עובד זר – ה"וויה דולורוזה" של הנכים / נעמי מורביה
2/09/2007
 
 
הגדל

רבים מאיתנו מוצאים עצמם מתלבטים קשות – האם להעסיק עובד/ת זר/ה ?

המכשולים כה רבים בדרך – עד כי היא הופכת ל"וויה דולורוזה" שעובר כל נכה המוצא עצמו במצב הפגיע ביותר – בו הוא נזקק לעזרת הזולת.

על פי פסיקת בג"ץ מהשנה האחרונה "חוק הכבילה", הנכה קשור בידיו וברגליו אל העובד הזר – אותו הוא מייבא ב"ויזה" על שמו. במידה והעובד הזר, מסיבה כל שהיא, מחליט לקחת את עצמו למקום אחר, הנכה נשאר קירח מכאן ומכאן, מאחר ואינו יכול לייבא עובד זר אחר כל עוד הראשון רשום על שמו. באם העובד הזר אינו מזהיר על מעבר למעביד אחר מסיבותיו הוא – הרי הנכה יישאר ללא עובד זר בפועל!!!

ההתלבטות הבסיסית ביותר נוגעת לעובדה כי הנכה מכניס לחייו (לטוב ולרע) אדם זר לחלוטין. לא רק הזרות הפיזית – אלא גם הזרות התרבותית המלווה במחסום השפה.

נכה בעל משפחה חייב לקחת בחשבון כי הוא מכניס אדם זר לחלוטין לתוך מערכת היחסים הזוגית, כולל לצרכיו האינטימיים ביותר, דבר הדורש הקרבה והבנה מצד המרכיבים האחרים בתא המשפחתי.

יתרה מכך: לא רק לתוך מערכת היחסים הקיימת – אלא פיזית – הכנסת אדם בעל תרבות, שפה, דת, מנהגי נימוסין, תזונה וקודי התנהגות שונים מאלו להם אנחנו רגילים - לתוך המשפחה.

פן נוסף הוא הנושא הכספי, מאחר והעסקת עובד זר הינה מעמסה כלכלית אדירה.

המוסד לביטוח לאומי משתתף במימון ההוצאות הכרוכות בהעסקת עובד זר בקצבה אחת בלבד: שר"ם = שירותים רפואיים מיוחדים.  בחישוב שעשינו עולה כי קצבה זו ("השתתפות") מכסה בפועל רק כמחצית ההוצאה החודשית הסבירה על החזקת עובד זר, וגם זאת רק בדרגתה המקסימלית - עבור 150% נכות לשר"ם!!!

לעובד הזר יש גם זכויות הנובעות מיחסי עובד/מעביד ומעוגנות בחוק.
חשוב מאוד להדגיש, שלעובד הזר יש זכויות המעוגנות בחוקי העבודה בישראל. הוא נמצא בבית המשפחה בכל שעות היממה, כשבמצב הרצוי הוא עובד בשעות היום, למעט שתי שעות המנוחה, שהן בדרך כלל, בין שתיים עד ארבע אחר הצהריים. לכן, שעות הלילה נועדו לשינה. במצבים החריגים בהם צריך להגיש סיוע רב גם במשך שעות הלילה ולעובד אין מספיק שעות שינה – יש לאפשר לו מינימום 6 שעות שינה רצופות ביום כדי למנוע עייפות ושחיקה.

חובה לבטח את העובד הזר בביטוח רפואי ולדאוג שיהיה תקף כל הזמן. כמו כן חובה לבטח את העובד הזר בביטוח הלאומי, כשהעלות לצורך זה היא 2% מהשכר.

כיצד ניתן לבטח? ממלאים גלויה של המוסד לביטוח לאומי, מציינים שמדובר בעובד זר ורושמים בה את שמו ומספר הדרכון שלו. הביטוח מכסה מקרים של תאונת עבודה, הריון וכדומה. יש לציין כי חוקי העבודה במדינה חלים על העובדים הזרים באותה מידה כמו על עובדים ישראלים –
רק זכויות, שום חובה אינה חלה עליהם!!!

בניגוד לכל הגיון, נכה החי מקצבאות בלבד, עלול למצוא עצמו בעמדת "מעסיק" ונאלץ לשלם ככזה – בעוד בפועל הוא אינו מייצר כל הכנסה שממנה ניתן לכסות את העלויות הנובעות מהיותו כזה...

הגדילו לעשות מחוקקינו הנאורים. חוקי העבודה של מדינת ישראל הוחלו על העובדים הזרים – מבלי לקחת בחשבון כי הדבר הופך את הנכים באופן קונטרברסלי למעבידים עם כל המשתמע מכך לפי חוק – מבלי שניתנה מחשבה ולו הזעירה ביותר על המשמעות החוקית-כלכלית שמוטלת כאבן ריחיים על צווארו של הנכה.... מה שאומר שהנכה המצוי החי מגמלת נכות בלבד, אמור על פי החוק לשלם כספים אותם אין לו.

ובכדי לסבר עיניים ואוזניים חישוב הוצאות פשוט:

יחידת הסמך: 260 ₪
אחרי חודש: 145 ₪ לפגישה במשרד הפנים לצורך הארכה שהות
מס בריאות: 1.5 $ ליום
ביטוח לאומי: 2% כל חודש, שהם 150 ₪ לערך
השכר החודשי הממוצע בשנה הראשונה הינו 550$ לחודש
דמי כיס ביציאה לחופשה שבועית של 26 שעות שבועיות – 70 ₪
14 ימי חופשה שנתית בתשלום
9 ימי חג בשנה + 7 ימי חופשה שנתית בעבור חגים נוספים
דמי חופשה שנתית 1300 ₪ + 7 ימי חופשה
חופשת מחלה – על הנכה לשלם לעובד הזר כמו כל מעסיק  - למרות שבאותם ימים יאלץ להעסיק עובד זר אחר במקום החולה!!!

בסה"כ מדובר ב – 70 ימים לערך בשנה שהנכה נשאר ללא טיפול בפועל!!!

במידה והעובד נשאר לעבוד בימי החופשה שלו, התשלום הנוסף בשנה הראשונה הוא 150 ₪ ליום (בנוסף לתשלום היומי השוטף), וכשעל היום האחרון בחופשה התעריף הוא 225 ₪. בשנה השניה מדובר כבר ב-250 ₪ ליום, ולכל אלו צריך להוסיף 70 ₪ דמי כיס ביציאה לחופשה...

בשנה השניה המשכורת החודשית הבסיסית עולה ל–600$, ודמי ההבראה כבר עולים ל-1600 ₪,  ובכל שנה נוספת העלאה של 50$ לשכר הבסיס החודשי.

כל שלוש שנים הוא אף זכאי לחופשת מולדת בת חודש בתשלום.

ולהדגיש כי הנכה גם מחויב לשלם דמי פיטורים או פיצויי פיטורים בתום העסקת העובד – גם אם הוא מפסיק את העבודה מיוזמתו.

בנוסף – הנכה מחוייב בכל הוצאות כלכלתו (מזון, שתיה), היגיינה (תחבושות היגייניות, פדים, טמפונים, משחת שיניים, סבון ועוד..),  ודמי כיס, וכל אלו בזמן שהעובד הזר גר בפועל בבית הנכה אך לא משתתף בהחזקת המגורים כגון חשמל, מים, ארנונה, גז, טלפון, כבלים, אינטרנט ועוד.

באם העובד הזר מתלווה לנכה בחופשה – על הנכה לשלם בעבורו את כל ההוצאות, כולל לעתים חדר נפרד.

בפועל משלם הנכה לעובד הזר סכום של 7,000 ₪ לערך לחודש!!!

במידה והנכה האומלל מעיז להביא עובד במקום זה שיצא לחופשה או נעדר מפאת מחלה  – אותה הנכה במילא מממן ומשלם מגמלתו הדלה – בנוסף צריך לשלם גם לעובד המחליף – כלומר – הוא משלם תשלום כפול על אותם ימים, או כפי שהובאו לידיעתנו מקרים בהם נכים עריריים שלא יכלו לשלם לעובד נוסף נותרו כל ימי ההיעדרות של העובד במיטתם – מתפלשים בתוך צרכיהם, כשעל ידם מונחים מים ואוכל מעופש – כמו כלבים הקשורים למלונה!!!   

המחוקק הישראלי מצד אחד, מסרב בעקביות להעלות את קצבאות הנכות לגובה שכר המינימום, ומצד שני, כופה על הנכים לשלם שכר מופקע לעובדים הזרים...

למעשה המחוקק הפקיר את הנכים לחסדי העובדים הזרים, השית עליו תשלומים חסרי כל הגיון כפולים ומכופלים ומנותקים לחלוטין מהמציאות – בעוד שהעובד הזר הוא מעין "אתרוג" המוגן הן על ידי החוק.

בחסות המחוקק מתקיימת כאן אפליה חסרת תקדים בחומרתה לטובת העובדים הזרים ללא שום פרופורציה למקובל בשוק העבודה הישראלי שבו אדם המשתכר שכר מינימום (המוקפא בשנים האחרונות), והוא עומד כבר כמה שנים על כ 3400 ₪, ולא משנה כמה שנות וותק נצברו – הרי העובד הזר על פי חוק מקבל תוספת של 50$ לחודש כל שנה על שכר הבסיס, ותוך חמש שנים לדוגמא שכר היסוד שלו יהיה 800$ נטו לחודש!!! (ללא כל הוצאות שהן) ובעוד העובד הישראלי  צריך מתוך שכר המינימום המוקפא והעלוב שלו, גם לשלם את המגורים, כלכלה, ביטוח בריאות, ביטוח לאומי, מס הכנסה, ארנונה, מים, גז, טלפון, ועוד לשרת במילואים מפעם לפעם...

וכל זאת מבלי לחשב את התשלומים המופלגים בעבור חופשות אותם העובדים הזרים מקבלים והעובד הישראלי המצוי יכול רק לפנטז עליהם...

טוב הייתה עושה מדינת ישראל באם הייתה חורגת ממנהג "הקתולים יותר מהאפיפיור", ולשם שינוי – פעם אחת משנסת מותניים ומבצעת שינוי רדיקאלי בכל תפיסת העולם של המושג "עובדי סיעוד"!

1)     אין כל הצדקה לכך כי נכה החי מגמלת נכות יהפוך למעסיק וישלם סכומים אדירים אותם אין הוא מייצר. נכות, למרות מה שנוח לחשוב, איננה מייצרת כסף.

2)     אין כל הצדקה לכך כי המדינה לא תעשה הבחנה בין עובד זר בחקלאות לבין עובד זר בסיעוד לצורך חישוב השכר. בעוד הראשון עובד במקומות מרוחקים מישוב, נתון לכל פגעי מזג האוויר בעבודה פיזית קשה – הרי זה המטפל בנכה, חי חיי נוחות בדירות מאובזרות, בהחלט לא עובד סביב השעון, ונהנה מכלכלה משופרת ותנאים טובים לעין שעור.

3)     אין כל הצדקה לכך כי נכה הנזקק לעזרת הזולת ייוותר ימים שלמים ללא טיפול או לחילופין יאלץ להעסיק עובד נוסף בתשלום כפול.

4)     אין כל הצדקה לכך כי עובד זר בסיעוד ישתכר בפועל כמו מנכ"ל משרד ממשלתי, ופי שניים ויותר מאזרח ישראלי מצוי.

5)     אין כל הצדקה לכך שהנכים מחוייבים להעניק תנאים ותשלומים לעובד הזר אותן המדינה לא מעניקה לעובדיה היא.

6)     אם חוקי העבודה של מדינת ישראל חלים על העובדים הזרים – אז עד הסוף, לא רק זכויות, אלא גם חובות!!!
כולל ימי החופשה שמקבל העובד הישראלי, וכל ההוצאות שהעובד הישראלי משלם מכיסו!

הפתרון אותו חייבת המדינה לאמץ - ויסלחו לי כל בעלי חברות העובדים הזרים – הוא כי הנכים לא יהיו המעסיקים הישירים של העובדים הזרים. לא יעלה על הדעת כי החברות הקבלניות לכח אדם ילקקו את הדבש והשמנת, בזמן שכל העול הכספי והאחריות יונחו על צוואר הנכים.

החברות המייבאות את העובדים הזרים הן הן צריכות להיות המעסיק החוקי, לשלם את שכר העובדים, ולדאוג ל"סידור עבודה" כך שהנכה לא ייוותר ולו יום אחד ללא עזרה!!!

בדיוק כפי שהמדינה דאגה לקשישים בחוק הסיעוד והטילה את האחריות על ההעסקה על חברות אזרחיות כמו מט"ב ומת"ן ועוד, והן אלו המשלמות לעובדים מטעמן ודואגות ל"סידור העבודה" וכי לכל קשיש תגיע העזרה ללא קשר לחופשות העובדים – כך המדינה מחוייבת לדאוג גם לנכים. לא צריכה – מחוייבת!!!

ומבחינתי – ועכשיו שיסלחו לי אחיי הנכים – דמי השר"ם של נכה הנזקק לעובד זר ומשתמש בכזה בפועל, יכולים לעבור ישירות לחברת כח האדם שבתמורה תישא בכל האחריות הנובעת מיחסי עובד מעביד ותדאג כי אכן כל יום מימות החודש הנכה יקבל את טיפול עבורו היא מקבלת תשלום!!!

בדיוק כפי שהקצבאות מועברות ישירות למוסדות במקרה שהנכה נמצא בהם.

והסעיף האחרון והחשוב מכולם:

על מדינת ישראל – באם היא באמת מעוניינת לפתור את בעיית העובדים הזרים – לעודד בתוכנית חומש מושכלת – יצירת מגמות סיעוד נכים בבתי הספר התיכוניים, לשלב את סיעוד הנכים בשרות הלאומי ולהכיר בסיעוד נכים לצורך תשלום המענק למשוחררי צה"ל, ובראש ובראשונה – להתייחס אל אזרחיה הנכים כשווי זכויות ולא כאל סרח עודף!!!!

נעמי מורביה היא חברת הנהלת מטה מאבק הנכים,
ומנהלת פורום מטה מאבק הנכים

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. מאיר חמד (21/01/2018 14:42:11)
2. מיכל (7/01/2019 12:12:30)
עבור לתוכן העמוד