יש דבר כזה טרנד נגישות
11/01/2011
 
 

מאת: יובל וגנר, יו"ר עמותת נגישות ישראל

לפני אחת עשרה שנה, המילה נגישות לא הייתה בשימוש ואם כבר נעשה בה שימוש, הוא לא היה בהקשר של "נגישות לאנשים עם מוגבלות".

רוב משרדי הממשלה נותני השירות, ובהם משרד הפנים ומשרד הרישוי לא היו נגישים בכלל, כמוהם גם אולמות תרבות, מרבית המסעדות ובתי הקפה היו ללא שירותי נכים ועם מדרגה בכניסה, חניות נכים לא סומנו בכחול ולא היו סימונים לעיוורים במעברי החצייה. זו הייתה תקופה של חוסר נגישות.

תקופה בה רמת המודעות בכל הקשור למושג נגישות לא היתה קיימת.

זו הייתה תקופה בה אנשים עם מוגבלות נקראו נכים, תקופה שלא היתה ברורה הזכות הבסיסית לשוויון, כבוד ומקסימום עצמאות.

למעשה זו היתה תקופה בלתי נסבלת, בה אם נגזר עליך להיות ולחיות עם מוגבלות קיבלת בונוס "מעצר בית". היה ברור שהמצב הבלתי נסבל הזה חייב להשתנות.

כך הכל התחיל

בעשור האחרון חלו מספר תהליכים שכולם ביחד תרמו ליצירת "טרנד הנגישות". בשנת 1999 נחקק חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שקבע את הזכות לאנשים עם מוגבלות פיזית, חושית, נפשית וקוגניטיבית, לחיות בכבוד שוויון ועצמאות בישראל.

במקביל לחקיקת החוק, הוקמה "עמותת נגישות ישראל", שהחלה בפעילות רחבה ליצירת מודעות לנושא הנגישות, באמצעות קמפיינים פרסומיים באדיבות משרד הפרסום גלר נסיס-Publicis.

הקמפיינים הראשונים בעניין מדרגה בכניסה למסעדה, תחת הסיסמה "רק מדרגה אחת" וקמפיין "המעליות לעיוורים", אשר הסבירו את הבעיה באי ציון קולי של מספר הקומה במעלית על ידי מערכת כריזה, כך שהאדם העיוור אינו יודע למעשה לאיזה קומה הגיע - היו הראשונים ומיד השפיעו. יצרני ויועצי המעליות, החלו בהתקנת מערכות כריזה קוליות ועסקים רבים החלו לשפר את הנגישות. ג

ם הפינה הקבועה שהקדיש גבי גזית בתוכנית הבוקר שלו בטלוויזיה, בה אחת לשבוע צילמנו מחדלי נגישות של מקומות ציבוריים, יצרה אפקט נדיר של מודעות לצורך בנגישות מחד ולשיפור הנגישות על ידי הדיור הממשלתי והרשויות המקומיות.

עוד תרומה לשינוי היתה שביתת הנכים הגדולה של מטה מאבק הנכים, אשר הביאה לחשיפת הסיפורים האישיים, קיומם של אנשים עם מוגבלות בחברה, כוחם ורצונם לחיות בכבוד ובעצמאות ובעיקר רצונם לצאת ולעבוד.

הקמת נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, היתה עוד אבן דרך מהותית בקידום החקיקה, התקנות, הזכויות והנגישות. מודל נוסף שבנה את טרנד הנגישות היה שכנוע בעלי עסקים להנגיש את המתחם העסקי שלהם. הסברה חיובית ועסקית ועידוד על ידי "אות נגישות ישראל", הביא להבנה כי עסק נגיש הינו עסק מרוויח המגדיל את כמות הלקוחות הנכנסים ובכך גם את הרווחיות. לשיטתנו, עסק נגיש משפר את שביעות רצונם של הלקוחות ומשפר את התדמית החברתית של עצמו ואף עומד בדרישות החוק. בשיטה זו הונגשו אלפי עסקים, בעידן בו עדיין אין חקיקה מחייבת.

פעילות לחקיקת פרק הנגישות בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות הגיעה למימוש רק בשנת 2005. מאז ועד היום הסתיימה כתיבתן של תקנות בודדות לעניין פארקים, מבנים חדשים, מבני מגורים ומבנים קיימים. כאשר עדיין לא הסתיים תהליך כתיבת תקנות של מערכת החינוך, הבריאות, הביטחון, התחבורה ועוד.

מאז החקיקה ב-2005, הוגדרו מקצועות חדשים לייעוץ נגישות - מורשה נגישות מתו"ס (מבנים, תשתיות וסביבה) ומורשה נגישות השירות. חתימתם של אלה מחויבת בחוק על כל היתר לבנייה, לסיום בנייה ואכלוס או לרישיון עסק. במהלך השנים הוכשרו יותר ויותר יועצים מחד, ויותר רשויות מקפידות על נהלים המחייבים את אישור הנגישות. פעילות זו גרמה לכך שמאז 2005, קיים שיפור אדיר ברמת הנגישות של מבנים, תשתיות ועסקים ושיפור גדול ברמת הידע של אדריכלים ומעצבים.

גם "הישרדות" בקטע

מעניין במיוחד לראות את הטרנד המדובר, גם בתחום התקשורת. העיתונות הכתובה והאלקטרונית, החלה יותר ויותר לעסוק ולסקר נושאים הקשורים לאנשים עם מוגבלות והיבטי נגישות בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונים ובאינטרנט. מעבר לסיקור, היום כבר יש יותר ויותר שילוב בעלי מוגבלויות בסרטים ובתוכניות טלוויזיה ואף לאחרונה גם בריאליטי "הישרדות" (חנוך בודין קטוע היד) וב"האח הגדול" (ארז דה-דרזנר כבד השמיעה). אין ספק כי התקשורת סייעה רבות לקדם את המודעות ולשפר את הטרנד החיובי לקידום הנגישות בישראל.

חשוב להבין שבישראל יש כמעט 1.5 מיליון איש עם מוגבלות כלשהי, הכוללת אנשים עם מוגבלויות פיזיות, ראייה, שמיעה, נפשית או קוגניטיבית. אסור לשכוח כי זה קורה לאנשים סביבנו יום יום בתאונות דרכים ועבודה, במסגרת השירות הצבאי, לעת זקנה או התגלות מחלה. מהמספרים אנחנו למדים שמדובר בכ-18% מהאוכלוסיה - כמעט בכל משפחה חמישית בישראל יש אדם עם  מוגבלות. אין זה סוד שכולנו רוצים להישאר בריאים עד יום מותנו, אך בכל שנה אלפים מצטרפים למעגל האנשים עם המוגבלות.

הטרנד עליו אני מדבר הוא טרנד חיובי ביותר, הפועל לטובת קידום הנגישות. טרנד זה גרם לכך שארגונים בעיקרם גדולים, אך גם קטנים, פעלו וקידמו את הנגישות במצב בו עדיין אין חקיקה בתוקף. בעשור האחרון, ראינו כיצד משרדי הממשלה ברובם הונגשו, רשויות משפרות את הנגישות ללא היכר, בתי ספר משלבים ילדים עם מוגבלות ומקדמים את הנגישות, אלפי עסקים הונגשו במסגרת "אות נגישות ישראל" ומתוך הפנמה שעסק נגיש שווה עסק מרוויח.



במסגרת זו, אדריכלים החלו להידרש לנגישות על ידי יזמים והחלו לגלות עניין ורצינות בנגישות. לצד כל זה, פותחו מקצועות נגישות, בהם: "מורשי נגישות מבנים, תשתיות וסביבה" ו"מורשי נגישות השירות".

מעניין לראות כיצד נגישות שבמקור החלה לטובת אנשים עם מוגבלות פיזית, בהמשך פנתה גם לנגישות ללקויי ראייה ושמיעה, ובשנים האחרונות אף לנגישות לאנשים עם מוגבלות קוגניטיבית ונפשית. חשוב להרחיב ולציין, כי נגישות בעידן המודרני אינה רק לאנשים עם מוגבלות במובן הרפואי.

נגישות הינה לכל אדם עם מוגבלות, עם קושי, עם צורך מיוחד. כך אדם גבוה, שחקן כדורסל לצורך הדוגמה שגובהו 210 ס"מ, גם הוא חייב במקומות נגישים לישיבה במטוס, בקולנוע, או בתיאטרון. אדם כזה זקוק גם הוא לשירותי נכים. מעבר לכך, כמה מאיתנו מכירים אנשים שאינם מסוגלים לתפעל את מכשיר הטלפון, שלט הטלוויזיה, או הכספומט?

כל הדוגמאות הללו, מלמדים אותנו שבעידן המודרני מחסומים ומכשולים אינם עוד רק במרחב הבנוי, אלא גם במרחב התקשורת, הטכנולוגיה והשירות.

האם הטרנד יישאר אופנתי?

לאחרונה, עמותת נגישות ישראל הקימה את "פורום עסקים מקדמי נגישות בישראל", בראשות יונה פוגל מנכ"ל פז. בפורום חברים כ-35 חברות, מהגדולות במשק הישראלי. אלה פועלות לקידום תהליך ארגוני, לקידום נגישות עסקית בתוך החברות עצמן, על מנת להפוך לעסקים נגישים.

הרעיון מלמד כי עסק יבצע מספר תהליכים להסדרת הנגישות, על מנת לייצר מצב בו כל השירותים ו/או המוצרים הניתנים על ידו, יהיו נגישים ל-100% מהאוכלוסייה. בכלל זה אנשים עם מוגבלות פיסית, חושית, נפשית, קוגניטיבית ומתקשים אחרים.

התהליכים שידרשו לטובת נגישות עסקית:

• נגישות פיזית הכוללת חניות נכים, כניסה, דרכי גישה, מעליות ושירותי נכים; עיצוב פנים: דלפקי מכירה וקבלה, תאורה נכונה, אקוסטיקה מתאימה ושילוט בולט.

• שירות חזיתי נגיש לאחר הדרכת העובדים להענקת שירות ויכולת לתקשר באדיבות ובמקצועיות עם לקוחות בעלי מוגבלות. יש גם להנגיש מידע וטפסים: על בעל העסק לוודא קיומם של טפסים בפורמטים שונים, לרבות כאלה המותאמים ללקויי ראייה ועיוורים.

• נגישות המוקד הטלפוני: יש לוודא שהמערכת מותאמת למתן מענה מותאם לכל סוג מוגבלות (לדוגמה: מענה בפקס, דואר אלקטרוני, או מסרונים לטובת לקויי השמיעה).

• נגישות אתר אינטרנט: יש לוודא שהאתר מאפשר שימושיות מלאה לכל סוגי המוגבלויות לפי ההגדרות המצוינות באתר: www.nagish.org.il.

• פרסום העסק: על מנת שכולם ידעו על כך, ראוי לפרסם את הסדרי הנגישות בעסק, בכל הערוצים: עיתונות, רדיו, טלוויזיה ואינטרנט.

שאלה מעניינת לסיום הינה - האם הטרנד החיובי שנוצר, נמצא בסכנה?

חקיקת הנגישות הקרבה ובאה, דורשת עמידה בדרישות נגישות מפורטות. החקיקה גם כוללת אכיפה, החל מתביעות אזרחיות של עד 50 אלף שקל ועד תביעות ייצוגיות וצווי נגישות מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. מה יקרה לטרנד הנגישות בעידן בו אולי יהיו תביעות סדרתיות? כיצד יגיבו העסקים? איך כל זה ישפיע על הטרנד החיובי שנבנה בעשור האחרון? ימים יגידו.

לסיכום, חשוב להבין ולהעריך את טרנד הנגישות, שקידם ושיפר את איכות חייהם של מאות אלפי האנשים עם מוגבלות בישראל ובני משפחותיהם. טרנד הנגישות, שרוב הישגיו בתקופה ללא חוק ותקנות תקפות, יעבור לתקופה רשמית וחוקית, אך הכי חשוב לזכור שנגישות הינה האמצעי להשגת חיים נורמליים, נוחים ושוויוניים לאנשים עם מוגבלות. חשוב לזכור כי נגישות היא הצעד הנכון מהפן הניהולי, החברתי והעסקי לכל ארגון הרוצה בטובתו ובטובת לקוחותיו.

* הכתבה פורסמה במסגרת מוסף נגישות+ בעיתון הארץ, בשיתוף עם עמותת נגישות ישראל. כתבות נוספות מתוך המוסף פורסמו ויפורסמו כאן באתר.

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד