על ספורטאי העל של אליפות אירופה בטריאתלון

צריך משהו קיצוני כדי להתרגש אחרי ארבעה ימים של אירועים באליפות אירופה. המשהו הזה הכה בי בעוצמה שהותירה חותם במקצה האחרון של היום האחרון
1/05/2012
 
 
אורן בליצבלאו בקו הסיום בטריאתלון

 

שעה 12:45 עוד חשבתי איך אסקר את המקצה הפראולימפי של אליפות אירופה כך שאספיק לסיים את הכתבה על מקצה השליחים בשעה סבירה. עשר דקות לאחר מכן הייתי על קו המים בחוף רויאל ביץ' וידעתי שאני לא אעזוב את המקצה הזה עד שאחרון המתחרים יחצה את קו הסיום.

 

חשבתי כי שיא ההתרגשות שלי, באליפות אירופה, היה במקצי העילית של היומיים הראשונים.

 

בבוקר של היום השלישי ראיתי את מקצה השליחים, שעד לאותו רגע ראיתי רק בטלוויזיה או ביו טיוב וחוותי התרגשות שמשכה אותי למדרגה אחת גבוהה יותר.

 

כשעה וחצי לאחר סיום מקצה העילית שליחים הבנתי שכל חוויות הימים האחרונים אפילו לא הכינו אותי להתמודדות עם גורגורת כואבת, מבליעת רוק חוזרת ועיניים המאיימות להטביע את לחיי בפרץ דמעות של התרגשות.

 

"כאמא של אני אומרת לך שאני מתרגשת עכשיו יותר". את המשפט הזה אמרה לי גבי דרמון (בדיוק- אמא של רון דרמון) כשעמדנו בפינה של תחנת ההחלפה מהשחייה למסלול האופניים בטריאתלון הפראולימפי הראשון שנערך במסגרת אליפות אירופה. דרמון לא הייתה שונה משאר הצופים וגם מבעלי התפקידים של התחרות. לא היה אחד שנשאר אדיש נוכח ספורטאים המכניסים כל צופה לפרופורציות.

 

באופן מנוגד לחלוטין לכמות הקהל שנשארה ביום האחרון של האליפות היה זה היום המרגש ביותר. לו היו שואלים אותי, אחרי התחרות, על איזה מקצה לא הייתי מוכן לוותר (מכל המקצים של האליפות) לא הייתי מהסס.

 

חמש דקות לתוך הטריאתלון הפראולימפי הבנתי כי המגבלה הגדולה ביותר של האותם ספורטאים מדהימים היא נקודת המבט של רובנו.

 

כשהם, הטריאתלטים הפראולימפיים, על המסלול זה נראה כאילו הגבול הנפשי והפיזי של בני האדם מוצב על ידם בלבד. הספורטאים האלו מעיפים סטירה לתודעת מושגי הספורט באשר הם וגורמים לכל בר דעת להבין דבר וחצי דבר על ספורט בפרט והחיים בכלל.

 

אין זה משנה מי מהם, כל 47 המתחרים של המקצה הותירו אותי המום ולמרות שראיתי הרבה ספורטאים פראולימפים בחיי.

 

יש משהו בקיצוניות של הטריאתלון, שהופך לחלק ברור ומובן מאליו לאחר שנים של עיסוק בו ומכל זווית. מדי פעם צריך שיגיע ספורטאי על או ביצוע על שיעורר מחדש את התודעה לכל כך בלתי מובן בטריאתלון- זהו ענף קיצוני בכל מובן פיזי ונפשי.

 

אי אפשר להתייחס למתחרה כזה או אחר כדי להסביר את הדברים שכתבתי. כל מי שזינקו לטריאתלון הפראולימפי נחשבים בעיניי כספורטאי העל של אליפות אירופה 2012 בטריאתלון.

 

לכתבה כפי שהיא פורסמה באתר שוונג

 

אורן בליצבלאו, הטריאתלט שזכה במקום השלישי וחבר הועד המנהל של העמותה, על התחרות: "בין התאריכים  20-22 לאפריל התקיימה בישראל אליפות אירופה בטריאתלון זאת הפעם הראשונה. בעיר אילת במהלך סוף השבוע נכחו יותר מ-2000 ספורטאים. שחלקם אף מקבוצות העילית. הטופ של הטופ בטריאתלון העולמי בינהם גם מר גומז מספרד 3 פעמים אלוף העולם ולפני כשבוע גם פעם שלישית אלוף אירופה. ארוע מדהים.

 

סך הכל הגיעו 60 טריאתלטים עם מוגבלויות. כולם מוזנקים מהמים כמו הזנקה רגילה, על החוף מחכים להם handlers אשר מושים את אלו שאינם מסוגלים ללכת עד הבאתם לקביים. משם הם מקפצים עד לאזור ההחלפה. העיוורים שוחים קשורים למלווה, עולים על אופניי טאנדם ולאחר מכן רצים קשורים. הן בשחייה והן בריצה  אסור למלווה לעקוף את העיוור שמא ייפסל מפאת החשש שהמלווה קובע את הקצב .תכלס גם לא ניתן למשוך מישהו לקצב רצחני באם העיוור לא בכושר, לא בים ולא בריצה.

 

הזנקת הטריאתלטים זכתה לאהדה מדהימה ומחיאות כפיים לאורך כל המסלול ברחבי העיר אילת ,מדהים.

 

 

ההכנות כללו סדרת אימונים אינטנסיבית מאד יום מנוחה בשבוע ובששת הימים האחרים 9 אימונים (מספר אימונים ביום אחד) אחד לפני העבודה והשני או תוך כדי או לאחר מכן. מאד מאד אינטנסיבי וכעיוור דורש ממך הכנות לוגיסטיות לא פשוטות של מלווה לריצה לשחייה וכו'."

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד