החתונה מתקרבת ומתחילים הקשיים / נורית פלג
20/05/2009
 
 

טוב, כפי שסיפרתי לכם, לפני זמן מה, בן זוגי הציע לי נישואין. מאז אני ממש באופוריה. חלום, שלא האמנתי שיגיע, התגשם ואני מרגישה ברת מזל. אני גם מצפה להכנות. אני אומנם לא מנוסה בהפקת ארועים, אך תכנון החתונה, היום המיוחד שלי ושל יוסי, נשמע לי מרגש במיוחד.

יש כל כך הרבה דברים לחשוב עליהם: המקום, העיצוב, הצלם, הדי ג'י, מי להזמין, השמלה ובטח עוד מאה ואחד דברים שאפילו לא התחלתי לחשוב עליהם.

בכל מקרה, בתור התחלה, חשבנו על כיוון, איך אנו בעצם רוצים שהחתונה תראה. חשוב לנו, כדבר ראשון, לערוך חתונה ממוצעת. לא רוצים משהו גרנדיוזי עם אלפי מוזמנים, אלא חתונה סולידית ונחמדה עם קצת פחות מ- 200 איש. חשוב לנו שבעת הארוחה יהיה שקט ונעים לשוחח, ולבצע הפרדה מן הארוחה לריקודים. מכך נולד הרעיון של חתונה הפוכה, בה האוכל זה הדבר הראשון, בהמשך החופה ורק בסוף מסיבת ריקודים עד שאחרון האורחים יעזוב.

טוב, תאריך יש – סוף אוקטובר. כיוון גם יש. עכשיו השלב הבא הוא כמובן מציאת מקום. לא צריך להיות מורכב מדי, נכון? צריך רק למצוא מקום נחמד, בו נרצה להעביר את הערב המיוחד שלנו. למעשה, חשבנו רק לבדוק כמה מקומות בודדים. במהרה אבל גילינו שזה קצת יותר מורכב מהנחת היסוד. אנו, כבר מתחילת החיפושים, נתקלנו בשתי בעיות מרכזיות.

הבעיה הראשונה, אני מאמינה, קיימת אצל רוב הזוגות וזה התקציב. אנו התחלנו את החיפוש במטרה למצוא מקום עם דרישת מחיר לא גבוהה מדי. מה שגילינו, זה דווקא כי אנו רוצים חתונה די קטנה, מחירי המנות קצת הרבה יותר גבוה ממה שציפינו. העלינו את הסף די מהר, וכבר די ברור לנו שנוציא מעבר להחלטתינו הראשונית.

הבעיה השנייה, תקפה יותר אצלי והיא עניין הנגישות. כנכה, אני צריכה דבר ראשון לוודא שהמקום אכן נגיש. בטלפון, לידיעה כללית, כולם נגישים. זה הרי ברור מאליו שמתחשבים בנכים. כל מקום אליו התקשרתי היה "נגיש לגמרי". הוא היה נגיש לגמרי, עד שראיתי את המקום, וגיליתי שבמציאות זה רחוק בהרבה מנגיש.

אז ככה. מקום אחד, היה דווקא די נגיש, רק מבודד לגמרי. לא בטוחה איך כל האורחים יגיעו אליו. נדמה לי גם שאין בו שירותי נכים. מקום אחר בכלל לא היה נגיש, שכן היו עשרות מדרגות כדי להגיע לאולם. נו, באמת? לא חושבים על אנשים מוגבלים? אפילו למבוגרים זה יהיה קשה. מקום אחרון, שבהתחלה נראה מבטיח, התגלה בו כי אין שום חניה קרובה. נו, באמת? מה עושים? ממשיכים לחפש, כנראה. לידיעה כללית, לי קשה להגיע טכנית למקומות וצריכה שאנשים יסיעו אותי. לא לכולם יש זמן, כך שהעניין מתעכב.

בכל מקרה, בין לבין חיפושי המקומות, נתקלתי כבר בעוד שתי בעיות שמצפות לי.

דבר ראשון, השמלה. מי לא מחכה למצוא את שמלת חלומותיה לחתונה שלי. אני בדמיוני כבר רואה את עצמי בשמלה לבנה עדינה ויפה. מתרגשת מן התמונה בדמיוני, הלכתי לבדוק במקום אחד את עניין השמלה. מיד גיליתי שאצלי העניין מורכב בהרבה מלשאר הכלות. יש לי עקמת בגב, ולכן אני צריכה עיצוב מתאים וייחודי, דבר השולל השכרה וגם מעלה את המחיר בדי הרבה. הייתי בינתיים רק במקום אחד, אבל זה הספיק לי להבין שהמשימה לא תהיה פשוטה. הוצע לי רעיון ללבוש חולצה ומכנס, גם לנוחות וגם לפשטות העניין, אבל אני עדיין מקווה להגשים חזיוני וכן ללבוש שמלה לבנה ומרשימה לחתונה.

דבר נוסף, שמטריד אותי כאמור, אני ובן זוגי החלטנו לעשות חתונה הפוכה, רעיון שכבש את שנינו וגם את המשפחה הקרובה. אז מה בעצם הבעיה? בשיטה זאת נהוג לעשות את הארוחה בשיטת מזנונים. הרבה אנשים דווקא מעדיפים מזנונים. כך גם יש יותר בחירה, האוכל נראה יותר טרי וחלק זה בחתונה זורם בכיף. כל זה טוב ויפה, אבל לנכים העמידה בתור ולקיחת המגש מאוד מקשה על העניין. שיטת ההגשה, עם זאת, מעכבת את הארוחה וגם יוצרת הפסקות לא נעימות. לא בטוחה עדיין מה לעשות. אפשרות אחת שקיימת היא להשתמש בשיטת המזנונים, אך בנוסף לשלם לכמה מלצרים, שיעזרו למי שקשה לו.

זהו, בינתיים. בכל מקרה, מה שלא יקרה, אני יודעת שאתגבר על כל הבעיות. בכל מקרה, אני גם מבטיחה להמשיך ולעדכן אתכם בקשיים וגם בדברים הטובים עד לערב, לו אני מחכה בציפייה רבה.

 

לטור החתונה הראשון

לטורים נוספים של נורית

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד