון: מזון, חינוך, תעסוקה, חוסר גישה לשירותי בריאות, דיור ובעיות נגישות רבות. רבים מהנכים על פי המחקרים נדחסים לתוך מוסדות כשהם נאלצים להיפרד "וליהנות" מהפרה ישירה של הזכות לחופש תנועה ומזכות לחיות בקהילות שלהם וזו מציאות עולמנו הרחב.

המושב הכללי של האום החליט בשלישי לדצמבר 1982 להורות לחברים בו לציין וביום זה ממש את יום הנכה הבינלאומי, יום שנקבע במסגרת המטרות שהציב לעצמו האו"ם למאה הקרובה כשבחר בפעילותו ליישם תוכנית עולמית לקידום אנשים נכים.

גם השנה בחר האו"ם לציין יום זה בסימן "העצמה של אנשים עם מוגבלויות והקהילות שלהם ברחבי העולם". ישראל בחרה לציין יום זה והעמידה כמו רבים מהמדינות החברות בו את הנושא "השתלבות אנשים עם מוגבלות בקהילה - הזכות של כולנו" כנושא המרכזי לציון יום הנכה.
משרד המשפטים ונציבות השוויון לנכים שבו, תציין בכנס נוצץ וחגיגי יום זה באוניברסיטת בר אילן.  במחלפות חג יחגגו שם כל המי ומי את אין-אונם ואת הטיפול הלקוי שאותו הם מעניקים לנו ציבור הנכים, לתפארת מדינת ישראל.

אם אתם חושבים שהמחקרים מדווחים רק על מדינות עולם שלישי תתפלאו לקרוא שרק השבוע קיבלתי פניה של אחת מהמרכזות באחד ממועדוני התמיכה לפגועי הנפש בארץ. אותה פונה סיפרה לי וביקשה עצתי בקשר לאישה מבוגרת למדי, נכה נפשית "קלה" על פי הגדרתה "המתגוררת" באחד ממוסדות האשפוז הקשים ביותר לחולי הנפש. על אף נכותה שוהה אותה גברת שם כבר עשרות שנים, כשהיא יוצאת ונכנסת מאותו מוסד באין מפריע. המוסד ידוע ככזה המיועד לשוהים אחרים, כאלה המצויים שם באשפוז כפוי ובמצב שאין בינו לבין מצבה של אותה גברת שום קשר.    

לאחר שהרמתי גבה בפליאה פניתי ושאלתי לפשר שהייתה של אותה גברת במוסד זה, תשובת הפונה לא איחרה להגיע. לדבריה, אותה גברת שוהה שם מאחר ואין לה משפחה תומכת והיא למעשה ובפועל ערירית. במשך עשרות שנים לא נמצא עבורה סידור הולם ומחוץ לכותלי המוסד והיא בהעדר כוחות נפש, מוטיבציה ובעיקר בהעדר אפשרות כלכליות וגב תומך בחרה להישאר במוסד זה ומצאה בו את ביתה. מוזר כיצד נותרה ללא טיפול הולם, כך במשך עשרות שנים.

לשאלתי הייתכן מצב שכזה בישראל של 2009 נעניתי מצידו השני של קו הטלפון על ידי אותה פונה, שדאגה להזכיר לי שוב שזה הפעוט בבעיות איתם היא נאלצת להתמודד מידי יום.

מדינת עולם שלישי אמרתי לעצמי ומיהרתי לבקש פרטים מדויקים על מנת להעביר פניה מסודרת בנושא לגורם המתאים. אם יקרה נס אולי את שנת 2010 תתחיל במקום אחר הראוי לה.

קו התמיכה שאותו אנו מפעילים בארגון קורס לאחרונה תחת פניות של נכים הפונים בנושאים שונים המתארים בפנינו עוולות ומצוקות נוראיות, אותם המזכירים לי יום אחרי יום את מצבם העגום של הנכים במדינתנו.

הפסטיבל המקברי

ב- 31 במרץ 2007 חתמה נציגות בכירה של מדינת ישראל על אמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים נכים. האמנה מגדירה חזון וקובעת סטנדרטים בינלאומיים לזכויות אזרחיות וחברתיות, להן זכאים אנשים נכים, באשר הם.

האמנה שגובשה ונחתמה מגדירה ובאופן ברור את היחס כלפי הנכים במדינות החברות באו"ם.  למרות החתימה, עד לרגע זה, לא אשררה מדינת ישראל את האמנה ובימים אלו נמצאת האמנה סוף סוף בתהליך ארוך של הכנה לאשרור זה שמי יודע מתי יגיע לסיומו.

מדינת ישראל בעודה מצקצקת בלשונה בדבר אימוץ האמנה אינו עושה די כדי לאמץ את אותם עקרונות שבה.  די אם נזכיר כי חוק השוויון לנכים  שחוקק בשנת 1998 ונועד להסדיר את נושא השוויון לנכים מדשדש ומאז חיקוקו ועד היום ולא הגיע למצב בו נסתיימו כתיבת התקנות המחייבות. היעד שהציב המחוקק להגיע למימוש מלא של החוק ובתוך 12 שנים נראה היום כחלום רחוק וכבדיחה גרועה. מרחק רב קיים מהאופן שבו צפו המחוקקים את יישומו ומהתנהלות המדינה בנושא.

גם היום לאחר כמעט 12 שנים מיום חקיקתו נראה כי המימוש רחוק מאוד, שכן סיום כתיבת התקנות לא צפוי בקרוב, לפחות לא לפי כמות המשאבים וגילוי הרצון אותו מגלים משרדים ממשלתיים רבים, אותם שאינם ששים וממהרים בפעילותם בנושא.

להערכתי הצנועה יהיה זה הישג גדול לו תסתיים כתיבת התקנות ותהליך אשרורם בכנסת בשנתיים הקרובות.

כנראה שרק הדור הצעיר של הנכים זה שרק היום חוגג ימי הולדת בגני ילדים עשוי לזכות ליהנות מחקיקה זו אם בכלל.

לטעמי האישי את מחצלות הנשף שיערך לכבוד יום זה וברוב הדר בכנסת ובאוניברסיטת בר אילן, אפשר להחליף ובנקל בשקי אבלות, כשבאים ובוחנים את הפעילות האמיתית ואת יחס המדינה לנכים. בחקיקה שקודמה בשנה האחרונה ובעיקר בעשייה ממש מגלים מציאות שאין בגינה שום סיבה למסיבה.

בעוד שישראל יוצרת מראה של מדינה מתוקנת המנסה ברוב חן והדר לשפר את מצב אוכלוסיות הנכים שלה, בפועל פועלת היא בתהליך זוחל ומקפיא וכל פעילות אמיתית וקונקרטית לשיפור מצב הנכים נחסמת בגופם של פקידי אוצר.

היעדים ואופן מימושם 

כבר הזכרתי כי אחת מאבני הנגף העיקריים בדרך למימוש עקרונות השוויון היא חוסר תפקודה של המדינה בקידום חקיקת תקנות חוק השוויון, אותם המונעות את קידום נושא הנגישות והפעלת החובות המנויות בו. אלא שהיעדר דחק בחיקוק חקיקה לקידום נכים מהווה נושא פעוט ביותר במצוקת הנכים והמשך כואב של קיפוחם ואי שוויונם החברתי והאזרחי.

תעסוקת נכים הייתה ונשארה אחד מאבני הנגף העיקריים בדרך לשוויון, השנה החולפת מהווה שנת ציון ודווקא לרעה (ובאופן משמעותי) בזכויותיהם של נכים.

תקנות חדשות שעברו רק לאחרונה בכנסת מעמידות את הגנת שכרם של הנכים, שהינה דה-פקטו תקרת השתכרותם בפועל, אל מתחת לשכר המינימום. עמוק מתחת לשכר זה (לעיתים כ-30% משכר זה).

את חוסר הרצון של מעסיקים לשלב נכים במקומותיהם, פתר המחוקק בגריעת שכר כתמריץ למעסיקים וללא שבחר לתגמל את הנכים ולו בשקל חדש בודד על בחירתו זו.

הכנסתם הכוללת (המורכבת משכר עבודה וקצבה) של רבים מהנכים ודווקא מאותם המצויים בנכות חמורה נקבעה ומתחת לשכר המינימום. כנסת ישראל קבעה בעקרונותיה שנכים יעבדו בכמעט חינם (6.5 ₪ לשעה).

גורלם של אלו שימצאו עצמם במסגרות אלו משופר לאין ארוך מאותו גורל של נכים רבים התקועים עשרות שנים בסטאטוס של "משתקמים" הנאלצים להתמודד עם שכר חודשי תלת סיפרתי ובאותם מסגרות "שיקום" המנצלות אותם בסדנאות יזע. גם השנה ימשיך הניצול המחפיר והעבדות, אותה המאפיינת מדינות עולם שלישי, אלא ובניגוד לשנים קודמות בהם נעשה הדבר במחשכים, אשררה הכנסת לעשות זאת באור גלוי ובחסות חקיקה פוגענית.

המציאות הכואבת

גם השנה תמשיך המדינה להגביל תעסוקתם של נכים ותכרוך קבלת קצבאות קיום במגבלת שכר  (בין 45% -60% מהשכר הממוצע) תוך שהיא מנצלת רצונם של נכים רבים להשתלב ובתעסוקה. לא רק זאת המדינה כדי להגדיל הכנסתה "למימון יצירת פעילות העסקה" (שכמעט ולא קיימת)  בחרה במס דרקוני המגיע עד כדי 95% ומכל שקל הנוספים לשכר עבודת הנכה והרבה מתחת לשכר הממוצע. אותם כספים נאספים מאותם שבחרו (או יבחרו) בעבודה, המסופקת תוך "טובה ענקית" מצד מעסיקים ונלקחת משכרם זה המתקבל בעמל רב, בזיעה ובכאבים.          

גם השנה תמשיך המדינה לפגוע בזכויות הנכים לחופש תנועה כשאת הזכות לניידות ימשיכו לספק לאותם המתאימים לאותם סעיפי לקות לא מעודכנים. רבים אחרים ימשיכו להישאר  כלואים בבתיהם, במאסר כפוי ובחוסר אפשרות לנהל אורח חיים סביר ועצמאי.

גם השנה ימשיכו רבים מהנכים להגיע לועדות רפואיות שהם נאלצים להתמודד מול מזכירי ועדות ומטעם אותם גופים ברשות המבצעת המשלמים קצבאותיהם וייהנו משלל חוסר מידע זה המוסתר מהם. (אגב חקיקה לפתרון הנושא תעלה ביום הנכה עצמו ותנסה להסדיר את הנושא – אשרי המאמין...)

גם השנה 210 אלף אזרחים נכים (כלליים) או לפחות רבים מהם, יאלצו להתמודד עם קצבאות קיום שאינם מאפשרות להם חיים בכבוד ומותירות רבים מהם הרבה מתחת לקו העוני.

גם השנה יאלצו הנכים להתמודד עם חקיקה סקטוריאלית המעניקה להם זכויות באופן סלקטיבי ובהפרשים תהומיים בהתאם למקור הנכות זו המבדילה בין דם אזרח נכה לדם אזרח נכה אחר ולפי מקור הנכות.

גם השנה יאלצו נכים להתמודד עם שרותי בריאות סלקטיביים המעניקים להם ובחסר רב זכויות בסיסיות לאביזרים רפואיים לשיקום ולאמצעי ניידות כמו : תותבות, כיסאות גלגלים הניתנים באופן סלקטיבי ופוגעני.

גם השנה יאלצו הנכים להתמודד עם מחסור בדיור ובפתרונות דיור המותירות רבים מהם כבולים לבתי הוריהם. בהיעדר אפשריות למימון ולהלוואות הוגנות יאלצו רבים מהם להיכנע לחוסר הרצון של המשק הפרטי להעמיד לרבים מהם משכנתא.

גם השנה יאלצו ילדים נכים להתמודד עם מערכת חינוך שאינה משלבת רבים מהם בהוגנות ובשוויון ומקצה משאבים מעטים מידי ובמשורה. הורים לילדים נכים ימשיכו לשלוח את ילדיהם למוסדות רווחה בחוסר רצון להתמודד עם נכות ילדיהם ובעיקר בחוסר יכולת להתמודד עם המוגבלויות הכלכליות זו שנחתה עליהם כתוצאה מחוסר פתרונות נאותים להם ולילדיהם.    

גם השנה "ייהנו" לוקים בשכלם והסובלים ממחלות נפש, מבידוד חברתי, ניכור וחוסר משווע.

גם השנה ימשיך ניצולם בבוטות תוך התעלמות מוחלטת מצרכיהם.

 

אחרית דבר

גם השנה רחוקים החיים במדינת ישראל מלהאיר פנים לנכים החיים בקרבה. כארגון בחרנו "במטה הפעולה של הנכים בישראל" לציין יום זה בענידת תג שחור בדש הבגד כאות לציון אבלנו ולציון המציאות העגומה בה אנו חיים ובכך להמשיך "מסורת" של 4 שנים בהם אנו נוהגים כך.   

אולי הגיע הזמן בו נבחר לפנות לאו"ם ולהפנות את תשומת ליבו להתנהלות האמיתית זו שבגינה אולי נזכה לביקורו של אחד המשקיפים, זה שיציג ולאשורו את מצבם האמיתי של הנכים החיים פה במדינה.

לא את המעטפת הדביקה והמתוקה שעוטפים בה את מצבם האמיתי של הנכים.

מדינת עולם שלישי כבר אמרנו...

בסימן חג החנוכה המתקרב נמשיך להאמין שאולי עוד יתרחש איזה נס, שאולי בשנה הבאה, מי יודע... 

זאת שאין סיבה למסיבה כבר אמרנו...

 

גילוי נאות: כותב שורות אלו הוא יו"ר מטה הפעולה של הנכים בישראל ונכה בעצמו.

 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד