"התאונה שהפכה אותי לנכה – הצילה אותי"

18/12/2011
 
 
כינרת רובינזון

 

כשפוגשים את כינרת רובינזון מכירים, כמו שהיא מגדירה את עצמה, בן אדם. כששומעים את סיפור החיים שלה, מבינים שמדובר בסיפור הצלחה נדיר. תאונת הדרכים שעברה כינרת בגיל 16 הותירה אותה משותקת, אך במובן מסוים גם הצילה אותה. כילדה עברה כינרת התעללות מינית קשה מצד אחד האנשים הכי קרובים אליה. היום היא אמא שלושה ומנהלת חיים שלווים בכפר, כשמאחוריה גם קריירה ספורטיבית בנבחרת הנכים הכדורסל.

 

"הוא לימד אותי לשתוק"
בקול שקט ושלו ובכנות רבה כינרת מתארת את האופן המחריד בו התעלל בה סבא שלה, התעללות שהתחילה כשהייתה בת שלוש בלבד. "זה נמשך כל הילדות שלי ואני זוכרת הכל, כמו סרט", כינרת מתארת התעללות שחזרה על עצמה פעמים רבות, כשרק אחיה, אז בן פחות משבע, יודע על כך. "הוא הרג אותי" היא עונה בפשטות לשאלה למה לא נקמה בו כשגדלה, "הוא לימד אותי לשתוק". כנרת נזכרת בילדה השקטה והלא משתלבת שהייתה, ומסבירה שכולם חשבו שהיא פשוט מאד ביישנית, אך גם היום, אחרי שנים, היא מאשימה: "במקום לנסות ולהבין למה ילד לא קיים - מחקו אותי".

 

"התאונה הצילה אותי ממנו"
תאונת הדרכים שהותירה אותה נכה התרחשה כשהרכב בו נסעה עם משפחתה התהפך בסיבוב. היא ספגה את הפציעה הקשה ביותר, וטוענת שנדמה לה שמכל בני המשפחה היא הייתה החזקה ביותר, זו שתוכל לעמוד בזה. בבית החולים, כשבמיטות לצידה שכניה הלכו לעולמם – היא פחדה למות. איך אחרי ילדות כזאת עדיין רוצים לחיות? כינרת מסבירה שהיא פשוט הייתה "עסוקה מדי בלשרוד", אך לא מתעלמת מהעובדה שהתאונה הצילה אותה מסבא שלה, ושבתוך תוכה ידעה שלהמשיך לחיות פירושו לתת לעצמה סיכוי להקים משפחה, למצוא אהבה ולהביא ילדים.

 

"על המגרש אני קצת מופרעת"
כינרת הצטרפה לנבחרת הנכים בכדורסל והגיעה להישגים מרשימים. עוד כששכבה בבית חולים וראתה סיקור של הנבחרת במכבייה היא ידעה  שתהיה חלק מזה, והצליחה. היום, עם המשפחה, היא נאלצה לשים את קריירת הכדורסל, האהובה עליה כל כך, מאחוריה. "על המגרש אני קצת מופרעת" היא מודה בחיוך, ומספרת על פציעות קשות שהותירו אותה מרותקת למיטה, אחת מהן למשך שנה שלמה. כשהיא במגרש התשוקה לשחק בוערת בה, אבל היא יודעת שברגע שתעלה על המגרש יהיה קשה מאד להוריד אותה ממנו.

 

"ראיתי בחורה יפה בכסא גלגלים"
סיפור ההיכרות של כינרת עם בעלה נשמע כמו סיפור רגיל. הוא מתחיל, כמו סיפורים רבים אחרים, במשפט "ראיתי בחורה יפה". על ההחלטה להיכנס לקשר עם כינרת על אף הנכות והפצעים מהעבר הוא אומר שזאת "ההחלטה הכי חכמה שעשיתי בחיים שלי. היא הפכה אותי לאדם טוב יותר".

 

השלווה שמאפיינת את החיים שכינרת מנהלת עם משפחתה בכפר בולטת כשחושבים על הילדות שעברה, ועל הדברים עימם התמודדה. הניגוד החריף בולט במיוחד כשפוגשים את אמא של כינרת, שהיא גם בתו של הסב התעלל, שחושבת שכנרת "הצליחה בגדול. היא לא עורכת דין ולא פרופסור, אבל תראה מה היא עשתה עם החיים שלה, תראה לאן היא הגיעה".

 

כשכינרת יוצאת שוב לגינת התבלינים שלה, ומתארת בגאווה את הצמחים שגדלו וגם את אלה שעוד אמורים "כולם מזרעים!", קשה להתעלם מהקשר שבין השתילים בערוגות, לבין האישה החזקה, שהתעקשה לפרוח בעצמה.

 

כפי שפורסם לראשונה באתר מאקו

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד