הנס של מוניק ואן דר וורסט

הספורטאית הפראלימפית בת ה-27 סבלה מנכות במשך 14 שנה, עד שתאונה שלישית בקריירה גרמה לרגליה לחזור לחיים. עכשיו היא חתמה בקבוצה מקצוענית בהולנד, וחולמת על ריו 2016
30/11/2011
 
 
מוניק ואן דר וורסט ליד כיסא הגלגלים שלה

 

מוניק ואן דר וורסט שכבה בבית החולים אחרי תאונת אופניים לפני כשנה, כשלפתע היא חשה עקצוצים וכאבים ברגליה. עבור כל אדם אחר הכאבים הללו היו גורמים לדאגה ופאניקה, אבל לא לוואן דר ווסט בת ה-27. רוכבת האופניים חייכה חיוך רחב, קראה לאחות וזו נתנה לה משכבי כאבים ואמרה לה שתחכה להגעת הרופא בבוקר.

 

החיוך של ואן דר וורסט לא מש מפניה גם בבוקר, לאחר שהרופא הבכיר לא ידע להסביר את חזרת התחושה ברגליים למי שהייתה משותקת בגפיה התחתונים מאז גיל 14. עבור ואן דר וורסט זו הייתה התחלה חדשה בחיים.

 

"אני עדיין לא מאמינה שאני הולכת, אחרי שישבתי בכסא גלגלים מאז שהייתי בת 13", סיפרה רוכבת האופניים. "קראתי מיד לאמי, אבי ואחי ואמרתי להם: 'אתם חייבים לבוא לבית החולים, יש לי משהו להראות לכם'. הם הגיעו ופשוט לא האמינו למראה עיניהם כשנעמדתי מולם".
 
ואן דר וורסט זכתה בשתי מדליות כסף באופני יד באולימפיאדת הנכים בבייג'ינג 2008, הייתה פעמיים אלופת העולם באופני יד וזכתה בתואר ספורטאית השנה לנכים ב-2009. היא עוסקת בספורט מאז שהיא זוכרת את עצמה, אבל בגיל 13 סבלה מניתוח כושל בקרסול שהותיר אותה משותקת מהירך. ב-2008 ספגה ואן דר וורסט מכה נוספת, כאשר מכונית פגעה בה בזמן אימון באופני יד באמסטרדם והיא נותרה משותקת מהמותניים ומטה.

 

בפעם השלישית שבה נפגעה, הפעם בתאונת אימונים במעורבות רוכב נוסף בשנה שעברה, התוצאה הייתה כאמור הפוכה לגמרי ו-ואן דר וורסט שבה ללכת במה שהוגדר "נס רפואי". במשך 13 שנה היא ישבה בכסא גלגלים, ועכשיו היא עומדת על הרגליים, הולכת, רצה וכמובן רוכבת על אופניים רגילים.
 
ואן דר וורסט מכוונת לאולימפיאדת ריו 2016, והיא חתמה השבוע על חוזה מקצועני בקבוצת האופניים הבכירה של הולנד - "ראבובנק".

 

"זה לא היה פשוט עבורי לקבל את העובדה שיש לי עכשיו זהות חדשה, גם לא תיארתי לעצמי שאחזור להיות ספורטאית בריאה שוב", סיפרה ההולנדית, שהציבה למכירה ב-eBay את כסא הגלגלים שלה והמוצרים הנלווים שעזרו לה בחייה הקודמים."ההתקדמות שלי הייתה מאוד מהירה. לפני שנה לא דמיינתי שאהיה פה. כל האימונים שעשיתי בעשר השנים האחרונות השתלמו".

 

"האם אני חושבת שזה נס? אני לא יודעת, אבל היה פה משהו. עם זאת, אני לא מאמינה שאפשר לשבת בחיבוק ידיים ולחכות לנסים. אתה חייב להאמין בעצמך", סיכמה ואן דר וורסט והוסיפה: "בינתיים אני עדיין נהנית להסתכל בעיניים של האנשים שאיתם אני מדברת".

 

כפי שפורסם לראשונה במדור ספורט ynet

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד