הגיעה אלינו תלונה בזו הלשון:

"... [אני] מרותק לכסא גלגלים... ביני לבין תיבת הדואר מפרידה כיכר. הבעיה היא שאין דרך נוחה להגיע לביתן החלוקה, הכל מוקף בכורכר ויש דרך משובשת עם מדרגה. גם אם הצלחתי להתגבר על כך, לפני תיבת הדואר שלי יש 2 מדרגות. בפעם הראשונה והאחרונה שניסיתי (ללא הצלחה) להוציא דואר כמעט ונפלתי מכסא הגלגלים".

לטעמנו המתלונן צנוע בדרישותיו. המצב המתואר מעלה את השאלה – מדוע שכונות מסוימות מופלות לרעה בכך שאין חלוקת דואר לבתים? בעולם המודרני עדיין מקובל לחלק דואר לבתים ואין סיבה להפסיק את הנוהג הזה כאן. חלוקה לבתים חשובה במיוחד עבור מוגבלי ניידות.

פנינו להנהלה המחוזית של חברת הדואר ובתגובה הם שיפצו את המרכז בחלק המצוי באחריותם. המתלונן כתב לנו בסוף ספטמבר 2008:

"הדואר שיפצו את המדרכה מסביב ליחידת הדואר בחדרה שכונת בית אליעזר

1- עשו הגבהה של המדרכה -כך שהריצפה והתיבות באותו גובה

2- בנו שיפוע עלייה לאותה רחבה

3- בנו שיפוע עלייה ליחדת חלוקת הדואר בכלל -מכיוון הכורכר

 

השאר לא באחריותם אלא באחריות העירייה".

 

המתלונן שלח תמונה של ההנגשה במהלך השיפוץ:

 

במאי 2009 קיבלנו עדכון מהמתלונן:

"הדואר הגביהו את הרחבה שליד התיבות ועשו 2 שיפועים. אחרי חודש עיריית חדרה סללה דרך לאיזור התיבות".

---

העדכון הזה סוגר את התלונה על סניף הדואר הזה, אך משאיר את השאלה העקרונית של מרכזי החלוקה. הסוגיה עלתה ביוני 2009 בוועדה לפניות הציבור של הכנסת.

----------------------------------------------------------

באמצע 2012 מגיעה תלונה דומה על מרכזי חלוקת דואר בטירת הכרמל. לפי ההתכתבויות העירייה מתעקשת על הנגשת מרכזי החלוקה, אך מחלקת הבינוי של חברת הדואר "גוררת רגליים".

---

אנחנו רואים את הסיפור כחלק ממגמה כללית של חיסכון בכוח-אדם ע"י הפיכת שירותים ל"אוטומטיים" או בשירות עצמי. דוגמאות אחרות: תדלוק עצמי, המענה הקולי בביטוח לאומי, בנקים ועוד. זה חוסך כסף למדינה ולמי שמסתדר עם האוטומציה, אך פוגע באנשים עם צרכים מיוחדים.