הצעת חוק פיצוי לפגועים מלידתם, התש"ע–2010
13/07/2010
 
 

המצב הקיים –
לידת ילד עם פגם גנטי הינה מצב מכאיב למשפחה. מצב זה הינו יחסית שכיח, אחוז העוברים עם פגם גנטי קשה הוא כ-2-3%. חלקם מתגלים בזמן ההיריון ומופסקים, אך בכל זאת יש מקרים שאינם מתגלים מפאת מגבלות הידע הקיים.
ההורים לילדים אלו מגישים תביעות אזרחיות נגד רופאים/קופות חולים/משרד הבריאות. התהליך ארוך ובכדי לזכות בתביעה הם צריכים להוכיח פגם בטיפול או מחדל בניהול ובמעקב הרפואי בזמן ההיריון.
הבעיות שהמצב הנוכחי יוצר –
בהיות המערכת הרפואית מבוטחת, המערכת המשפטית נוטה לצד המטופל (כולם רוצים בטובתו) לכן רוב הפעמים השיפוט הוא נגד הרופאים. נוצרו תקדימים משפטיים שאין כדוגמתם בעולם, התוצאה היא:
א. חשש בהרס שירות חיוני לציבור הרחב: נוצר מצב בו רופאים טובים עומדים מצידו השני של המתרס של המטופלים. תמיד ימשיכו להיוולד ילדים עם מומים ומחלות גנטיות גם אם המערכת הרפואית תנהג באופן מושלם, מספר התביעות הולך ועולה, עלות הביטוח גדלה והבעיה החמירה לכדי כך שהרופאים בתחום מאיימים להפסיק לתת ייעוץ בהיריון וחברות הביטוח מאיימות להפסיק לבטח את העוסקים בתחום.
ב. הרפואה מתגוננת ביחס להיריון ומעלה את הוצאות הבריאות ומזיקה מבחינה רפואית: בגלל המצב, הרפואה ביחסה להיריון הופכת למתגוננת והסבל הוא של הנשים ההרות. נערכות עשרות אלפי בדיקות מיותרות, המלצות מיותרות לדיקורי מי שפיר ואף הפסקות היריון שלא מוצדקות ושלא לצורך.
ג. אי צדק חברתי בין המשפחות והילדים הסובלים: המשפטים עורכים זמן רב ורק משפחות בעלות אמצעים מסוגלות לעמוד בתהליך הארוך וגם אז הן מתקשות למצוא רופא שיכין חוות דעת תומכת. השיטה הקיימת לא יכולה להבטיח שיעשה צדק עם הנכה.
הערכת הנזק נעשית על פי אורך החיים הממוצע של הנכה ובגלל השונות הגבוהה חלק מהמשפחות מקבלות כסף רב ואחרות מקבלות מעט מדי. בנוסף אין בטחון שהכסף הניתן אכן ינוצל רק לטובת הצרכים של הילד הנכה.
בקרב משפחות חסרות אמצעים או משפחות חרדיות וערביות שאצלם עקב תפיסת עולם דתית לא מסכימים להפסקת היריון גם שמתגלה חשש לפגם גנטי בבדיקות, המשפחה נאלצת לחתום על כך שהם מודעים לפגם ולכן נשארות חסרות יכולת לתבוע וכמובן גם חסרות אמצעים לטפל בילד.
הצעת החוק –
החוק קובע פיצוי אוטומטי לכל משפחה שנולד לה ילד עם מום מולד או גנטי שגורם לנכות קשה מבלי שיהיה צורך להוכיח פגם או מחדל של רופא.
לא ניתן יהיה לתבוע פיצוי מעבר לכך גם אם הייתה רשלנות רפואית, אבל זה לא ימנע הגשת תביעות פליליות נגד רופאים רשלניים במקרה של רשלנות רפואית. כמו כן משרד הבריאות ומערכת הרישוי של ההסתדרות הרפואית תשלול רשיונם של רופאים שהתרשלו.
מערכת השיפוט כלפי רופאים תהיה שקופה יותר ומינוי ועדות בדיקה יהיו גלויות יותר ואפקטיביות אם לא יקשרו את החבות הכספית, דבר שגרם לכך שכיום אין כמעט ועדות בדיקה כנגד רופאים.
התשלום לנפגע יהיה בהתאם לגובה הנזק, ניתן להגביל את התשלום המקסימלי – התשלום יינתן כל שנה כל עוד הנפגע חי.
המקור הכספי למימון החוק –
המקור למימון החוק כבר קיים, כיום מושקע כסף רב בתהליך הפיצוי.
בהיות ישראל מערכת המממנת את ההוצאה הרפואית לאזרחיה התקציב לתביעות הללו יוצא בסופו של דבר מכיסו של משלם המיסים דרך חברות הביטוח, קופות החולים, משרד הבריאות, בתי החולים הפרטיים והציבוריים. החוק יוריד את עלות כל אחד מהגופים הללו בסכום ידוע, זהו התקציב שיוקצה לחוק פיצוי הנידון.
מאחר והתשלום ישולם למשפחות באופן שנתי ולא בפעם אחת יהיה בהתחלה תקציב פנוי. המנגנון המוצע יחסוך כסף רב למערכת הבריאות בגין בדיקות מיותרות ויקרות.
מה קורה בעולם –
בניו זילנד קיים חוק כזה מ-1974 והוא אף הורחב לשאר השטחים ברפואה בשנת 2005. החוק זכה להצלחה רבה.
בארה"ב קיים חוק בפלורידה ובוירג'יניה ששם הרפואה אינה ציבורית ויש ניסיון להעביר את החוק גם בניו-יורק.
אין ספק שחוק אנושי הקיים במדינות עם מדיניות רפואה דומה לשלנו הוא צו השעה בישראל. לא רק שהוא יעשה צדק למשפחות הסובלות ולמערכת הרפואית הרוצה בטובתם, אלא גם יביא בסופו של דבר לחסכון כספי.

  הצעת חוק פיצוי לפגועים מלידתם, התש"ע–2010
הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד