העמותה ערכה 'ארוחת חושים' לסטודנטים במכללת עמק יזרעאל

26/12/2013
 
 
מנה ראשונה - אוכלים בעיניים מכוסות

ביום ב' ה-23 בדצמבר קיימה עמותת נגישות ישראל, זו השנה השנייה, 'ארוחת חושים' לסטודנטים בקורס ייחודי, הנגיש לכלל תלמידי המכללה: 'מרטוריקה לפרקטיקה: קידום השתלבות של אנשים עם צרכים מיוחדים בקהילה'. פעילות ייחודית זו התקיימה כחלק מהכשרתם לנושאי הנגישות וקבלת השונה, על מנת שיחושו על בשרם את סוגי המוגבלויות השונים.

האירוע המרגש התקיים בחדר נעים ומאובזר בהתאם לארוחה ייחודית בקמפוס המכללה. ב'ארוחת החושים' חוו המשתתפים מוגבלויות שונות, תוך כדי אכילת המנות שהוגשו להם במהלך הארוחה.

בין המברכים השונים היו ד"ר חביאר סימונוביץ' - דיקן הסטודנטים במכללה האקדמית עמק- יזרעאל, שסייע בתהליך יצירת הקורס ונתן את ברכת הדרך, וכן מר יורם רז - מנכ"ל המכללה, פרופ' אורנה צ'שינסקי - ראש החוג למדעי ההתנהגות והגב' מיכל פישר - מנהלת מערך הסיוע לסטודנט ורכזת הנגישות במכללה.

הסטודנטים הוכנסו לחדר מוחשך, שסודר מראש לארוחה, כשעיניהם מכוסות והובלו למקומותיהם על ידי מתנדבות נגישות ישראל צפון (נ.י.צ.) עטויות בחולצות ובסינרים עליהם מודפסות המילים "נגישות = רגישות".

 

את המנה הראשונה לארוחת הבוקר - חומוס, חמוצים ופיתה, אכלו בעיניים מכוסות ורק מיעוטם זיהה את טיב המזון שהוגש להם. מתנדבת נ.י.צ. לילי גולדויין (עיוורת) ריגשה בסיפור חייה ובאופן בו היא מנגישה את סביבתה ומשתלבת בה להפליא, עובדת ומתנדבת.


המנה העיקרית - ביצה, גבינה וסלט, הוגשה למשתתפים כאשר על ידיהם כפפות בישול קשיחות ללא אפשרות לכופף את האצבעות ולהפעיל מוטוריקה עדינה, הכוללת את חיתוך המזון והכנסתו לפה. באופן זה חוו המשתתפים לקות פיזית מהי. במנה זו סיפרו גיורא לב ורויטל שורץ-סבירסקי, מנהלי נ.י.צ., על עמותת נגישות ישראל ועל חיינו עם מוגבלות פיזית, התניידות באמצעות כיסא גלגלים וצרכי הנגישות הנחוצים בכדי להתמודד ולהתגבר על המוגבלות ולהשתלב בחיי היום-יום.

 

לקראת מנת הקינוח, אטמו המשתתפים את אוזניהם בעזרת אטמים ואוזניות, ובמקביל הושמעה מוסיקה רועמת בחדר. תוך התנסותם במוגבלות שמיעה קשה – הוצעה לסועדים על-ידי "מלצריות" העמותה הבחירה בין שני סוגי עוגות. הקושי הרב להבין את המשימה הפשוטה כל כך, המחיש את החיים עם לקות זו. לאחר אכילת אותה מנה, חוו המשתתפים היכרות מרתקת עם מתנדבת נ.י.צ. סמדר הרוש, לקויית שמיעה שחלקה את סיפור חייה עם הסטודנטים. פני המשתתפים, עיניהם הדומעות והמילים החמות שאמרו, העידו על החוויה המיוחדת שעברו ועל התובנות החדשות שרכשו.

ד"ר נעם לפלר לפידות, מנחת הקורס:

"תודה לרויטל, לגיורא ולצוות הנפלא ומחמם הלב מנגישות ישראל צפון (נ.י.צ.) – לקחתם חלק בחוויה מטלטלת, מעצימה ומכוננת בהתפתחותם של הסטודנטים.
תודה לכם מקרב הלב! תודה וכל-טוב, נעם".

 

רגשות, מחשבות, תובנות ועמדות הסטודנטים (חלקם עם צרכים מיוחדים) - לפני ואחרי הפעילות:

 

לפני

אחרי

-לפעמים חשבתי שהמצב שלי קשה מאוד וקשה להתמודד איתו עם כל הדרכים שבחיים

-צריך למצוא דברים שיעשו לי קל יותר

-פחד ממה שיהיה בעתיד

-אלוהים אף פעם לא זונח אותנו...אבל למה קרה לי דווקא אני את מה שקרה

-המצב שלי טוב מאוד למרות אנשים אחרים

-עם החוסר שקיבלתי בעבר, יש לי מטמון של דברים שאנשים רבים אין להם

-לקבל הכל בלי פחד, כי את מה שכתוב לי אקבל

-אלוהים העשיר אותי ונתן לי מתנה ולא מצוקה

-המחשבות והרצון הן דרך לחיים מאושרים ושמחים

-ההבנה והאהבה היא אור שלוקח אותנו לכל מקום שאנחנו מרשים לעצמנו לעבור אליו

-להעריך מה שיש לנו ולא לבכות על מה שאיבדנו

 

לא ברור, לא חד

משמעי

אתגר, העצמה

יותר חזקים בנפש מאשר אנשים שיותר חזקים "בגוף"

הערכה, הערצה

 

חששתי מאיבוד שליטה

פחדתי כי לא ידעתי למה לצפות

חשבתי על כך שזוהי חוויה שיכולה לשנות, לפתח

 

הרגשתי מלאה בהערצה לאנשים שארגנו לנו את החוויה הזו

היה לי קשה לסיים כי רציתי לשמוע ולהרגיש עוד

סקרנות, חששות

אמפתיה

עצב

לפני הפעילות חשבתי שהפעילות תהיה כזו קלילה ונחמדה הרבה יותר מאשר מרגשת ושתתרום לי למחשבות ולהרהורים בנושא

 

אחרי הפעילות יצאתי עם הרגשה מאוד טובה. האנשים שפגשנו שם והסיפורים שלהם מאוד ריגשו אותי, גרמו לי לחשוב..ולהרהר בנושא

ויותר מהכל גרמו לי להעריך את מה שיש לי ולא לקחת שום דבר כמובן מאליו

 

רחמים, איך יסתדרו? כמה קשה להם..נגישות והנגשה, אפשרי?

הכל פתיר, למי שרוצה..בעזרת רצון ניתן להקל

בעזרת עזרה

לאפשר ללמוד, לעבוד, לפעול ולהפעיל ולא לנוון ולהתנוון בבית, במוסד...

 

חשבתי שיהיה יותר קל. לא השקעתי יותר מדי מחשבה. לא תיארתי שיהיה כ''כ משקף את מצב האנשים עם צרכים מיוחדים

סערת רגשות, בלבול

מצד אחד היה לי מאוד קשה. סיפרתי את זה המון פעמים, לא הצלחתי להשתחרר כמה ימים אחרי..

נכנסתי לפרופורציות בקשר לארועי החיים

 

-פחד ממה שמחכה לי בחוויה, חשבתי לרגע שאני לא אוכל לעמוד בחוסר של חוש מסוים

-הייתי כל הזמן רוצה לדעת ולנסות את הדברים ואיך מרגישים ואיך מתפקדים במצבים שונים

 

-תפיסתי כלפי אנשים עם צרכים מיוחדים כמעט מגובשת ומודעות בינונית-גבוהה והיום נפתח לי עוד חלון לראות אותה

-הרגשתי בתחושת אמפתיה גבוהה יותר והתפתחות שלי בחוויה בהזדהות גם איתם

ברגע שנכנסתי לתפקיד ניסיתי לבצע אותו כמו שצריך ולהרגיש את מה שמרגישים

 

שקועה בעצמי, במחשבות שלי, בבעיות שלי, ביומיום שלי...

מעט רחמים עצמיים שגרתיים

ראש לא פתוח

ראש נפתח, בעיות מקבלות פרופורציות, מתפתח המון עניין, הסתכלות רגישה יותר, מעין צמר גפן עוטף את הלב

תמימות, רוך ואמפטיה מתווספות

סימני שאלה מתעוררים

הערכה

אני כבר לא בצנטרום הדברים\העולם שלי, דמויות\מצבים נוספים מתווספים לתמונת עולם

רצון להקשות על עצמי יותר, כי זה לא היכה בי מספיק

 

-הגעתי לארוחה חדורת נחישות ופתוחה להקשבה, סקרנות גדולה

התכוונות

התרגשות

-קיימת בי האמונה כי דברים ניתנים לפתרון. הרצון=כוח חזק ומוביל. כוחות הרצון הם חלון גדול מאוד, ביכולתו של האדם להחליט ולפעול בעולם.

שמחה, כיוון, הרפיה והתרגשות גדולה ואף יותר מלראשונה

 

 

-האמונה הוכיחה עצמה כנכונה. אכן, כוחות הרצון הוא המוטיב בסיפוריהם של האנשים שסיפרו על המגבלה והניצחון

-יצאתי מאושרת ומלאת סיפוק ותובנה כי כוחות הרצון הם הדבר החשוב-המוביל-המניע.

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
       
הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד