גלעד אמשלום - קבוצת אוניברסיטת חיפה

26/05/2010
 
 

זו הייתה שבת חמה במיוחד. השמש זרחה בחוץ ורוח אביבית ערבבה עלים וריחות של ים בחוץ,

ואילו אני, הסתגרתי לי מאחורי חלונות הזכוכית בקופת גן החיות למרגלות הר הכרמל.

זו הייתה עוד אחת מאותן משמרות רגילות בהם אני מחפש טיפת עניין בעוברי האורח, בספר החדש ששאלתי מהספרייה וכמובן מבצע מעבר על המילים החדשות שלמדתי באותו שבוע בקורס שפת הסימנים, אני מניח שמהצד נראיתי כאחד שאבד עליו הכלח אך בנפשי האמנתי ששפת הסימנים שגורה בי כשפת אם.

 

במהלך פתרון תשחץ בעיתון סופהשבוע עמיתי למשמרת הפנה אליי בחור שביקש להיכנס לגן חיות, אך משום מה אחד מילדיו ביקשו דף ועט וברקע שמתי לב לקבוצה של אנשים אשר 'מדברים עם הידיים'. מיד הרמתי את מבטי לעבר האיש המבוגר וסימנתי לו בשפת סימנים שאני יודע את שפת הסימנים! באותה שנייה ממש פניו האירו, ולרגע אפילו לא האמין וביקש בשנית לכתוב על דף מאת שאלתו. עקשנותי צלחה ולבסוף ניהלנו שיחה ערה(אך בסיסית) לגבי מחירי כניסה לגן החיות.

הוא היה חלק מקבוצת חירשים אשר הגיעו עם משפחתם לגן חיות, הרגשתי הייתה מדהימה כאשר הצלחתי לתקשר איתם, ומעבר לכך המבט התמוה אך המאושר של הקבוצה כאשר התחוור להם שאני יודע לדבר בשפת הסימנים ללא ספק מילא אותי ואת אותה שבת בעניין ובסיפוק.

לאחר שדופק ליבי נרגע, ומחמאותיו של הקופאי הזוטר על שליטתי בשפת הסימנים נעלמו כלא היו קרה מקרה! בכל תקופת עבודתי בגן החיות בחיפה (שנתיים בסך הכל) לא פגשתי חרש/כבד שמיעה אחד והנה באותה שבת אביבית וחמה הגיעה קבוצה נוספת לגן החיות. מתחתי את אצבעותיי וסימנתי להם להגיע לחלון שלי. קשקשנו, התמקחנו, בירכנו ובעיקר דיברנו בשפת הסימנים... ושוב אותו מבט מרגש על פניהם של אותה קבוצה שכל כך הופתעה שיש מישהו שמבין את שפתם ויכול לתקשר איתם.

פרויקט תעביר את הלאה, הוא פרויקט מדהים וחיוני אשר את פירותיו אפשר לקטוף ולמצוא בכל רגע נתון. אני שמח אשר יצא בחלקי ללמוד את שפת הסימנים וליצור קשר עם חברה שעד היום לא יכולתי לתקשר איתם.

גלעד אמשלום, קבוצת אוניברסיטת חיפה. תלמידה של המורה הטובה ביותר – חיה ניצני.

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד