תחילה אספר מעט על המועדון החברתי שלנו. המועדון החברתי, בכיכובו של עופר, מהווה מפגש חברתי בין שלושה סטודנטים ובין אנשים עם מוגבלות פיזית וחושית.

מהעיניים שלי, כל אחד מביא איתו את סיפורו ואת עולמו ומוסיף גוון אחר ומיוחד למפגש. אנחנו נפגשים פעם בשבועיים, ועתידים לבלות כל פעם במקום אחר. זהו המפגש הראשון שאנו יוצאים מחוץ לכותלי מכללת תל חי.

חברי המועדון החברתי של המרחב לחיים עצמאיים בגליל 

ועכשיו לעניינינו... יצאנו אל "מוזיאון הרעות"!

הוצמד אלינו המדריך האגדי, עמירם אידלמן, שיושב אף הוא על כיסא גלגלים. החיבור שלו עם הקבוצה שלנו היה יוצא דופן וסוחף.
הוא סיפר לנו את הסיפור על מצודת נבי יושע, בצורה שונה, עם סיפורים מ"השטח", תוך כדי שהוא משמיע שירים בטייפ שלו.

קצת רקע אודות הקרב במילים שלי ומי שרוצה מוזמן לקרוא בהרחבה באינטרנט..

בסוף המנדט הבריטי, בשנת 1948, הבריטים עמדו למסור את מצודת כ"ח (נבי יושע) לערבים, הווה אומר, הם יוכלו לשלוט על הכביש מראש פינה- צפונה. אנשי הפלמ"ח התנגדו לכך ויצאו לקרב על מנת להסיר את האיום הערבי על אצבע הגליל.

בעת הקרב היו מעשי גבורה והקרבה רבים עליהם שמענו מפי עמירם. לוחמים דגולים נפלו בקרב, ביניהם דודו צ'רקסקי ופילון פרידמן.

החלקים שהכי אהבתי היו כאשר עמירם חיבר אותנו לסיפורי הקרב בעזרת שירים כמו: שיר הפלמ"ח/ זרובבל גלעד, "היו זמנים"/ חיים חפר, "דודו"/חיים חפר ועוד.

לאחר השיחה עם עמירם, צפינו בסרט שממחיש את הקרב.

חברי המועדון החברתי והמדריך עמירם אידלמן


המסר העיקרי שהועבר אלינו הן בשיחה והן בסרט הוא שלמרות שזה לא הקרב הכי מוצלח והיו בו לא מעט הרוגים ונעשו לא מעט טעויות, הקרב מלמד אותנו מהי דבקות במטרה ועל אחוות הלוחמים ששררה ביניהם.

וכמו שכתוב בסוף הסרט "הגליל הירוק והפורח הוא עדות למלחמתם!"

זמננו היה קצוב, ובתור סטודנטים מיהרנו חזרה אל השיעור, לכן לא הספקנו להתרשם מיתר המראות והסיפורים שבמוזיאון, אך נשאר טעם טוב, היה עניין רב ותחושה של אחווה וגיבוש גם בינינו, אנשי המועדון החברתי.