המרחב לחיים עצמאיים בגליל העליון יצא לרכיבת אופניים בגליל המערבי

2/11/2014
 
 
קבוצת הרכיבה של המרחב לחיים עצמאיים בגליל העליון

ביום שישי 31/10/14 יצאנו לרכיבת אופניים בגליל המערבי. השמש זרחה , הקשת יצאה לה ואנו יצאנו אל הדרך. חשוב לציין, שזאת לאחר לבטים והתייעצויות עם הצוות והחלטה שבבוקר הרכיבה ניר "החזאי", המדריך מ"כן ולא צפון" שידריך את הרכיבה, יודיע לנו מה קורה אצלם בגיזרה והאם אפשר לרכוב. בחמש וחצי בבוקר קיבלנו ממנו את אישור היציאה.

הגענו בזמן, אפילו קצת לפני הזמן, ביצענו תדרוך ויצאנו. השמש חיממה אותנו בקרניה הנעימות אך המטעות , רק התחלנו את הרכיבה והגשם החל לרדת, עובדה שלא שינתה את תוכניתנו ואף לא את מצב רוחנו . המשכנו לאורך הים. בדרך פגשנו רצים, רוכבי אופניים, את הים התיכון עם הריח המלוח על המים , חולות, רמפות, מסילת רכבת ישנה בדרך ללבנון שעברה בעבר דרך ראש הנקרה, חופים יפיפיים, אנדרטה, פסל ועוד.

מול מושב לימן עזבנו את קו החוף וחצינו את כביש נהריה - ראש הניקרה ונכנסנו למושב לימן ובצת. רכבנו בשדות של מושבים אלה, התרשמנו ממטעי האבוקדו , מהפרדסים ומהבתים. הגשם התרשם פחות והמשיך לטפטף עלינו ולהרטיבנו עד לשד עצמותינו .

המשכנו ברכיבה לעבר המועצה המקומית שלומי, השמש עשתה עימנו חסד, הציצה מעט והראתה את פניה, לחלק מאיתנו הבגדים אף החלו להתייבש. בשלומי עצרנו להפסקה, שתינו קפה, טעמנו מהמאפים הטריים שנגה סיון, מנהלת המרחב, קנתה במאפייה בבוקר לפני שיצאנו, טעמנו גם מהעוגיות המעלפות והטעימות שמהדי כיבד מעשה ידי אישתו .

בשעה אחת עשרה החלנו לרדת משלומי בחזרה לטיילת של נהריה. כשהגענו לקו החוף על הטיילת החל הגשם לרדת שוב ולהרטיבנו כהוגן, אבל קטן עלינו, המשכנו עד... השלוליות הענקיות ...
ושם באזור השלוליות, כחמש דקות לפני קו הסיום, רכבנו במכוון ובהנחייתו של ניר לתוך השלוליות כמו ילדים שובבים, כמובן שנרטבנו עוד יותר, צחקנו והשתובבנו ... ונגה הצלמת מתעדת הכל.

הגענו לנקודת ההתחלה רטובים, מלאי צחוק ומרוצים .

ועכשיו לתודות:

תודה ענקית לניר וברכה, מדריכים ב"כן ולא צפון" שפינו מזמנם ביום שישי, נרטבו, הדריכו , איפשרו שימוש באופני הטנדם שלהם ואירחו אותנו בגליל המערבי היפהפה - זה לא ברור מאליו . ניר וברכה, הגליל שלנו מחכה לכם נשמח לארח אתכם !

תודה לאבי, קפטן ב"כן ולא צפון", שליווה אותנו ברכיבה.

תודה לכל הקפטנים שלנו, על הנכונות והרצון לרכוב איתנו, בלעדיכם לא נוכל לקיים פעילות זאת .

תודה לנגה, שליוותה אותנו ודאגה כמו אמא אווזה, תודה לעומרי, בנה של נגה, שרכב איתנו ועזר בהגשת מטעמים .

 

הוכחנו לעצמנו שאנו מסוגלים לרכוב בתנאים אלה , לקום מוקדם ולהגיע בזמן , גם זה חשוב !

אני חושבת שהחוויה שחווינו רק מחזקת, מדרבנת ומעודדת להמשיך לרצות עוד ועוד .

ורדה

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד