אתר נגישות ישראל - עמוד הבית

כולי נרגשת ועצבנית נסעתי לירושלים לבד. פחדתי. אני כמעט לא נוסעת בתחבורה ציבורית ועוד לירושלים, אך עשיתי זאת והיה נפלא.

לרכבת עליתי כשאמי הייתה לצידי. נראה לי שהיא הייתה אפילו יותר מתוחה ממני ואם ניסיתי לקבל חיזוקים, נכשלתי לגמרי. בסוף הייתי על הרכבת, קצת קוראת וקצת בוהה בחוץ ועונה לכל טלפון אפשרי בשמחה לצאת קצת מהשיעמום. האמת שהנסיעה הייתה מאוד רגועה ועל אף הפרשי הזמן (רכבת שעה וחצי מול אוטובוס בפחות משעה) אני מעדיפה רכבת בהרבה. לפני ששמתי לב הגעתי לירושלים והייתי צריכה לרדת מהרכבת. כאן כבר הרגשתי קושי וכשירדתי למדרגה התחתונה, המרחק מול הרציף נראה גדול ועם עזרה ירדתי מהרכבת. מזל שיש אנשים טובים בעולם.

תהיתי מתי אראה את יוסי ועליתי במדרגות הנעות, מוכנה לטלפן אליו. יוסי חיכה בדיוק בקצה המדרגות. זהו, הגעתי ויוסי פה. עכשיו סוף סוף נרגעתי.

דבר ראשון נסענו יחד לדירה שלו ושם קלטתי מיד שאנו פעם ראשונה לבד לגמרי כמו זוג שגר יחד. הדירה מאוד מצאה חן בעיניי. שני חדרים בלבד, אך מסודרת ומרווחת.

לאחר שהתארגנתי וכבר נתתי לעצמי להרגיש בבית, לקחנו מונית לבית הקפה "תמול שלשום", לאירוע של מכרה שלי, הסופרת והמשוררת שושנה ויג ושל מנחם מ' פאלק. האמת שחשבתי בעצמי לעשות שם פרסום לספר שלי, "אהבה על גלגלים", אך לאחר אותו אירוע נאלצתי לשנות דעתי, מיד ארחיב.

המפגש עצמו היה מאוד מעניין ומרגש. השירים היו יפים ובמיוחד נהניתי משיריה של שושנה, שממש דברו אליי מאוד ושמחתי שיש לי את ספרה בביתי. הרגשתי, לאחר זמן רב, שאני סופרת שוב וההרגשה הייתה נפלאה. הייתה זו מעין כניסה לעולם הספרות.

אז מה הייתה הבעיה? למה ויתרתי על אירוע שם? אז ככה, קודם העובדה שבית הקפה בירושלים ועל אף שלי אין כבר בעיה להגיע לשם, לא אוכל לצפות מהמשפחה והחברים לנסוע לירושלים בערב, בעיקר שהאירועים נערכים שם רק בימי חול. חוץ מזה, היה נראה לי שהמקום צפוף מדי. אם אפיץ את דבר האירוע, יש סכנה שיגיעו יותר מדי אנשים ואם לא, איש לא יגיע. בכל מקרה, הסיבה העיקרית לוויתור על העניין, הייתה חוסר הנגישות, פשוט חוצפה! כדי להגיע לבית הקפה יש לעלות מדרגות רבות ואפילו לשירותים היו מדרגות. אני עוד הסתדרתי, אבל אף נכה בכיסא גלגלים לא יוכל להגיע וזה מחטיא את  המטרה.

האווירה הייתה די קסומה ואני הצטערתי שנגמר, לא מוכנה להפתעה שיוסי הכין לי.

נכנסנו למונית קרובה ויוסי אמר לנהג שייקח אותנו ל"אמריקן קולוני". הנהג הסיע אותנו והרגשתי כאילו אנו יורדים בארץ אחרת. הכל היה מקושט בקישוטי חג המולד ודיברו אנגלית, צרפתית ועוד שפות רבות. נכנסנו בהתלהבות והרגשנו בארץ אירופית לכל דבר. יוסי רצה שנהנה מהקינוחים אבל בגלל חג המולד ניתן היה להזמין רק כריכים. לא התאכזבנו. כדאי למצות את האווירה עד הסוף, גם שוחחנו באנגלית. סיימנו את הערב בברכת "MARRY CHRISTMAS" וחזרנו לדירה ללילה ראשון ללא ההורים. ישנתי מצוין באותו לילה.

למחרת לאחר יוגורט וקפה, לקחנו מונית נוספת ונסענו למסעדה בבית מורשת מנחם בגין. רצינו בהתחלה לבקר בעוד חוויה חו"לית ולפנות לבראנץ' בבית הארחה האירי, אך הבראנץ' בוטל בגלל חג המולד, כך שהסתפקנו במסעדה שגרתית. מצב רוחי עלה והשתפר כשיוסי הציע לחזור איתי למרכז בפעם הראשונה, כדי לראות שהכל בסדר.

כך מצאתי עצמי שוב בבית עם יוסי ומחכה לעוד לילות רבים של עצמאות ואהבה.

ברגע זה הרגשתי עד כמה אני בת מזל בקשר הרומנטי וקיוויתי רק שהקטע הבריאותי והמקצועי יסתדרו גם.

לטורים נוספים של נורית