רני בנימיני, ממייסדי העמותה, על רשמיו מביקורו המרגש השבוע בצפון

28/07/2014
 
 
חברי קהילה נגישה שדרות בסיור בצוק מנרה

ברצוני לשתף, ויותר לשקף לכם, 24 שעות של פעילות ב"מרחב לחיים עצמאיים בגליל - בשיתוף נגישות ישראל ":

משיחות הטלפון ומיילים, בעיקר למיכל רימון- מנכ"לית "נגישות ישראל", כשאני מכותב לחלקם, הבנתי שאמנם יש מלחמה בדרום אבל הצפון שלנו 'מופצץ' בפעילויות....

החלטתי שאני נוסע, מהרבה סיבות טובות- לראות את הפעילויות, את הפעילים, לתמוך כמה שאפשר בנגה סיון ועופר מיכאלי- מנהלי המרחב, ובסטודנטיות המתנדבות שבראשן נופר וכרמל. מיכל מאוד רצתה להצטרף אך היתה מחויבת כבר לפעילות אחרת, זרקתי שק"ש + אוהל + ערכת גזיה וקפה, בגד ים המגבת בבגז', בינתיים מיכל בשליטה מרחוק דאגה שבעמותה יכינו לאיסוף ארגזים של מתנות שקבלנו מסופרפארם, הופ אני על כביש 6...

לא הספקתי לשמוע playlist שלם של שירים ואני מנגב חומוס 'אוסול' בראש פינה (מומלץ), 'נוחת' ב-14:00 במתנ"ס בקיריית שמונה עפ"י מודיעין מוקדם ממיכל, לשמחתי אני פוגש את נגה בדמעות של התרגשות, ואנחנו נכנסים יחד למתנ"ס, שם אני פוגש את החבורה הותיקה שלנו שמארחים כ-20 אנשים עם מוגבלות ומלוויהם מקהילה נגישה בשדרות.

ישבתי יחד עם עמנואל משדרות (רתוק לכיסא גלגלים) שסיפר לי בהתרגשות איך הצוות בצפון אירח ומארח אותם יפה וכמה זה משמעותי עבורם- שלושה ימים של שקט ושפיות.

מעבר למנוחה במלון בכפר גלעדי ולארוחות המלאות, ביום רביעי בערב השיגה נגה תרומה של כרטיסים להופעה הצפופה במילא של יוני רכטר, ולמחרת הצוות העלה אותם על הרכבל לצוק מנרה לסיור ולתצפית, ועכשיו אני פוגש אותם בהופעה מסכמת פעילות של עולים לבמה.

פעילות עולים לבמה נמשכה מספר חודשים יחד עם סטודנטים וסטודנטיות ממכללת תל חי, יחד עם כ-12 משתתפים מהצפון שיש להם מוגבלות. גיוון המוגבלויות היה אתגר לכולם ובעיקר לרונן המנחה. אני לא יודע מה היו הציפיות של הצוות אך ההופעה היתה יפה ובעיקר הדינמיקה בין כל השותפים.

בטוח פספסתי כל מיני דברים על הדרך כמו מפגש בין סיירת נגישות לחבורה שבאה משדרות- הרגשתי שאין להם שם "אבא ואמא" כמו עופר ונגה שלנו בצפון, והם די אבודים... עמנואל וחברים רבים לא ידעו איך להודות לצוות התומך שלנו מהצפון.

אחרי ההופעה ושיחת סיכום עם נגה ושתי הסטודנטיות המובילות (כרמל ונופר), עופר המשיך לדרכו לנוח ולאגור כוחות.
הקפצתי את יוסי הרוש לביתו בקרית שמונה, כמובן קודם עשה לי סיור קטיושות בעיר (איפה נפלו..) ואחר כך קפצנו אליו להכיר את משפחתו המקסימה ואת בנו חובב הטיסנים.

מצויד בפריקסה, יצאתי לדרכי לחוף חוקוק המקסים, רחצה לילית ושינה על הדשא לחוף הכנרת.

למחרת, בוקר יום שישי, נגה וורדה אדר הזמינו אותי להשתתף בפעילות רכיבת אופני הטנדם, 8:30 באגמון החולה. הקבוצה נחלקה ל"סטוקרים" עיוורים ומוגבלי ראיה שיושבים ומדוושים על הכיסא האחורי, ו"קפטנים" ללא מוגבלות בראיה היושבים מקדימה. איציק, שהוא רוכב מנוסה, הדריך אותנו ואחרי ההדרכה כל הקפטנים החדשים עברו רכיבה "עיוורת" עם כיסויי עיניים- חוויה קצת מפחידה שמתרגלים אליה אט אט, אבל חשובה מאוד להבנת הצורך בתקשורת מתמדת עם הסטוקר.

הקבוצה הותיקה יצאה לטיול כבר ב-9:00 עם אילן, בעלה של ורדה, ואנחנו הצטרפנו ב-10:00 לאחר השלמת התרגולות- היה כיף ברמות !! ורדה תודה על הרכיבה המשותפת.

כל פעילות דורשת בלי סוף פרטים של ארגון, והעיקרי שבהם הסעות- מי מגיע, אוסף את מי, למי להזמין הסעה לפעילות וממנה, רשימות במיילים/ what's app, אבטיחים קרים, מאיפה משיגים אופניים, מי יהיה רכב מלווה, והרשימה ארוכה מלהכיל... יזמות- ארגון- ביצוע. הרבה ובגדול.

ב- 12:00 יצאתי חזרה לכיוון דרום, מרוצה תשוש ומפורק מ-24 שעות של פעילות עם צוות המרחב בצפון, אחרי שפגשתי עשרות אנשים שונים עם וללא מוגבלות שותפים בפעילויות שונות ומגוונות.

סיכום קצר:

נגה ועופר - אין עליכם, אין כמוכם.

תודה על האירוח ועל פועלכם בצפון,

 

להתראות בקרוב,

רני

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד