יהודה דרוקר

14/07/2010
 
 

שפת הסימנים הישראלית זה משהו שתמיד רציתי לדעת וללמוד. הדעה שלי היא שבגלל שהשפה לא היתה נגישה ובגלל שלא היו עד הפרויקט המדהים הזה, מקום נגיש לכולם, בו היה ניתן ללמוד את השפה, רבים לא ידעו את שפת הסימנים.

השפה היא יפה, מורכבת, אך קלה ללמידה. החוויה מהקורס היא מאוד מעצימה ומחברת. עד כה למדתי ארבעה שיעורים, עם רויטל בן-נון (המדהימה!!!!!!), אבל אני כבר עצוב שזה הולך להיגמר. הקורס הזה, הוא בהחלט נקודת אור בשבועות אפורים. שובר שגרה ומהנה בצורה בלתי רגילה.

אני משתדל להעביר את המידע הזה כמה שיותר הלאה. כל בן אדם שומע שאני פוגש, אני מספר לו על החוויה, מילים שלמדתי וכמה חשוב לדעת. אני בהחלט מקווה שיגיע היום ששס"י תהיה השפה הרשמית למען נגישות שיוויונית. ובכלל, הגיע הזמן לחברה המסוגלת להכיל את כולםן. אני מקווה שיום יבוא ונוכל ללמוד את השפה בבתי ספר ככל המקצועות.

אני רוצה להודות לרויטל בן נון, המורה הסבלנית, הקשובה והמצחיקה עד אין סוף, על שיעורים מרתקים וכפיים. שיעורים באווירה מקבלת ונעימה. ותודה רבה ליוזמי הפרויקט ואלו המאפשרים את קיומו. כה חבל שזה רק שישה מפגשים!!! לא כי זה לא מספיק, כי תמיד עצוב לדעת שדבר טוב הולך להיגמר.

יהודה דרוקר, בן 29, ירושלים

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד