הנכים שוב יצאו להפגין
17/09/2009
 
 

ביום א' 30.8.09 יצאו הנכים להפגין מול לשכת ראש הממשלה בירושלים, ההפגנה פנתה לראש הממשלה וביקשה ממנו לשים סוף לשורה של מחדלים הקשורים בקביעת מוגבלות הניידות. את עיקר הטענות היפנו הנכים לועדות הקביעה הרפואיות.

לנכים מוגבלי תנועה עצמאות זה קודם כל ניידות, ללא רכב במדינה לא נגישה....אי אפשר לחיות! ישנם אלפי נכים הממתינים לתיקון רשימת הליקויים של הסכם הניידות. לפחות 100 מהם נכים קשים מאוד בכסא גלגלים שעצמאותם נלקחה מהם והם נמקים בבית בחוסר אפשרות לניידות. בהעדר הכרה באין ספור לקויות, בהעדר התחשבות ראויה המעניקה זכויות לרכב נכים נפגעים אלפי אזרחים. בהעדר וועדות מקצועיות ובמצב בו עושים הכול (ממש הכול) כדי למנוע ממך מלקבל את הזכויות המגיעות לך אי אפשר לחיות.

אבי (שם בדוי) בשנות ה- 40 לחייו גרוש ואב לשני ילדים הוא אחד מנפגעי הועדות הרפואיות לניידות. בחודשים הקרובים יאלץ להמתין לדיון בתביעה שהגיש בבית הדין לעבודה כנגד ועדת הערר לניידות. במקרה הטוב, אם יזכה בתביעתו, יחזיר אותו בית הדין בעוד חודשים ארוכים לדיון מחודש בפני ועדת הערר בניידות, רוב הסיכויים שיפגוש בוועדה שוב את אותם הרופאים שדחו אותו וגרמו לו להגיע לבית המשפט.

אבי מיואש, ניכר בו שאיבד תקווה, מזה חצי שנה חייו גיהינום, מאז החלה החמרה במחלת ניוון השרירים האגרסיבית ממנה הוא סובל, אינו יכול להלך ומצוי בכסא גלגלים, נתון במאסר כפוי בביתו. בקול חנוק מדמעות מספר אבי על אובדן העצמאות, על כך שהוא מתגעגע לריח הים ולאדוות הגלים, מספר בגעגוע על הטיול שערך עם הילדים לספארי ועל כך שאינו יכול לבקר אצל בני משפחתו המתגוררים במרכז הארץ. בכל יום שעובר רק מחמירים מחלתו ותלותו.

מחלת ניוון השרירים שממנה סובל אבי היא מחלה חשוכת מרפא, קשה ואכזרית ההופכת אדם בריא, פעיל ומתפקד לאדם תלותי המוגבל בתנועתו, תלוי בחסדי הזולת ובעיקר תלוי בפלאי הטכנולוגיה. ללא רכב המצויד באביזרים מיוחדים המאפשרים נהיגה וללא מעלון שיעלה אותו ואת כסא הגלגלים שבו הוא נתון לתוך הרכב, אינו יכול לתנועה עצמאית מחוץ לביתו. ללא רכב שכזה הוא ימשיך להיות תלוי בעזרת אחרים שימשיכו לדחוף את כסא הגלגלים ואותו ממקום למקום. אגב, אישור לרכישת כסא גלגלים ממונע שיקל על עצמאותו מוקפא כבר חצי שנה זאת משום שהוא מותנה באישור לרכב המיוחל, זה שלא אושר לו לצערו בועדת הערר.

אל ועדת הערר הוזמן לפני כשלושה שבועות, על מנת להופיע בפני הועדה נאלץ להסתייע באחיו שגר במרכז הארץ. אחיו נאלץ לבוא במיוחד לחיפה כדי לסייע לו להגיע לתל השומר, מקום מושבה של ועדת הערר. אין ועדת ערר בניידות בכל מקום אחר אלא בתל השומר. מאחר ואת הרכב שהיה ברשותו מכר לפני מספר חודשים, לאחר שלא יכול היה להמשיך בנהיגתו ואין ברשותו רכב פרטי נאלץ להזמין ומבעוד מועד נסיעת הלוך וחזור ברכבת. אבי היטלטל בכסא גלגלים בקרון העמוס לעייפה בחיילים ועד לתחנת הרכבת שבתל אביב ומשם נסע במונית לתל השומר וכך גם כל הדרך חזרה. הנסיעה לוועדה דרשה ממנו כוחות גדולים, "חוויה קשה ביותר" כך הגדיר את אותה נסיעה, ממנה חזר חסר כוחות.

קביעת הועדה

ועדת הערר בה נבדק מצאה לנכון לקבוע לו מוגבלות בניידות, אלא זו שנקבעה לו, נסמכת על סעיף התואם אומנם את מוגבלותו, אלא שבאופן תמוה בחרה הוועדה להעניק לו רק כמחצית מאחוזי המוגבלות הצמודים לסעיף זה. קביעה חלקית מתואמת זו נסמכה על הנימוק שהממצאים שמצאה הוועדה מעידים על קיום מגבלה חמורה, אלא שמחלתו (לשמחתו) עדיין לא הביאה אותו למצב בו חדלו רגליו מלתפקד לגמרי. בשל ההוראות הברורות בסעיפי הליקוי, לא מצאה הועדה מקום לאשר התאמה מלאה לסעיף ליקוי. לו רק ובשל מצבו, נמנעה הועדה מלדחותו  ולכן קבעה לו קביעה חלקית. בכתיבתה של הועדה ניכר שהיא מביעה התנצלות, אבל אין בה כדי לפתור מצוקתו. 

על הסכם הניידות ומה שמסביבו

לצערו של אבי ולצער נכים רבים, רשימת הליקויים הותיקה מחמירה מאוד עם הפונים. 54 הסעיפים שבה, אין בהם כדי למצוא הגדרה התואמת למצבם של פונים רבים. נכון היה שהועדה תתחשב במצבו המתדרדר של אבי, אלא שקביעה (ושל מלוא האחוזים) קיימת רק במצב של שיתוק מלא כפי שמחייב הסעיף הספציפי. סעיף המתאים למצבו, לא קיים ברשימת הליקויים.

החמור בכל הסיפור הוא שהאחוזים שנקבעו עבור אבי לא מאפשרים לו את רכב האביזרים הנכסף. כנראה בעוד כמה שנים, בהם יעבור שבעת מדורי גיהינום, יתאים מצבו לקיום התנאים שבאותו סעיף שברשימה ואולי אז יוכל להתחיל הליך של התאמת רכב למצבו, זה שבסופו של תהליך ישיב את עצמאותו.

מה שלא תקין בסיפור של אבי היא העובדה שאין בסמכות הועדה לקבוע אחוז חלקי, או אחוז מתואם. קביעה, כמו זו שניתנה לאבי, מנוגדת לגמרי את הוראת הפסיקה המנחה שניתנה על ידי הבג"צ. אותה החלטה הורתה על כך שבמידה ולדעת חברי הועדה מתקיים מצב שבו הליקוי תואם הגדרת סעיף (ולו חלקית), על הועדה להעניק את האחוז המדויק הצמוד לסעיף הליקוי ולא לגרוע בערכו. הועדה כנראה לא שמעה על כך ששינו את ההוראות וממשיכה לנהוג כרצונה.

מבקר המדינה שנדרש לסוגיה בעבר קבע בדוח השנתי שפרסם (דו"ח 57) ובאופן שאינו משתמע לשני פנים כי קביעות חלקיות גורעות בזכויותיהם של אזרחים ומעמידות אותם בפני אי שוויוניות ראויה. כל זמן שהקביעה היא סובייקטיביות יהיו כאלה שיפגעו ממנה, כך קבע הדו"ח.

הדו"ח גם המליץ לתקן את רשימת הליקויים ולהתאימה, אלא שהמלצה זו לא זכתה ליישום מאחר והאוצר החתום על ההסכם הניידות מול הביטוח הלאומי מתנגד לכך נמרצות. עדכון רשימת הליקויים עלול לטענתו לפרוץ את הסכר התקציבי בנושא ולהביא גל של אישורי רכישת רכבים פטורי מס, כמו גם להגדיל את רכישת רכבי אביזרים, בסכומים שהרבה מעבר לסכום שהוקצב לכך. באוצר הרי לא רואים למולם אנשים נכים דוגמת אבי ואחרים, אלא רק תקציבים ומספרים.

במהלך השנים הובאו בפני הביטוח הלאומי, הצד השני בהסכם הניידות, עשרות רבות של פניות מטעם גורמים שונים להכרה במגבלה זו או אחרת ולהכללתה בהסכם. למעט סעיפים בודדים שאושרו, בעיקר סעיפי ליקוי לקבוצות קטנות, לצערם של מרבית הפונים נדחתה פנייתם. ברוב המקרים האוצר חסם בגופו ולא אישר ולו דיון בפנייתם של אותם שביקשו להחיל סעיפים מרכזיים ובעייתיים כמו למשל הכללתם של פגועי הגב, אותם שמוגבלים בהליכתם.     

מה שכן אישר האוצר בנושא הסכם הניידות היה לנהל ועדה שדנה בסעיף ליקוי בודד (א' 3).
סעיף זה המוצמד לו ערך נקוב של 100% הציק מאוד לפרנסי האוצר. בעטיו זכו נכים רבים ליהנות  מזכאות מלאה. לדעת האוצר רבים מהפונים שזכו לכך נהנו מכך ולו רק בשל בחירתה של הועדה להתאים סעיף זה עבורם ולמרות עמידתם החלקית.
בלחץ האוצר הועדה מדרגה סעיף זה כך שכיום אפשר להעניק לפונים בעלי ליקוי זה קביעה מדורגת 60%, 80% ו 100% וקביעה שכזו "חוסכת" לאוצר כספים רבים. 

מאחר ולאבי ניתנה הכרה בסעיף ליקוי היה על חברי הועדה להצמיד לסעיף הליקוי את האחוז מדויק הצמוד לו, אלא שהועדה בהעדר גורם מנהל ממשי עושה ככל העולה על רוחה. זאת כי הועדה וניהולה נתונה בידי בעלי בית רבים מחד משרד הבריאות, מאידך המוסד לביטוח לאומי, האוצר וגם משרד הרווחה מבעלי הבית כפי שמתברר.

בכל תלונה בנושא התנהלות הוועדות בוחר כל אחד מהגורמים להטיח את האשמה על האחר, ביטוח לאומי טוען שאינו מנהל את הועדות ואינו אחרי למינויים בהם, כמו גם אינו קובע מדיניות, משרד הבריאות אומר שאת המדיניות מנהל האוצר ומשרד הרווחה וביטוח לאומי מתכחש לועדות למרות שרופא המוסד עוסק במשרה מלאה באיתור ובערעור על החלטות הוועדה. בקיצור ועדה אחת עם המון הורים שרובם מתנהגים כהורים חורגים שלא מוכנים לקחת אחריות.

אחרית דבר

מה שסביר להניח הוא שבדיון בבית הדין יטען רופא ומטעם הביטוח הלאומי, זה המופקד על יישום הסכם הניידות, ובדברים שיאמר יטען כי קביעתה של הועדה הייתה פסולה מיסודה...  אבי לעומתו יטען שאישרו לו את הסעיף ונכותו חמורה ולכן חייבים להצמיד לסעיף את ערכו. בית הדין לעבודה מחוסר הסמכויות סביר להניח שיעשה את הדבר היחידי אותו הוא מסוגל לעשות וישלח את אבי לסיבוב חוזר בועדת הערר.

כנראה שכמו לנכים רבים אחרים מובטח לאבי סבב ארוך שנים במהלכם בית בדין יחזיר אותו לוועדה ואילו הוועדה תדחה אותו והוא שוב יפנה לבית הדין  וחוזר חלילה.

כשפנה אבי לפני מספר חודשים עת החלה ההחמרה בבריאותו לועדת הניידות לא תיאר לעצמו שיאלץ לנהל מערכה ארוכה וקשה, כל שרצה היה שיאפשרו לו להמשיך ולנהל את חייו בניידות ראויה המאפשרת אורח חיים תקין אלא  שבינתיים אבי אסיר בביתו.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד