התשלום לחניות נכים בחניוני משרדי הממשלה
27/07/2006
 
 
הגדל

התשלום לחניות נכים בחניוני משרדי הממשלה

מאבקו של נכה בודד / אינג' יצחק גדעוני

מזה קרוב ל-40 שנה, אני נלחם ונאבק, כאשר אני צועד במשעוליה של "ארץ זבת חלב ודבש", שגם "אוכלת יושביה". נלחמתי במלחמות ישראל, נאבקתי בשחיתות ש"חוגגת" בענף הבניה, אני נלחם על חיי הפיזיים ועל קיום בכבוד של משפחתי. ובשנים האחרונות אני מנהל "דו שיח של חרשים" (רעייתי לימדה אותי שפת סימנים) מול הגורמים השלטוניים ונאבק למען מימוש הזכויות החוקיות של הנכים.

זה החל באמצע שנות ה-70 (של המאה הקודמת), כמהנדס צעיר פיקחתי על הקמת בית הלוחם בחיפה.  את אשר ראיתי וחוויתי, במהלך אותו פרוייקט לא אשכח עד סוף ימי, וגם "צלקת הכאב" בליבי לא תגליד לעד. מי העלה על דעתו, כי בעת הקמת "בית קדוש לנכים"- יעלו חשדות ,שמי מהבונים יחמוד את כספי התרומות, שנועדו להקמת בית לוחם לנכי צה"ל. כאשר הלכו והתחזקו חשדותי , והתבהרות התמונה בעקבות חקירות המשטרה האינטנסיביות, אמרתי לרעייתי:"רותי, אנו לא חיים על הכרמל- זו סדום ועמורה." למרות שסיימתי לימודי הנדסה, ויש לי תפיסה די מהירה, הלב לא האמין והראש לא תפס, שבן אנוש עלול לנסות לגנוב מכספים השייכים לנכ"י צה"ל. דבר אחד טוב קרה לי, במסעי הנורא ההוא, שבו פגשתי "פושטי נבלות ואוכלי טריפות" ונקודת האור חיובית שזרחה והאירה את המשך דרכי, היתה המפגש עם עיתונאי צעירחדור אמונה ואידאליים, שגם הוא כמוני, היה מזועזע מהפרשה ונתן לה כיסוי בעתונו,בהיקף שלא זכור לי בעתונות הישראלית. ואותו עיתונאי צעיר, צמח ועלה והתנשא לגובהי שיא, והפך עם השנים לבכיר התחקירנים בעתונות הישראלית. ואותו "גוליית עיתונאי (רק מבחינת גובה), הפך לידיד אמת שלי,ואף עזר לי מיידי פעם במאבקי האישיים מול גלי השחיתות המאיימים עדיין, להרוס את חופי ישראל המקסימים.

ובשנים האחרונות, קיבלתי את אישורו של סרוואנטס ואני נלחם כדון קישוט בטחנות הרוח של הביורוקרטיה וחוסר החמלה השלטונית כלפי הנכים בישראל.

בטור זה אתייחס לנושא,שאני מטפל בו בחודשים האחרוני, חניית נכים בחניוני משרדי הממשלה.

יש חוק חניית נכים, שחוקק על ידי כנסת ישראל, ובשנת תשס"ה נוסף תיקון לחוק (סעיף 4 ב') הקובע: " מקום ציבורי שהגישה אליו לאדם עם מוגבלות היא דרך חניה במקום הציבורי הכרוכה בתשלום, תחול על המפעיל או המחזיק של המקום הציבורי חובה לשלם בעד חניה במקום האמור, בשל האדם עם המוגבלות......." ולמרות ההוראה הברורה בחוק,ברוב חניוני משרדי הממשלה, נדרשים הנכים לשלם עשרות שקלים בעת שהם חונים שם.

חברי שהתחיל לטפל בנושא באזור פתח תקווה, קיבל תשובות חמקניות מהמונה על  הדיור הממשלתי. בעקבות כך, הוציאה נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות (משרד המשפטים), נייר עמדה בנושא, ואני מצטט מתוך מסמך זה החתום ע"י ממונה נגישות ארצי בגוף השייך למשרד המשפטים במדינת ישראל:"במקומות שהגישה היחידה לאנשים עם מוגבלות עם רכב נכים היא דרך חניון שהכניסה אליו בתשלום, על הנהלת המשרד לספק למבקרים אלה אשור תשלום לחניון בגמר הביקור ע"י האחראי על נגישות השרות הציבורי, ויש ליידע על הסדר זה בשלט שיוצב במקום מרכזי."

לפני כשלושה חודשים הגעתי יחד עם חבר קטוע רגל לסידורים בהיכל המשפט בקרית הממשלה, החננינו את הרכב בחניון (שמושכר לגורם פרטי).  בתום עסוקנו פנינו לממונה הבניין של היכל המשפט, הצגנו בפניו את החוק וכן את עמדת הנציבות ובקשנו אשור תשלום לחניון.  תשובתו של אותו מהנדס האחראי על מבנה היכל המשפט בחיפה, היתה (צטוט לא מדוייק):" אין לי תקציב לנושא זה, ואני אפנה לסמנכ"ל לוגיסטיקה במשרד המשפטים, אך איני מאמין שיועבר לי תקציב."

ניסינו את מזלנו ביציאה מהחניון, תוך שאנו מציגים את החוק, אך דברינו נפלו על אזניים ערלות, האווירה התחממה, ומנהל החניון אף איים שיפעיל נגדנו כח.

כעבור שלושה ימים ארגנו הפגנה מול קרית הממשלה בחיפה,ולמחרת אני כותב מכתב אישי לראש הממשלה אהוד אולמרט, ומבקש התייחסותו להפרת החוק הבוטה של כל משרדי הממשלה.

אני ממתין לתשובה כחודשיים, שולח תזכורות ללשכת ראש הממשלה, אבל אף אחד לא מתייחס לאזרח נכה – אני מרגיש כאילו אני "שקוף" לגביהם.

שומו שמיים, אזרח נכה פעולות איבה, צריך לאיים בפניה לערכאות בתביעה נגד ראש הממשלה + עשרים ושמונה שרים בממשלת ישראל.

ומי שחושב, שאני עובר את המאבק הזה בקלות, אז אני יכול לגלות את אוזניכם, שבזמן האחרון לחץ הדם שלי עלה "פראית" ומידי פעם גם הדופק עולה והולם בחוזקה ברקותי. מה, אני צריך להיפגע בבריאותי, בגלל חדלי אישים שהינם מפירי חוק יותר גדולים מהנהגים ש"פולשים "מידי פעם לחניות נכים.

ורק לאחר משלוח מסר מאיים ללשכת ראש הממשלה, אני מקבל למחרת את תשובת עוזר ראש הממשלה:"ראש הממשלה מייחס חשיבות רבה לנושא הנגישות- ובשל כך פנה המשנה לראש סגל ראש הממשלה, מר עובד יחזקאל, אל הממונה על הדיור הממשלתי שיבחן את פנייתך"

ואני כבר יודע את התשובה שאקבל, ואולי אני טועה, ותוקם וועדה שתשב על המדוכה, ואני מכיר את הוועדות האלו גם בתחום הבניה (מסקנות דוח וועדת זיילר-יושמו???).

ועל כן אני ממשיך את הכנת התביעה המשפטית, וממתין בשיא הקיץ ל"נס חנוכה" אולי במקרה ראש הסגל מר טורבוביץ שהוא איש חכם ומהיר מחשבה, יבין שאין טעם להתבזות בבג"צ בגין הוצאה כספית זעומה לצורך קיום חוק במדינת ישראל.

ואני שואל את עצמי, רק הכסף מדבר היום,כולכם שם בלשכה שכחתם את השיר של נעמי שמר-"אנשים טובים באמצע הדרך", מה יש גם אנשים עם לב זהב או אולי אצלכם הוא עשוי מאבן. ואני ציפיתי מראש הממשלה, שריגש אותי בדברו על נערת מוסד עזובה שמשפחתו אימצה-לקצת יוחר רגישות וחמלה. ואולי אני טועה ובשל עומס עיסוקיו, בכלל לא הראו לו את המכתב- כך אומרים לי כל חברי, והם גם מפצירים בי, רד מהנושא אתה פוגע בבריאותך, סע לבלות עם נכדתך הפעוטה ו"שישרף העולם"  

ואני לא מסוגל לראות את מצוקות חברי בעיקר מהשכבות החלשות. אתמול ישבתי בחדר המתנה בבטוח הלאומי, וחיכיתי לדיון בוועדה רפואית. לצידי יושבת עולה חדשה די חוששת ומפוחדת, ושואלת אותי מה יקרה לה שם בפנים. אני מרגיע אותה, מסביר לה את ההליכים, ומציע לה שבעתיד תיפנה אלי ולחברי לדרך, ואנו נלווה אותה לתוך חדר הוועדה הרפואית. ומי שלא מבין למה הספור משתלב כאן אסביר זאת בטור הבא.

ועם תום כתיבת טור זה, אני מארגן את תיקי ושם פעמי לרכבת , יש לי ולחברי למאבק מפגש אצל עורכי הדין שלקחו את הטפול בנושא "פרו בונו" –" יש עוד אנשים טובים באמצע הדרך...."

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד