פתיחת העונה באצטדיון בלומפילד החדש נשמעת מראש כמו חווית כדורגל, ואכן הייתה פה חוויה.

זאת לא הפעם הראשונה שלי במגרשי כדורגל, ולכן אני יכול לומר - לראשונה כאדם עם מוגבלות לא הייתי צריך להתמודד עם אנשים שמסתירים, לא לבקש מאיש לזוז, והכל הודות למיקום של היציע הנגיש - בגובה הדשא, ללא הפרעות מיותרות. לצד מקומות הישיבה הנגישים לכיסאות גלגלים יש גם ספסלים למי שהצטרף אתנו למשחק.


אצטדיון בלומפילד


הנגישות כאן מורגשת מאוד - החל מהכניסה הנוחה שכוללת כניסה לחניון, בתיאום מראש מול חברת הכרטיסים בעת הזמנת הכרטיסים. מי שלא הזמין מראש עלול להיתקל בבעיה: אמנם יש מפרצי חניה לנכים בסמוך לאצטדיון, ובחניונים שמסביב יש חניות לנכים, אך מצוקת החניה ניכרת גם עבור נכים.

בבידוק הביטחוני יש מעברים נגישים ומסודרים. נקודה לשיפור - הדרך ליציע הנגיש הייתה פחות ברורה, בדיעבד היה שלט אבל הוא תלוי רק מעל היציע הנגיש. אני הלכתי לאיבוד לרגע והסדרנים בעצמם היו מבולבלים, עד שאחד ידע להכווין בדיוק.

במחצית גיליתי שיש מזנון נגיש אבל משום מה הוא היה סגור. צמוד ליציע הנגיש יש שני תאי שירותים שאני חייב לומר - הם באמת נגישים! תאים רחבים, ידיות אחיזה, אפילו הכיור בגובה נורמלי. תכלס הפתיעו.

אני בהחלט יכול להגיד שיש מה ללמוד מבלומפילד על נגישות ותכנון מראש. זה נותן תקווה לעתיד של חווית כדורגל נגישה ונוחה לכולם. אין ספק בבלומפילד למדו ועשו. אבל מצטער, את הקסם של טדי לא ניתן ללמד.

(הביא לדפוס בעיתון 'ידיעות אחרונות': אמיר אלון)