דם יזע ודמעות
19/03/2006
 
 

אחד השיגעונות בחיים שלי היה ללמוד לרכוב על אופניים. לא משנה שאני ילדה בת 15 שעברה תאונת דרכים קשה או שנפצעה קשה ובסוף יצאה מבית החולים כשהיא המיפלגית בצד השמאלי של הגוף ושחסרה לה עצם בגולגולת בצד הימני של הגוף. עם כל זה השיגעון שלי היה לדעת לרכוב על אופניים.

הדבר שאני הכי שונאת זה שאומרים לי שאני לא יכולה לפני שבדקו את זה בכלל. כשאמרתי להורים שלי בפעם הראשונה שאני רוצה ללמוד לרכוב הם ישר עשו לי פרצופים ומיהרו לשנות נושא. אבל אני לא ויתרתי, אני כל כך רציתי ללמוד שלא היה אכפת לי משום דבר אחר. בסוף ראיתי שכל הנדנודים שלי לא עוזרים התחלתי לנסות ללמד את עצמי. בתור התחלה לקחתי את האופניים הישנות של אמא שלי לא משנה שהם היו מפורקות לגמרי אבל זה לא היה איכפת לי ניסיתי לעלות אליהם ולא הצלחתי כי הם היו גבוהות לי מדי, אחר כך שמתי לב שהגלגלים שלהם מפונצ'רים ואז ויתרתי, ידעתי שבקצב הזה אני לא אגיע לשום מקום אז עברתי לאופניים אחרות לאופניים של אח שלי אבל הם היו קטנות מדי בשבילי אז גם אותם עזבתי. בסוף אמא שלי שמה לב (סוף סוף) אני באמת רוצה אז היא החליטה לעשות דבר כזה: הייתה לי מורה שקראו לה אפרת (מרפאה באומנות) ואמא שלי ספרה לה שאני מאוד רוצה לרכוב והיא בקשה ממנה שאולי היא תנסה ללמד אותי. אפרת הסכימה לעזור לי אבל היא לא הצליחה ללמד אותי למרות שהיא  ניסתה את כל השיטות שיש. כשחזרתי הביתה מהשיעור של אפרת הייתי נורא מאוכזבת אני חושבת גם אמא שלי ראתה את זה.

אחרי כמה שבועות בערך הסתכלנו בטלוויזיה על החדשות ולא האמנו למה שראינו. ראינו כתבה על אדם שקוראים לו יוסי קט והוא מלמד אנשים עם מגבלות כמו שלי לרכוב על אופניים. הוא מלמד אותם בצורה כזו שהוא על רולרבלדס. כשראיתי את זה הייתה לי הרגשה שזה לא הסוף ושיש עוד תקווה שאני אוכל ללמוד לרכוב על אופניים. במילים אחרות להגשים לי את החלום. אחרי כמה ימים אמא שלי מצאה בעיתון כתבה על יוסי ובסוף העמוד היה מספר טלפון.  אמא שלי צלצלה ליוסי וקבעה איתו פגישה, אחר כך היא צלצלה אלי וסיפרה לי על הכתבה  שהיא ראתה בעיתון והיא אמרה לי שהיא התקשרה ליוסי ושאנחנו נוסעים ביום שלשי אחר הצהרים לרמת השרון לפגוש אותו. הייתי בשוק ונורא שמחתי.

ביום שלישי אחר הצהרים אני ואמא שלי הגענו למגרש כדור סל שברמת השרון וראינו את יוסי נורא התרגשתי אבל נורא פחדתי.

בהתחלה ניסינו לרכוב ויוסי ראה שני לא יכולה להחזיק את הכידון ביד שמאל ושרגל שמאל לא נשארת על הפדל, הוא אמר שאת יד שמאל אני יכולה לעזוב ולהחזיק רק ביד אחת אבל את רגל שמאל הוא יקשור לי אותה לפדל כדי שהיא לא תזוז, למרות שזה לא כול כך טוב כי אם אני נופלת אז האופניים נופלות עלי בגלל שאני קשורה אליהם.יוסי נעל את הרולר בלידס שלו והתחלנו. אחרי השיעור הראשון היה לי ממש כיף כי רכבתי על אופניים אבל גם יוסי וגם אמא שלי וגם אני ידענו שיש עוד הרבה מה לעשות. יוסי אמר שגם ניפול וזה עוד יותר הפחיד אותי אבל ידעתי שאין מה לעשות בקשר לזה כי כל ילד שלומד לרכוב נופל כמה פעמים.

ככה כל יום שישי הינו רוכבים וכל פעם למדתי משהו חדש. אחרי כמה זמן עברנו לקנטרי ברמת השרון ורכבנו במגרשי טניס, ואז עברנו לתל- אביב לפראק ולפעמים אנחנו רוכבים גם עד הים וזה ממש כיף. היו לנו הרבה נפילות ולפעמים ירד דם והנפילות היו כואבות. גם יוסי נפל יחד איתי. אני זוכרת שפעם אחת נפלנו ואני התעלפתי זה היה מוזר אבל אנחנו התגברנו על זה. והנה אני רוכבת על אופנים רגילות כמו כל אחד אחר.
אני יכולה להגיד שהוא עזר לי להגשים חלום.

 

תום לוריא

לפרטים נוספים

יוסי קט
אתר: www.yossi-kat.com
משרד: 03-5405473
פקס: 050-8393357
מייל: info@yossi-kat.com

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד