מסורת שהשתרשה: ארוחת נגישות זו השנה השלישית במכללת עמק יזרעאל

18/01/2015
 
 
ארוחת נגישות לסטודנטים במכללת עמק יזרעאל

ביום א' ה-11 בינואר 2015 קיימה עמותת נגישות ישראל, זו השנה השלישית, 'ארוחת נגישות' (ארוחת חושים) לסטודנטים בקורס: 'מרטוריקה לפרקטיקה: קידום השתלבות של אנשים עם צרכים מיוחדים בקהילה' בהנחייתה של שרית אלקלעי. פעילות ייחודית זו התקיימה כחלק מהכשרתם לנושאי הנגישות וקבלת השונה, על מנת שיחושו על בשרם את סוגי המוגבלויות השונים

באירוע זה חוו המשתתפים מוגבלויות שונות, תוך כדי אכילת המנות שהוגשו להם במהלך הארוחה. פרופ' אורנה צ'שינסקי, ראש החוג למדעי ההתנהגות והגב' מיכל פישר, מנהלת מערך סיוע לסטודנט ורכזת הנגישות במכללה ברכו את המשתתפים בארוחה

הסטודנטים הוכנסו לחדר מוחשך, שסודר מראש לארוחה, כשעיניהם מכוסות והובלו למקומותיהם על ידי מתנדבות נגישות ישראל צפון (נ.י.צ.) עטויות בחולצות ובסינרים עליהם מודפסות "המילים "נגישות = רגישות

.את המנה הראשונה לארוחת הבוקר - חומוס, חמוצים ופיתה, אכלו בעיניים מכוסות; מתנדבת נ.י.צ. רותי יהב (עיוורת) ריגשה בסיפור חייה ובאופן בו גידלה את בנה ומנגישה את חייה

המנה העיקרית - פשטידה, אורז וסלט, הוגשה למשתתפים כאשר על ידיהם כפפות בישול קשיחות ללא אפשרות לכופף את האצבעות ולהפעיל מוטוריקה עדינה, הכוללת את חיתוך המזון והכנסתו לפה. באופן זה חוו המשתתפים לקות פיזית מהי. במנה זו סיפרו גיורא לב ורויטל שורץ-סבירסקי, מנהלי נ.י.צ.,על עמותת נגישות ישראל ועל חייהם עם מוגבלות פיזית, התניידות באמצעות כיסא גלגלים וצרכי הנגישות הנחוצים בכדי להתמודד ולהתגבר על המוגבלות ולהשתלב בחיי היום-יום

 

לקראת מנת הקינוח, אטמו המשתתפים את אוזניהם בעזרת אטמים ואוזניות, ובמקביל הושמעה מוסיקה רועמת בחדר. תוך התנסותם במוגבלות שמיעה קשה – הוצעה לסועדים על-ידי "מלצריות" העמותה הבחירה בין שני סוגי עוגות. הקושי הרב להבין את המשימה הפשוטה כל כך, המחיש את החיים עם לקות זו. לאחר אכילת אותה מנה, חוו המשתתפים היכרות מרתקת עם מתנדבת נ.י.צ. סמדר הרוש, לקויית שמיעה שחלקה את סיפור חייה עם הסטודנטים, תוך התמקדות בקשיים שחוותה כסטודנטית באותה מחלקה ממש

 

להלן מילים מרגשות שכתבה שרית אלקלעי, מנחת הקורס: "זו פעם שנייה שאני חווה את ארוחת החושים וכל פעם מחדש זה מצליח לעורר מחשבה רגש ומודעות. אני חושבת שעצם ההתנסות לרגע במגבלה עבור אנשים ללא מגבלות, היא חוויה מטלטלת. המחשבה שאנשים עם מוגבלות צריכים להתמודד עם הקושי הזה בצורה יומיומית ובלי אפשרות להפסקות (כמו אצלנו) מעוררת הרבה הערכה והתפעלות מהכוחות שאתם מגלים. מעבר לזה כמו שאמרתי גם בארוחה עצמה, הנכונות שלכם לשתף אותנו בסיפורים האישיים היא לא ברורה ומובנת מאליה והיא זו שגם מעוררת את הרגש ויוצרת הזדהות ואמפתיה. כל הכבוד על המיזם החשוב הזה. אני ממש מודה לך ולכל הצוות על האפשרות להשתתף בחוויה זו. מאחלת לנו עוד שנים רבות של שיתוף פעולה הדדי".

 

 

 

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד