אתר נגישות ישראל - עמוד הבית

אני נורית פלג. בחורה בת 32, בוגרת תואר שני במידענות, תעודה בעיתונאות וסופרת. האמת שיש לי חיים די שגרתיים. יש לי משפחה נהדרת, חברות נפלאות וכבר זה חצי שנה שאני גרה עם בן זוגי, אהוב ליבי, יוסי. אני עובדת כפרילנסרית בעיקר, כי אני צריכה לעבוד מהבית. כן, כאן מגיע הקטע הפחות שגרתי, הפחות רגיל. אני נכה מלידה וסובלת ממחלה גנטית בשם דסאוטונומיה משפחתית. מחלה זו פוגעת במערכת העצבים, והופכת את חיי לדי אתגר. אני סובלת משינויי לחץ דם קיצוניים, סחרחורות ובחילות, קושי בהליכה ועקמת קלה בגב. אך אני לא מתייאשת ולא מוותרת, והופכת את חיי להכי טובים שאפשר. חלום אחד כבר הגשמתי, בכך שהוצאתי ספר ראשון לאור, "אהבה על גלגלים" בפרדס הוצאה לאור. חלום שני אגשים בסביבות אוקטובר. בסדרת טורים זאת, אני אספר על עצמי, חיי, ההכנות וההתרגשות לקראת היום הגדול ביותר בחיי – היום בו אתחתן עם בחיר ליבי ואדע שחיי יהיו מאושרים מרגע לרגע.

לא היה לי ניסיון עשיר עד שהכרתי את יוסי שלי, היו לי רק שני בני זוג רציניים, כשהקשרים מלכתחילה הובילו לכלום. החבר הראשון שלי היה רק בגיל עשרים ולא האמנתי שאכן אכיר מישהו שאוהב מספיק בכדי להיות איתו ולהתחתן איתו. בעיקר לא חשבתי שאהיה עם בן זוג בריא, אך ככל שיצאתיי עם יוסי, הבנתי שהחלום לא כזה רחוק ובאמת יכול להתגשם.

אני עוד זוכרת כשרק טלפנתי ליוסי וולברג לראשונה. פניתי אליו דרך אתר ההכרויות. אפילו לא בטוחה למה. באותה תקופה כבר נמאס לי לצאת לדייטים וכמעט כבר אמרתי נואש, אבל בכל זאת החלטתי לנסות פעם אחרונה מזלי, ושלחתי מסרים לכמה גברים, כשכרטיס אחד משך אותי במיוחד, הכרטיס של יוסי. די מהר קראתי את פרטיו, ונוכחתי לגלות שהתחביבים שלו דמו לשלי. יוסי לא אכזב, ושלח מסר בחזרה. הדבר היחידי שהרתיע היה עניין המרחק. כבר היו לי ניסיונות עבר עם קשרים מרחוק, וכולם הכזיבו. בכל מקרה, לאחר כמה שיחות החלטנו להפגש, בקטע של אין מה להפסיד.

הפגישה היתה באמת נחמדה, לא היתה התלהבות מצד אף אחד מאיתנו, אך השיחה קלחה ויוסי נראה לי רגיש ומתחשב. זה היה כבר בסיס טוב לידידות לפחות.

כשהגעתי הביתה רציתי לבדוק אם היתה תשובה, ולא התאכזבתי ולא הופתעתי. יוסי אמר שהיה נחמד ואני נראית טוב אך המרחק בעייתי אז כנראה שזה לא מספיק. הסכמתי איתו, והתלבטתי אם כבר לבטל את הקשר, בעיקר כי שמתי לב להפתעתי שהוא גדול ממני בעשר שנים. עם זאת, נזכרתי כמה השיחה היתה נעימה לי ועד כמה יוסי היה נעים, מתחשב ונינוח. כך שהחלטתי, גם אם לא חבר, יוסי בהחלט בחור שלא כדאי לפספס קשר איתו וכך הגענו לדייט השני.

בדייט השני כבר הייתי משוכנעת שזה לא זה ובעיקר בגלל עובדת המרחק. יוסי הבהיר לי שרוצה רק לגור בירושלים ואני מצידי לא רציתי להתרחק מהמרכז והמשפחה. בתום הפגישה סיימנו כידידים ונראה לי ששנינו היינו בטוחים שלא נפגש יותר.

אבל עדיין הקשר התקדם, והתרגשתי מאוד כשיוסי הגיע לארוע ההשקה. כנראה שמבחינתי זו הייתה נקודת המפנה כי באמת הדהים אותי איך יוסי הצליח להגיע מירושלים לחולון במוצאי שבת במיוחד בשבילי, זה בהחלט אמר הכל. מרגע זה הקשר התחיל להתקדם בהילוך גבוה, נפגשנו יותר, היו רגשות והאווירה עצמה היתה רומנטית. אנו זוג מאוהב לכל דבר. ולפני חצי שנה עברנו לגור יחד.

כעת אנו עומדים בפני שלב חדש. לפני חודשיים יוסי הציע לי נישואים והחלטנו להתחתן באוקטובר. הבעיה היא שעם כל ההתרגשות, אני קצת מבוהלת. לא בטוחה כל כך מאיפה ומתי להתחיל בהכנות. אני חייבת אולם נגיש לכל הדיעות גם כי אני מוגבלת, וגם כי חלק ניכר מהאורחים יושבים על כסאות גלגלים. גם עניין השמלה לא פשוט. יש לי עקמת ואני נמוכה וברור לי שצריכה להתאים לי שמלה במיוחד, בתקווה שלא יגיע למחיר בשחקים. בכלל, כידוע לכולם, הפקת חתונה היא מבצע גדול ועל אחת כמה וכמה לי כבחורה מוגבלת. אני לא ניידת וקשה לי להגיע לעשרות אולמות, לבצע פגישות עם כל אנשי המקצוע ובעיקר החיפוש אחר שמלת החלומות.

לטורים נוספים של נורית