מסעותיהם של יוקו ואיתן בירושלים
19/08/2007
 
 
הגדל

כבר שנתיים שאני לא גר בעיר והחלטתי לקחת את יוקו לטיול להראות לה את העיר שהשתנתה והתפתחה בשנתיים אחרונות.
כבר יש מסילת רכבת באמצע שדרות הרצל, פתחו את כביש 9, מתחם הרכבת משגשג, הניחו אבן פינה לאולם החדש של הפועל ואפילו פתחו מתחם חנויות בממילא, אז הלכנו לראות.
 
עשינו סיור בעיר העתיקה והגענו לתערוכת הצלילים לאור חומות מצודת מגדל דוד. בכניסה לתערוכה ישבה הקופאית, בחורה לא סימפטית במיוחד ואמרה לי: אתה יכול להיכנס, יוקו לא! במעין נחישות צדקנית מרגיזה, כמו איזה טבח בבסיס, שאתה מתחנן אליו שייתן לך גבינה צהובה לחבר'ה מהצוות שחוזרים ממארב ורוצים להכין איזה סנדביץ' כי החבר'ה רעבים, והטבח בשלו, לא מסכים.
ביקשתי, דיברתי, התחננתי והיא בשלה- מקובעת, כמו ירושלים הישנה והלא מפותחת, ביקשתי לדבר עם המנהל, הגיעה אולגה המנהלת, ולמרבה הפלא, ללא שום בעיה או תנאי, אולגה הסכימה ופתחה את שערי המוזיאון לרווחה למורת רוחה של הקופאית המרירה.
 
משם צעדנו למתחם ממילא החדש והמפורסם, לראות את החנויות היפות, את העיצוב המשלב ישן עם חדש, ואת התקרבותו של מרכז העיר אל עבר העיר העתיקה, אשר כבר כל כך הרבה זמן מנותקת, מנוכרת ורחוקה מתושבי העיר המערבית אשר חלק הארי מהם חוששים לבקר בה ולחוות מקסמה בשוטטות בסמטאות הקסומות בעלות הילת הקודש לשלושת הדתות, ממש תיאור חלומי.
 
יוקו, אשר במקור אינה מאדמת הקודש אלא בעלת שורשים אירופיים גזעיים, רצתה להתרשם מהעיר בערב על קפה בבית-הקפה רולדין. פסענו לאיטנו פנימה, נתקלנו במשה, איש צעיר, שנראה נחמד אך נוכחנו לדעת שההיפך הוא הנכון. משה בנחרצות, צדקנות, באפתיה, וכמובן בצורה מזלזלת אמר, היא (יוקו) לא נכנסת לכאן!
ושוב הוויכוח וההסבר: נכון שהיא שונה, היא לא נראית כמוך, אבל תן לה להיכנס. ומשה, הנושא על כתפיו את שמו של גדול מנהיגי עם ישראל, משה רבנו, שאחת מתכונותיו היתה כיבוד הזולת והשונה, ממשיך בשלו.  לקחתי את יוקו לאוטו ונסעתי הביתה עצוב וכעוס.
 
בדרך חשבתי לעצמי וסיפרתי ליוקו את אשר על ליבי יוקו התבוננה מהחלון ונהנתה מהאוויר הנעים של ערב קיצי בירושלים ולא ענתה לי, כי יוקו לא יכולה לענות, היא תמיד עם פרצוף מאושר כזה שגורם לכל ילד לגשת אליה ולכל מבוגר לחייך.
יוקו היא גור כלבים מסוג גולדן רטריוור, שבעוד שנה תהיה עיניים לעיוור. יוקו תהיה כלבת נחיה, היא תהיה עיניים לאדם מוגבל שאינו רואה.
 
יוקו גרה איתי ועם נעה כבר חודשיים. אנחנו מגדלים אותה באהבה, דואגים לה, והיא הולכת איתנו לכל מקום. לרוב המקומות מכניסים את יוקו. לפעמים שואלים, אבל כשמבינים שהיא גור נחיה באימון, פותחים את שערי המקום לרווחה.

רק משה מסניף רולדין בירושלים, שנמצא במתחם ממילא, גירש אותנו מהמקום בטענות מגוחכות.
אני רק מקווה שמשה ילמד את הלקח שלו ושאף פעם בחייו לא יגרש יותר גורים של המרכז לכלבי נחיה בישראל, אשר עושה עבודת קודש למען העיוורים, אני מקווה גם שמשה לא יזדקק לשירותיו של המרכז, כי אז אולי יגורש בבושת פנים משם.
 
אני כותב את הדברים בחדר שלי בירושלים. נעה ישנה לידי ויוקו על הרצפה כי נעים, אני מביט על שתיהן ומחייך ואומר לעצמי איזה כיף לי, יש לי חברה שאוהבת אותי, את יוקו שאנחנו אוהבים,
בטח משה עושה עכשיו איזה הפוך גרנדה-גרנדה עם קרואסון חמאה וקוביית שוקולד בצד וחושב לעצמו איזה אידיוט אני...
 
 
מוקדש לנעה, שבאורך רוחה ואהבתה הרבה, גורמת לי לאושר תמידי.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד