ספר נעורים - חלום חיים
3/02/2006
 
 

כבר בכיתה ו' התחלתי לכתוב. קצת שירים, קצת סיפורים והרבה מכתבים. אהבתי לכתוב מרגע זה והקפדתי לכתוב יום יום. בכיתה ח', כשהייתי בת 15 כתבתי לראשונה את ספר הנעורים "מיכל". בתקופה זאת למדתי את משמעות הנכות שלי, למדתי איך אנשים מתייחסים ואילו בעיות נגרמות. לא היה לי רע, חייבת דבר ראשון לציין, אך הרגשתי שונה, הרגשתי קצת אחרת.
אני נולדתי עם מחלה גנטית נדירה, בשם דיסאוטונומיה משפחתית. מחלה הפוגעת במערכת העצבים וגורמת לבעיות אלו ואחרות. הבעיה ממנה הכי סבלתי כל חיי היתה ועדיין העקמת בגב.
בעבר העקמת היוותה גם סיכון רפואי, שכן התגברה כל הזמן וכבר היה חשש לנזק באיברים פנימיים. כמו למשל, הריאות. הייתי חייבת לעבור ניתוחים. ארבעה ניתוחים, אם לדייק. כעת כבר אין סכנה בריאותית וזה דבר חשוב מאוד אך עדיין יש את המצב האסטטי. המצב שגורם לי להרגיש שונה, להרגיש נכה.
בעזרת הכתיבה התמודדתי רבות עם המגבלות והספר 'מיכל' איפשר לי להוציא את כל התסכול וכל הכאב. מיכל אינו ספר אוטוביוגרפי אך יש בו הרבה אלמנטים פנימיים ממני, כאשר חלק מהמאורעות התרחשו בחיי ורגשות הגיבורה למעשה הם שלי.
כאשר סיימתי לכתוב לראשונה את הספר, הבאתי לחברות וחברים מהכיתה לקרוא. הספר היה הצלחה ואני הרגשתי הכי טוב שהרגשתי אי פעם. למעשה, היה קטע קטן שניסינו לעשות ממנו סרט. דבר שהופסק כמעט מיד, אבל היה משעשע ונחמד.
לאחר ספר זה, כתבתי ספרים נוספים. כולם ספרי נוער. היו נחמדים, אך לא התחברתי אליהם כפי שהתחברתי למיכל. כנראה כי הרגשתי בדמות כה הרבה ממני. כך שמספר שנים מאוחר יותר, החלטתי לחזור ל'מיכל' ולאחר שינויים קטנים ועריכה שלחתי בהתרגשות לכמה הוצאות לאור.  הסירובים הגיעו מהר לאכזבתי. אבל אז שתי הוצאות גדולות אכן גילו עניין בו. ההתרגשות היתה רבה. חלום עומד להתגשם!
כמה שההתרגשות היתה גדולה וכן הציפייה, האכזבה היתה גדולה בהרבה. אותן הוצאות שיבחו שוב ושוב את הספר וקצת אחר כך אמרו שלצערם אין תקציב. כך התמוטט החלום וכך נוצר הכאב. תקווה נוספת הופרכה כשהוצאה נוספת רצתה את הספר והעלתה אותו לממדים גבוהים, גבוהים מידי. הכל היה טוב ויפה עד שבמחשבון קטן חישבו סכום כסף גדול, סכום כסף אותו עלי להוציא. סכום כסף, אותו לא יכוילתי להרשות לעצמי. עדיין אני זוכרת יום זה. נכנסתי לחדר ובכיתי. בכיתי חזק והוצאתי הכל. מן הסתם, חלום זה כבר לא יתגשם.
פעם נוספת שהתייחסתי לספר היתה בסדנת כתיבה. לאחר כמה מחמאות וכמה ביקורות, אמרו לי להניח. היה עלי כבר להרפות מהספר ומהחלום.
באמת הרפיתי ואפילו קצת שכחתי. כאשר יום אחת מישהי ניתקלה בספר, לא בטוחה אפילו איך. היא אבל הראתה התלהבות מיידית וידעתי שאני לא רוצה להרפות. מצטערת.
לאחרונה, לאחר מספר כתבות שפרסמתי והבנתי שוב כי הכתיבה זה ייעודי, פניתי לעמותת 'נגישות ישראל' בבקשה לפרסם את 'מיכל' באתרם. להפתעתי והתרגשותי הם הסכימו וכעת בהמשכים מתפרסם הספר. ולא רק שהספר מתפרסם, תגובות רבות נכנסות ורובן טובות, רובן מעודדות.
כן, החלום חזר ומתחיל להתגשם.
אני החלטתי פעם אחת אחרונה לממש את החלום, חלום ילדות, חלום חיים.
ערכתי אותו פעם אחת נוספת והוספתי תגובות.
הספר הודפס ויכרך. התגובות ממשיכות להאסף.

בקרוב אני אשלח את הספר עם התגובות להוצאות לאור.
הפעם אני יודעת שלא אתאכזב. הפעם החלום יתגשם!

לראיון עם נורית פלג שערכה גלי צבי-וייס לחצו כאן.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד