חבר מביא חבר, מביא חבר – בסדנאות הקרמיקה של המרחב לחיים עצמאיים בגליל

2/05/2019
 
 

חבר מביא חבר, מביא חבר – חברים בסדנאות הקרמיקה של המרחב לחיים עצמאיים בגליל - בניהול נגישות ישראל

 

מנהג חדש בא למרחב בגליל: מפגשים שכותרתם היא: "חבר מביא חבר". שתי סטודנטיות, פרח וטל, שתיהן סטודנטיות לעו"ס שנה שלישית במכללת תל חי, אשר פועלות במרחב בגליל במסגרת לימודי השדה, בחרו והחליטו שהן רוצות ליזום ולבצע פרוייקט חדש שאינו קיים במרחב, ולא להיכנס לפרוייקטים קיימים.

 

הם בחרו במיזם שנתנו לו את השם : "חבר מביא חבר", כלומר, להביא לכך שבני משפחתם וחבריהם של אנשים עם מוגבלות ידעו מה יקיריהם באמת עושים במרחב, ויכירו אותם באופן שונה מהרגיל במקום בו הם מבלים, לומדים ומתפתחים מדי שבוע.

 

המשתתפים במפגש יושבים מסביב לשולחן האוכל
מפגש "חבר מביא חבר" בסדנת הקרמיקה


לשם כך הן הקימו צוותי חשיבה לכל פעילות וסדנה: סדנאות הקרמיקה, התאטרות השונים, קבוצות הרכיבה על אופניים ועוד ועוד. הרעיון הוא שכל אחד מהחברים ומהחברות שמשתתפים בסדנאות השונות, יביא חבר או חברה, או מישהו שיקר ללבו אל הסדנה שבה הוא חבר.

 

אתמול התבצעה הפעילות "חבר מביא חבר" עם האנשים שבסדנאות הקרמיקה. התאספנו באולם היפה של בית-הקשיש בקריית שמונה. צוות הסטודנטיות הפועלות במשך כל השנה בסדנאות הקרמיקה: ספיר ומור צור, יחד עם פרח וטל, וכמובן מדלן ממן, הלוא היא מנחה, מורה, "האם הגדולה" של סדנאות הקרמיקה, הכינו את האולם: שולחן גדול לפעילות החברים, שולחנות עם תערוכה מקסימה של עבודות החברים בסדנאות הקרמיקה, ו... כמובן שולחן עמוס כל טוב במאכלים שהביא כל אחד מהבאים.

שולחן עם תערוכה של עבודות החברים בסדנאות הקרמיקה
שולחן עם תערוכה של עבודות החברים בסדנאות הקרמיקה


המפגש התחיל בברכה נהדרה שברכה מדלן את הנוכחים. מדלן סיפרה על התענוג הגדול שלה בעבודתה עם הקבוצות שלנו, ועל ההתרגשות שלה כל יום שלישי לקראת המפגש עם החברים. אחריה ברך עופר, וסיפר קצת (לא אופייני לעופר...) על הרעיון של המרחב בכלל ושל סדנאות הקרמיקה בפרט: דווקא בגלל שהוא לא מסוגל לגעת בחומר, בפלסטלינה ובסליים, הוא חשב שזה דווקא יכול להיות טוב לאנשים אחרים... אחרי עופר דיבר אלברט אזרד, אדם הישוב בכיסא גלגלים מחמת שיתוק ילדים, ואמר: "ואללה, החודש הזה, אפריל, היה מאוד קשה לנו, כי הייתה רק סדנה אחת של קרמיקה בגלל החגים". מחמאה כזו היא יום יום חג.

 

מיד לאחר הברכות עברנו לתוכן האמיתי של הסדנה. את החלק הזה של המפגש הנחו בכישרון רב ובחן גדול פרח וטל. כל אחד קיבל גוש חומֶר (בלשון עממית חֵימָר). עכשיו מגיע השוס: כדי שכל אחד יוכל לחוש את המוגבלות של האחר, לחלק מהמשתתפים חולקו כיסויי-עיניים, כדי לדמות עיוורון, לחלק אחר נקשרה היד החזקה, כך שהוא יוכל לעבד את החומר ביד אחת היא היד החלשה שלו.

 

כולם כולם (פרט לעופר הזה) עבדו שעה ארוכה על יצירות בחומר: צבים מופלאים ודמיוניים, כלי-בית קטנים ומסקרנים, פסלונים בסגנונות אשוריים ובבליים מוקדמים התחילו למלא את השולחנות. השיחה קלחה בין אנשים שזה עתה הכירו, ופרצי צחוק וצהלה, ובעיקר שמחה ליוו את הפעילות והפעלתנות. שהידיים התחילו להתעייף מעשייה, הבטן התעוררה ליוזמה שלה, ועברנו לשולחנות האוכל.

המשתתפים במפגש יוצרים בקרמיקה
המשתתפים במפגש יוצרים בקרמיקה


היה אוכל כיד המרחב בגליל: עשיר, מגוון ובכמויות נדיבות. לא אתאר את כל המזון המשובח שהיה על השולחן, אך אני חייב לספר על פחזניות אלוהיות, ממולאות בקצפת, מעשה ידו ( לא ידיו) של מימון בן-שימול, איש יקר, שהיה בצוות ההיגוי של "חבר מביא חבר" של הפעילות הזאת. מימון מכין מאכלים ועוגות מופלאות, כל זה הוא עושה ביד אחת! טרומפלדור המודרני! היום כבר מותר להלשין שמימון הוא הוא שהציע את הפעילות המאוד מיוחדת הזו לפעילות "חבר מביא חבר" של סדנאות הקרמיקה.

 

אכלנו בהנאה עצומה, לא רק משום המאכלים הנהדרים, אלא ובמיוחד משום "השבת אחים גם יחד" הנהדר שהתקיים בינינו בכימיה מוצלחת במיוחד.

 

הצילומים "מדברים" הרבה יותר טוב מהמילים. לו יהי!

המשתתפים במפגש יושבים מסביב לשולחן האוכל
המשתתפים במפגש "חבר מביא חבר" בסדנת הקרמיקה סביב שולחן האוכל

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד