קשרי קשרים שוברים בדידות

2/07/2018
 
 
קשרי קשרים שוברים בדידות

פרו-פרולוג

פרויקט החונכות של "המרחב לחיים עצמאיים בגליל" בניהול עמותת נגישות ישראל, הוא פרויקט שקט שכמעט לא נשמע ולא מפורסם. בפרויקט הזה סטודנטיות שעושות עבודת שדה במרחב, נפגשות עם אנשים עם מוגבלות בביתם.

הרעיון הוא "לשבור בדידות" של אע"מ בכל דרך אפשרית: שתייה משותפת של קפה/תה, יציאה לבית קפה, לטיול קצר, לטיולים של חצי יום, לכתוב מסמכים, לדבר, ולדבר, ולדבר.

כ
ל "זוג" קובע לעצמו את הדרך שלו. בשורות הבאות, יש תיאור של פעילות כזו: צד האישה עם המוגבלות, וצד הסטודנטיות.


פרולוג

לי וולף היא סטודנטית שנה ג' בחוג לחינוך מיוחד במכללת תל חי. לי סיימה את עבודתה המעשית (סטז') שנה קודם לפגישתנו "במרחב לחיים עצמאיים בגליל" ופנתה לעופר מיכאלי מנהל משותף "במרחב לחיים עצמאיים בגליל, יחד עם נגה סיון, שימצא לה פרויקט אותו היא רוצה לעשות בהתנדבות.

אני חוה גולן מורה ומחנכת בעברי, בוגרת סמינר הקיבוצים בתל אביב, ממקימי קיבוץ מרום-גולן, שליחת משרד החוץ למדינות חבר העמים, בוגרת אוניברסיטת חיפה בחוג לחינוך וללימודי ארץ ישראל, עיתונאית, עורכת עיתון "המועצה האזורית מבואות החרמון" תיירנית ועוד.

בשנת 2015 לקיתי באירוע מוחי ונותרתי עם נכות בפלג גופי הימני. כששבתי למטולה משיקום ממושך במרכז הארץ הרגשתי אבודה, ללא מסגרת תומכת המתאימה לצרכיי.

פגישה מקרית עם עופר, אתו הייתה לי היכרות מוקדמת הנגישה לי את ארגון "המרחב בגליל" וחברתי לפעילות בארגון. התאמנתי בחוג לתנועה, שם נודע לי שקיימת מסגרת לחונכות אישית. הדבר קסם לי.

ביקשתי קיבלתי. "מחלקת עופר מסדר הכול" הפגישה אותי עם לי שכאמור ביקשה להתנדב "בנגישות ישראל".


דייט ראשון

כשלי ואני נפגשנו לראשונה בביתי, לא ידענו דבר האחת אודות השנייה פרט לשם ומספר טלפון. מה נעשה יחד? על מה נדבר? האם נמצא חן האחת בעיני השנייה? האם הקשר בנינו יעלה יפה? כמובן הייתי סקרנית לדעת, מי זאת לי?

אשר על כן קיימנו בנינו שיחת היכרות פתוחה, בה כל אחת סיפרה על עצמה, על משפחתה וכל דבר אחר שרצתה, וכן ענינו על שאלות שעלו מתוך השיחה. חיש מהר השיחה קלחה ונעשתה מעניינת מרגע לרגע. נוצר בינינו קליק מידי.

במהלך השיחה ניסיתי לברר לעצמי מה תחומי העניין של לי כדי למצוא מכנה משותף מעניין לשתינו. לי סיפרה שהיא גרה במושב, מכך הסקתי שטבע, צמחייה, בע"ח, שטחים פתוחים, נופים, חקלאות הם חלק מנוף חייה, מה שהסתבר בהמשך שאינו נכון. לי היא עירונית שעקרה עם משפחתה מרעננה למושב משמרת ליד כפר סבא ושורשיה הם בכלל באנגליה בלונדון ארץ המוצא של הוריה ויש לה קשרי משפחה חמים וענפים באנגליה.

בפגישתנו השנייה כשעוד חשבתי שלי היא מושבניקית שורשית נתתי לה "משימה" להתבונן דרך אחד החלונות בביתי ולציין מה הדבר הבולט ביותר שצד את עיניה. מול החלון עמד עץ שקד גדול מאוד בשיא פריחתו. לי אמרה שהיא לא רואה שום דבר מיוחד.

אח"כ נתתי לה דף ומכשיר כתיבה וביקשתי שתכתוב את שמות כל העצים והשיחים שהיא מזהה דרך חלונות ביתי (כ-360 מעלות). לי זיהתה חלק מהצמחייה וחלק לא, אך היא מצאה עצים שאולי נטועים בגני קיו בלונדון אך לא במטולה.

כל אותו זמן פרמתי ערמת צמר סבוכה שלי הביאה אתה עם זוג מסרגות 'זאת שמיכה שאני סורגת לסבתא'. היא אמרה לי. עתה התפנינו לבדוק את 'בוחן הפתע' של לי בנושא 'צמחיית ארץ ישראל'. צחקנו, כמה צחקנו מהתוצאות המאלפות, מהן למדתי שלי כלל אינה מושבניקית.


מצאנו פרויקט

בפגישה השלישית, לי הביאה אתה את משחק הקלפים "טאקי", ולימדה אותי לשחק בו. שמחתי לראות שלי היא בעלת יוזמה ומביאה רעיון לבילוי משותף. אח"כ לי אמרה שהיא רוצה לעשות עבודה על מטולה שתהיה מלווה בצילומי פריחה אופייניים.

הרעיון מיד מצא חן בעיני והצית את דמיוני. אלה היו ימי אביב אחרונים והפריחה כבר איבדה מיופייה. נסענו מיד לחפש ולצלם פריחה ברחביי מטולה כי בשבוע הבא כשלי תבוא כבר לא יהיה מה לצלם. מה כן, פריחת הנשירים, תפוח, שזיף, אגס, נקטרינה וכיו"ב במטעי החקלאים עמדו בשיאם וצולמו אף הם.

באותה הזדמנות הגדלנו ראש והחלטנו לצלם את המאפיינים הבולטים המייחדים את מטולה. ראשון להם הוא הגבול בין מדינת ישראל ללבנון שעובר ליד הבתים הצפוניים במושבה. "הגדר הטובה" היא נקודת תצפית המשקפת זאת היטב. צילמנו שילוט המורה על מצב הדברים. "עצור כאן גבול לפניך". "אין מעבר" "עצור".

משם נסענו "למצפה דדו" תצפית נוף גבוהה הצופה לעבר רמת הגולן, החרמון, עמק החולה, עמק עיון והכפרים הלבנונים סביבו מונחים כעל כף-יד. זיהינו ישובים משני צדי הגבול ואת מפגש הגבולות ישראל, סוריה, לבנון.

בפגישתנו הבאה סיפרתי ללי שאני בוגרת החוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטה ועשיתי שתי עבודות סמינריוניות על מטולה. "בואי נרחיב את העבודה שלך גם לתולדות מטולה" הצעתי לה "ונכניס גם את משק כנפי ההיסטוריה, את מלחמת האימפריות, הטורקית, הצרפתית והבריטית ואת ההסכמים שנכרתו בין המעצמות של אותם ימים שעסקו בשאלה: היכן יעבור הגבול וכיצד יחלקו ביניהן את השטחים הכבושים....?

שבנו לביתי נכנסנו למחשב והתחלנו לחפש חומר רלוונטי ואז לי סיפרה לי שסבא רבא שלה לוסיין וולף שמו, השתתף בניסוח "הצהרת בלפור" ושם אביה הוא כשמו ,לזכרו. באותו רגע החסרתי פעימה. נוכחותה של נצר למי שהיה שותף לניסוח 'הצהרת בלפור' פנים אל פנים בביתי, שהיא החונכת שעופר סידר לי "מנגישות ישראל", ריגשה אותי ברמות והידקה את משמעות 'הפרויקט של לי' ונתנה לו פן אישי.

ה
ידידות כבר פרחה בנינו, נפגשנו מדי שבוע בהתרגשות כשתי חברות וותיקות, שוחחנו על דברים רבים שחרגו מעבר לפרויקט המשותף שלנו. שם נתנו לו: "מטולה על קצה האצבע".


אך... פגישות שכאלה...

אותו זמן ממש יצא לאור ספרו המיוחד והמרתק של ביאליק בלסקי איש מטולה שהגיע לגבורות "ביאליק מספר". הספר מספר את סיפורה של משפחת בלסקי אך גם את סיפורה האוטנטי של מטולה מנקודת מבטו של ביאליק שהוא אישיות בפני עצמה, רבת פנים ורבת מעש.

מצאתי שפגישה עם ביאליק יכולה לתרום "לפרויקט של לי" ולתת לו חיים ממקור ראשון יודע כל, שהיה עד למהלכי ההיסטוריה ומצוי בלב העניינים עליהם כתבו חכמים בגוגל.

לי ואני נסענו למלון "ארזים" המזוהה עם משפ' בלסקי ועם מטולה "לתפוס את ביאליק" שלא היה אותו זמן במלון אך עיינה ונעמה, אשתו ובתו של ביאליק היו והיה עם מי לדבר 'ולסדר עניינים'. התקבלנו בסבר פנים, הצגתי את לי ואת סיבת בואנו ומיד זכינו לאהדה ולשיתוף פעולה.

הזמנתי את הספר "ביאליק מספר" שהמהדורה הראשונה שלו כבר אזלה והוא נמצא בדפוס אותו זמן, בררנו אפשרות לפגישה עם ביאליק וקיבלנו את דרכי ההתקשרות. בעודנו עומדות לצאת עיינה פנתה ללי ואמרה לה: "חוה יכולה לכתוב לך את כל הפרויקט שלך". זה היה כל כך בלתי צפוי שהוציא ממני פרציי צחוק בלתי נשלטים.

אמרתי ללי שאין תחליף לביאליק. היא צריכה להיפגש אתו. בינתיים לי אמרה לי שהיא מתביישת. "או.קיי ניפגש אתו יחד וגם ניקח מהספר קטעים מתאימים ונכתוב מאין לקחנו "ראיות".

חשנו שאנו צריכות להרחיב אופקים והבית צר עלינו. החלטנו להמשיך את הפרויקט "בג'עוני" כי אין כמו כוס בירה קרה ביום קיץ להרחיב את הדעת ולקדם את הפרויקט.

התרשמתי שלי ילדה טובה מבית אנגלי טוב ומוקפד במלוא מובן המילה. אחת שהולכת בתלם, רק בתלם. גיליתי בחורה סקרנית, חושבת ומתעמקת, מעניינת ונחמדה בטירוף. בעלת ראש פתוח, מצחיקה, מלאת חיים והומור (גם עצמי). בחורה כלבבי.

כשהיינו "בדג על הדן" הלכנו לראות את חוות גידול הפורלים. בכל בריכה היו דגים בגודל זהה אך שונים בגודלם משאר הבריכות בשל זמני גידול שונים. מה ההבדל בין שתי הברכות שלידן עמדנו שאלתי את לי. "בברכה הזאת יש יותר דגים מאשר בברכה ההיא" "ספרת?" שאלתי. צחוקיייייים כשהתברר ההבדל.

"רוצה לנסוע אתי למעין ברוך, יש לי שם חברים מעניינים יהיה לך מעניין להכיר אותם" הצעתי ללי באחד הימים וכך נסענו לפגוש את מירי ושאולי סיני במעין ברוך. זאת הייתה פגישה מהאגדות. לי ריחפה בתוך חלום. החצר, הגינה המטופחת, בריכת דגי הנוי, הצמחייה העשירה, גן הפסלים של שאולי והבית, העין לא שבעה מראות.

במרכז מירי ושאולי זוג אוהבים שהזמן חולף על פניהם ולא מותיר סימנים. מיד השתלבנו. השיחה קלחה. השלמנו פערים, גילינו שאנו מכירים אותם אנשים, דיברנו חינוך, השכלה, בית וותיקי הגליל שמירי מנחה בו את קבוצת יוצאי השואה. שאולי סיפר אך יצר שולחן מתנייע בסטודיו שלו לפיסול לווטרינר שלא מצא פתרון לצרכיו עד שהגיע לשאולי. שאלתי לשלום חמש הבנות לבית סיני שהיו תלמידותיי עד שמירי סיפרה אך צמחה אהבתם, כיצד הכירו ובחרו לבנות את ביתם במעיין ברוך. הפגישה הותירה עלי רושם עמוק הגם שאני מכירה את שניהם שנים רבות. לי הייתה כמו עליסה בארץ הפלאות וההפתעות הבלתי נגמרות.


אפילוג

החוויות המשותפות, החיפוש אחר הרפתקאות "והבילויים" שלנו, גרמו לכך "שהפרויקט של לי" נדחק הצידה אך לא נשכח. החלפנו דברים אודותיו אך קשה לומר שהפרויקט המריא.

באחד הימים לי מתקשרת אלי ואומרת לי, "אבא שלי ואחי דני באו לבקר אותי, הם רוצים לראות אותך, עוד עשר דקות אנחנו באים לקחת אותך" ככה בלי אזהרה מוקדמת. שכחתי את נכותי, תוך 10 דקות הייתי מוכנה, לבושה טיפ טופ מאופרת כהלכה כולל ענידת עגילים, שלא הצלחתי להשחיל עד אז לתנוך האוזן.

על הפגישה יוצאת הדופן עם משפחתה של לי אספר בפעם אחרת.

אתם עוד זוכרים שעד שפגשתי את עופר "והמרחב לחיים עצמאיים בגליל" ולי הייתי אבודה? אני לא שכחתי.

חוה גולן


מיזם החונכות של המרחב לחיים עצמאיים בגליל - 2018

מאת: לי וולף

חונכות בעמותת נגישות ישראל בצפון זוהי זכות.

 

חלפו להם החודשים, והגענו אל סוף השנה במהירות שיא, במהלך השבועות ולאורך השנה זכיתי להכיר אישה משכמה ומעלה, נפגשנו אחת לשבוע ויחד דיברנו על החיים, חווינו, למדנו ובעיקר התחברנו.

 

חוה גולן, עמה נפגשתי, לימדה אותי על הטבע של ישראל, על ההיסטוריה של מטולה, על חיי התרבות והפנאי באזור הצפון היפה והפורח. יחד יצרנו קשר בו שתינו הרווחנו האחת מן השנייה, צחקנו יחד ובילינו יחד בבית, בבתי קפה ובאטרקציות שונות, שרק לאיזור הצפון יש להציע. חוויה זו לימדה אותי כי המונח התנדבות כולל בתוכו מכלול פעולות ורגשות יחד: נתינה, הדדיות, עזרה, התחברות, חברות, עשייה ובעיקר קבלה.

 

התנדבות זו הייתה כמו מתנה, ההשתתפות ולקיחת חלק ב"מרחב לחיים עצמאיים בגליל" ועמותת נגישות ישראל, היכרות עם אישה מאזור הצפון (מקום שבמקור אינו ביתי) וכתוצאה מכך זכיתי בחברה לחיים בעצם משפחה, כאן בצפון הארץ.

לי וולף , יוני 2018

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד