הצעת חוק בתי המשפט (תיקון - אי ציון שמות בפסקי דין), התשס"ח-2007
9/10/2007
 
 

סעיף 3 לחוק יסוד השפיטה וסעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובעים את הכלל שלפיו בית המשפט ידון בפומבי. לצד הכלל קובע סעיף 68 לחוק בתי המשפט גם מקרים חריגים שבהם הדיון יתקיים בדלתיים סגורות.

אין הוראה בחקיקה המתייחסת במפורש לפרסום פסקי דין של בתי המשפט. סעיף 70 לחוק בתי המשפט מתייחס לפרסום דברים הנוגעים לדיוני בתי המשפט וקובע כי אין לפרסם דבר על דיון שהתנהל בבית משפט בדלתיים סגורות אלא ברשות בית המשפט. הכלל לגבי פרסום פסקי דין הוא, אם כן, שאין כל מניעה לפרסם דבר על דיון שהתנהל בדלתיים פתוחות, ואכן פסקי הדין המתפרסמים כוללים את פרטי כל המעורבים בהליך, אלא אם הדיון התנהל בדלתיים סגורות או שבית המשפט החליט על איסור פרסום (לבית המשפט יש סמכות לאסור פרסום בקשר לדיוני בית המשפט לשם הגנה על בטחון בעל דין, עד או אדם אחר או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם ומטעמים נוספים, אך מתברר שלא נעשה שימוש של ממש בסמכות זו).

יצויין כי בחלק מהמדינות פסקי הדין של בתי המשפט מסומנים במספרים או בסימון אחר ולא על ידי ציון שמות הצדדים. כן יצויין כי פסקי דין של בית הדין למשמעת של עורכי הדין אינם כוללים כענין שבשגרה את שמות הצדדים. על פי סעיף 69 לחוק לשכת עורכי הדין יכול בית הדין להחליט לפרסם או לפרסם את פסק הדין וכן להחליט על ציון או אי ציון שמו של הנאשם בפסק הדין; פרסום פסק הדין וציון השם נחשבים למעשה כחלק מהעונש המוטל על הנאשם (סעיף קטן (א)(6)).

פסקי הדין המפורסמים כוללים שמות של בעלי דין, עדים ואנשים אחרים. פסקי הדין כוללים פרטים אישיים שפרסומם תוך זיהוי הצדדים פוגע פעמים רבות בצנעת הפרט של אותם אנשים. פסקי הדין נשמרים עלי ספר ובקבצים ממוחשבים למיניהם המאפשרים חיפוש קל ופשוט על אדם. חוק הגנת הפרטיות מגדיר פגיעה בפרטיות בין היתר כפרסום דבר הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם או למצב בריאותו או להתנהגותו ברשות היחיד. פרסום שמות בפסקי הדין מהווה לפי הגדרה זו פגיעה בפרטיות. מבחינה משפטית, עומדת אמנם לפרסום כזה הגנה כפרסום שהוא דין וחשבון נכון והוגן על דברים שנאמרו בישיבה פומבית של בית משפט, אך ההגנה המשפטית אינה משנה את העובדה שיש בפרסום כזה כדי לפגוע בפרטיותם של אנשים.

פרסום שמות של מורשעים בפסקי דין ללא הגבלת זמן סותר אף את עקרונות חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981, אשר מתיר מסירת מידע על הרשעות ועונשים רק לגורמים מסוימים, וכן מאפשר אחרי תקופות הקבועות בחוק התיישנות ומחיקה של פרטים מהמרשם, כדי לאפשר לאדם שיקום, השתלבות בחברה  ופתיחת דף חדש.

עקרון פומביות הדיון שהינו עקרון חשוב ואמצעי מרכזי להבטחת משפט הוגן וחסר פניות, הוא המצדיק לכאורה את פרסום השמות. ואולם, נראה כי אי פרסום שמות בפסקי הדין לא יפגע במטרות שאותן מבקש להשיג עקרון פומביות הדיון. יש להבחין בין קיום הדיון הפומבי והפרסום המיידי בדבר ההליך המשפטי, ההכרעה, ההרשעה או העונש – שהם חלק מעקרון פומביות הדיון, לבין פרסום לטווח ארוך והנצחה של פרטי כל הצדדים בפסק דין הנשמר לעד וניתן לאיתור במאגרים שונים. פרסום זה אין בו כדי להשפיע על השגת המטרות של פומביות הדיון אך יש בו בהחלט פגיעה בפרטיות שאין לה כל הצדקה (ר' בענין זה תומר מוסקוביץ', "ההגנה על הפרטיות בפרסומי בתי המשפט – האם ראוי לפרסם שמות בפסקי דין", משפטים יח (תשמ"ט) 431, נחום רקובר, "התשובה – היבטים משפטיים", פורסם בדעת – אתר לימודי יהדות ורוח http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/43-2.htm .   

על כן מוצע להוסיף לחוק בתי המשפט סעיף אשר יקבע שבפרסום פסק דין של בית המשפט לא יצוינו שמות של בעלי דין, עדים ואנשים אחרים שלקחו חלק בהליך המשפטי, אלא ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

יצויין כי חוק בתי המשפט מאפשר לשר המשפטים לקבוע בתקנות הוראות בענין פרסום פסקי דין (ס' 83 לחוק בתי המשפט) אך לאור חשיבות עקרון פומביות הדיון והמסורת ארוכת השנים של פרסום שמות בעלי הדין בפסקי הדין, מוצע ששינוי זה ייעשה בחקיקה ראשית.


הצעת חוק של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי

  הצעת חוק בתי המשפט (תיקון - אי ציון שמות בפסקי דין), התשס"ח-2007
הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד