אתר נגישות ישראל - עמוד הבית |
הרשמה לניוזלטר | English | عربي |
![]() |
מה עושה נוסע עם מוגבלות שצריך לשירותים בטיסה? / ynet |
||||||||||||
17/06/2019 | ||||||||||||
|
||||||||||||
תהיתם פעם אילו פתרונות ניתנים לאותם נוסעים שאולי יושבים לידכם בטיסה אבל לא ממש יכולים לנוע בעצמאות? התשובות מחרידות. חלק נכנס לסוג של צום בלי שתייה ואוכל לפני ובמהלך הטיסה. חלקם ניאלץ להסתמך על דיילים שיסחבו אותם על הידיים ואחרים פשוט נמנעים מהחוויה כולה. לפניכם מספר עדויות מזוויעות על חוויות הטיסה, לפני ואחריה, עבור חלק גדול מציבור הנוסעיםמאת: הדר גיל-עד / ynet
משתינים עליהם: טיסה היא לא חוויה נעימה לאף אחד. שעות של ישיבה צפופה ודחוקה כמו בקופסת סרדינים בה נאלצים לעשות דברים אינטימיים כמו לישון, לאכול וללכת לשירותים במרחק של סנטימטרים ספורים מחבורת זרים. שרשרת המאבקים - מולם נאלצים להתמודד אנשים עם מוגבלות בכל הנוגע לטיסות ארוכות ומפרכות - מתבטאת בכל שלב מרגע החלטתם להזמין את כרטיס הטיסה. לקס, בן 42, נפצע לפני כ-18 שנה בתאונת דרכים בניו זילנד ומאז הוא מרותק לכיסא גלגלים. "כשהגעתי למטוס הבנתי שלא רק שאין כיסא מעבר, הוא מעולם לא היה קיים במטוס זה. הגעתי למצב שאני יושב במטוס בטיסה של ארבע שעות ואין לי אופציה להגיע לשירותים, זה הזוי לחלוטין. מה אני אמור לעשות? לבקש מהדיילים שירימו אותי? לכסות את עצמי בשמיכה ולעשות פיפי בתוך בקבוק?"בחזור, המטוס היה מאויש על ידי צוות של דיילות, והבנתי שאני בבלגן אמיתי – הן אלו שירימו אותי אם אצטרך ללכת לשירותים? זה פשוט לא אנושי! זה צורך בסיסי! למה לא מגיע לנו לקבל מענה לצורך הבסיסי הזה? "בכל מטוס חייבת להיות האפשרות המינימלית להגיע ולהשתמש בשירותים. אני לא מצפה שחברות תעופה ידאגו לשירותים מרווחים וגדולים, אבל המינימום – ידיות, מעקה ושתהיה לי היכולת להגיע לשם. הטכנולוגיה קיימת, זה עניין של רצון. הגיע הזמן שהם יתפתחו כמו כל שאר התעשייה. נגישות זה לתת לבן אדם את האפשרויות ואמצעים להיות עצמאי במידת האפשר. זה אומר שבן אדם שעצמאי ביום יום צריך לקבל את התנאים להיות עצמאי במטוס. אני לא מצליח להבין את זה", מסכם לקס. ![]() גולן לקס בפריז "לפני הטיסה - נכנסים לסוג של צום""במהלך טיסות אני לא הולך לשירותים", מוסיף ליאור חביב, מרותק לכיסא גלגלים בעצמו. "אין לי את האופציה הזו, אני משתדל להתאפק. אפשר לייצר פיתרון טכנולוגי שייתן לנו את האופציה להגיע לשירותים, זה פשוט לא במודעות ואף אחד לא לוקח על אחריות".ואם חשבתם שמידת ההומניות תעלה בין טיסה של ארבע שעות לטיסה של 11 שעות - אתם טועים. למעשה, גם במעט המטוסים שקיים כיסא מעבר זמין ופעיל שיכול להוביל נוסעים לתא השירותים, לאו דווקא יש שירותים נגישים שהם יכולים להיכנס אליהם. "במטוסים טרנס-אטלנטיים טוענים שיש שירותים נגישים". מסביר יובל וגנר, מייסד ונשיא עמותת נגישות ישראל. "בפועל, אלו שירותים קצת יותר גדולים שאינם רלוונטיים עבור אנשים עם נכות קשה. בגלל שאני מפחד שאצטרך ללכת לשירותים במהלך הטיסה אני מכניס את עצמי לסוג של צום - לא אוכל או שותה לפני ותוך כדי הטיסה. זו חוויה נוראית שגורמת לי להימנע מטיסות ככל האפשר". "מדובר גם בעניין בריאותי", מוסיף ליאור, "זה ידוע שהמושבים בטיסות מאוד לא נוחים, ואדם נכה שנאלץ לבלות בהם כל כך הרבה שעות ברצף, מבלי יכולת לזוז יכול בקלות לפתח פצעי לחץ". כבר הגעתם ליעד? יופי. עכשיו תתפללו שגם הכסא שלכם הגיעזה לא נגמר פה. אחרי שצמו במשך שעות כדי שחס וחלילה לא יצטרכו ללכת לשירותים, יאלצו נוסעים עם מוגבלות להתפלל שכיסא הגלגלים שלהם יגיע יחד איתם ליעד ושהוא עדיין שמיש, מסתבר שלעיתים תכופות גם זה לא קורה."ב-2011 טסנו למלדיביים, תמיד חלמתי להיות שם, וזו הייתה מתנת יום ההולדת שקבלתי לגיל 40 מבעלי", מספרת סיגל אבירם. "כשהגענו לסרי לנקה גילינו שלא מוצאים את כיסאות הגלגלים שלנו ושככל הנראה הם נשכחו בקונקשן שעשינו בעמאן. "הובטח לנו שתוך יומיים הם יגיעו אלינו, בפועל, היינו שם 10 ימים בסיוט של החיים שלנו. הגענו למקום הכי יפה בעולם וכל היום התעסקנו בטלפונים ובמיילים בניסיון לאתר את הכיסאות האבודים שלנו". סיגל ובעלה, שניהם מרותקים לכיסא גלגלים מילדות רגילים להתמודד עם כשלי הנגישות של חברות התעופה בארץ ובעולם, אולם הסיפור הזה הצליח לזעזע אפילו אותם. "לא הפסקתי לבכות. אנחנו שני אנשים עצמאיים, וכל הטיול שילמנו לאנשים שידחפו אותנו ממקום למקום כי הביאו לנו כיסאות חלופיים שלא מאפשרים התניידות עצמאית. "אנחנו נמצאים במקום הכי רומנטי, הכי מקסים והכי יפה, ויושבים לנו שני אנשים שמחכים לנו שנסיים כל יום את הטיול כדי שיחזירו אותנו למלון. כשהגענו חזרה לשדה התעופה בסרי לנקה, מצאנו את שני הכיסאות שלנו הרוסים". הסיפור של סיגל מצטרף לסיפורים רבים נוספים המתארים את התלאות שעוברים אנשים עם מוגבלות בדרכם למטוס בשדות התעופה השונים. היינו מצפים שבשנת 2019 תהיה היערכות מספקת עבור אנשים אלו, אבל מסתבר שזה הרבה עניין של מזל. ![]() יובל וגנר בטיול בגרמניה איך דווקא תחום התעופה נשאר מאחור?בין אם מדובר בכיסאות הגלגלים שניתנים להם על ידי חברות התעופה, ברגע שהם מפקידים את הכיסא שלהם בלית ברירה ובכך נאלצים לוותר על מידה מינימלית של עצמאות בשדה, עובדי שדה שמסרבים לעצור להם בשירותים בדרך לגייט או בקולנועיות לא נגישות שאמורות להסיע אותם. אין ספק ששדות התעופה לא ערוכים לתת את המענה הראוי והמכבד עבור אוכלוסייה זו.יובל וגנר, מייסד ונשיא עמותת נגישות ישראל שפועלת בימים אלה לשיפור הנגישות בשדות התעופה והמטוסים, מסביר לנו שעל פי החוק אדם עם מוגבלות זכאי לשירותי תחבורה ציבורית נגישים ומתאימים לשימושו. "יש תקנות ברורות בנוגע להכל. בין אם זה לאופן בו צריך להיראות כיסא המעבר ולכך שצוות כלי הטייס צריך להיות מוכשר ומיומן בהפעלתו, ובין אם זה נוגע לסוגי המושבים המתאימים לנכים. |
||||||||||||
|
||||||||||||
|
||||||||||||