ויטל זינגר
7/05/2007
 
 
הגדל

ויטל זינגר

ויטל נולדה ב-1987 בנצרת עילית שבצפון. כשהייתה בת חצי שנה חלתה בסרטן בגב,  מחלה אשר גרמה לנזק בלתי הפיך בעמוד השדרה. הרגליים שותקו וכעת היא מתניידת בכיסא גלגלים.

ויטל למדה במסגרות חינוך רגילות לאורך כל הדרך, ולא נתנה למגבלתה להוות מכשול עבורה.

בילדותה עברה ויטל טיפולים רפואיים רבים. בכיתה ז' עברה עם משפחתה לראשון לציון,  בין היתר בגלל מועדון הספורט לנכים שהיה באזור המרכז,  מועדון שבו התמקצעה לאחר זמן בשחייה ועסקה גם בענפי ספורט רבים נוספים.

ויטל הייתה תלמידה טובה וחרוצה, ובכיתה י"ב קיבלה צו גיוס כמו כל שאר חבריה,  והתייצבה לצו הראשון, אך בגלל נכותה הפרופיל הרפואי שלה ירד והיא קיבלה פטור מהשירות הצבאי.

יום אחד כשצפתה בטלוויזיה ראתה את אוראל גלולה מדברת בריאיון על היותה קצינה נכה בחיל החינוך. אוראל ציינה שנעזרה בעמותת "אתגרים" שהפעילה באותה עת באופן ניסיוני מסלול הכנה לצה"ל לנכים המעוניינים להתנדב לצבא. ויטל מיד יצרה קשר עם מנהלת הפרויקט והתקבלה למחזור השלישי של המסלול, שכלל  תשעה אנשים בתחילה, כמות אנשים שהשתנתה בהמשך.

החניכים היו בעלי מוגבלויות שונות, ובאו מכל רחבי הארץ.

המסלול כלל גיבושים ופעילויות רבות ומגוונות, כגון סנפלינג, שיט, מסלולים אתגריים, ויחד עם זאת היה בעל פן צבאי בהדרכת מתנדבים מיחידות שונות, כמו סיירת מטכ"ל שליוו אותם והעבירו להם פעילויות שונות. החניכים עשו ע"שי לילה, מסעות ופעילויות נוספות הבאות לבחון, לחזק וללמד משמעת עצמית, משמעת קבוצתית, אחריות,  עצמאות וערכים חשובים נוספים. המסלול ארך כשנה וכלל מפגשים מדי חודש.

נתיב עזרה נוסף שעמותת "אתגרים" סיפקה היה המיונים לתפקידים בצבא.

ברגע שמתנדב מקבל "פטור" מהשירות הצבאי, הצבא מתעלם מנתוני החייל כפי שהתקבלו בצו הראשון, ו"אתגרים" היו אלה שדאגו שהנתונים יישמרו ושחיילת האחראית על גיוס מתנדבים בצבא תטפל במתנדב באופן אישי (משמע שהחיילת בחנה את נתוניה של ויטל ועל פיהם באופן יזום שלחה אותה למבחנים שונים במטרה למצוא לה תפקיד שבו תוכל לממש את הפוטנציאל הגלום בה).

אם לא הייתה עושה זאת, כנראה שאף אחד לא היה מגלה את התועלת ואת היכולות של ויטל לתרום לצבא. ויטל התמיינה לתפקיד מדריכת סימולטורים, ולאחר מכן שמעה על תפקיד הפקמ"צית  והחליטה לנסות להתמיין אליו. ויטל עברה את המיונים והתקבלה לתפקיד.

ויטל רצתה לעשות טירונות כמו כל חבריה, אך בגלל חוסר ההתאמה/נגישות של בסיסי צה"ל בארץ לנכים לא יכלה לעשות זאת. בעזרת "אתגרים" נמצא בסיס בצפון הארץ ומפקדת בשירות סדיר (מפקדת בגדנ"ע) העבירה את חמשת החניכים טירונות במשך שבוע.

הבסיס היה מותאם לנכים יותר מרוב הבסיסים הצה"ליים בארץ, והטירונות הייתה הפעילות האחרונה לפני הגיוס. יומיים אחר כך,  ב-29.12.05 התגייסה ויטל והוצבה בבסיס חיל האוויר בטייסת "החרב המתהפכת", טייסת מבצעית עמוסה ולחוצה.

תפקידה בתור פקמ"צית הוא לווסת  ולנתב את המידע שמגיע בעת פעילות בט"ש וחירום. את תפקידה היא מבצעת בחמ"ל היחידה. התפקיד מבצעי ודורש אחריות והשקעה רבה.

ויטל נעזרה ב"אתגרים" – שהיוו את הקשר לאנשי המפתח הרלוונטיים, ובתוך מספר חודשים היא החלה קורס פקמ"ציות (קורס בן שבעה שבועות) בבסיס עובדה שבדרום. זאת לאחר מאבק והתנהלות ביורוקרטית שארכה כחודשיים ושכתוצאה ממנה נבנו רמפות שהפכו את הבסיס לנגיש לכיסאות גלגלים, במידת האפשר.

ויטל למדה את התכנים העיוניים ועברה את כל המבחנים, כולל המבחנים המעשיים, כמו כולם. כמו כן השתתפה בהווי החברתי והתנהלה בשגרת היומיום הצבאי כרגיל – ללא הנחות,  וזאת על פי דרישתה.

בתחילת אפריל 2006  בתום הקורס, הוצבה ויטל בטייסת והחלה את שירותה הסדיר. תהליך ההתנדבות נעשה מתוך רצון להשתלב בחברה באופן מלא כאדם רגיל כמו שעשתה כל חייה.

המאבק העיקרי היה בשנה שלפני הגיוס, המאבק על הזכות להתגייס, ולהיות מוצבת בתפקיד הממצה את הפוטנציאל הטמון בה.  מאבק זה היה ארוך, מתיש ומייגע, אך לדבריה שווה כל רגע. מרגע הגיוס התנהלות הצבא הייתה ממש טובה.  הנכונות בבסיס עובדה על כל ממלאי התפקידים הרלוונטיים בו, ונכונותם של המפקדים בטייסת אליה שובצה, הותירו בה התפעלות והתרשמות. היא הופתעה לטובה בהתחשב בכך שמדובר בגוף ביורוקרטי,  שמלכתחילה העדיף לוותר עליה עקב נכותה מבלי לחשוב פעמיים.

ויטל שירתה כפקמ"צית בטייסת  בשנה האחרונה, וגם לאורך מלחמת לבנון השנייה, ולפני מספר חודשים עברה לתפקיד נוסף באותה יחידה. כרגע היא עומדת לסיים שנה וחצי של התנדבות, והחליטה להמשיך הלאה, ולהשלים שתי שנות שירות מלאות. ויטל גאה ומסופקת, ומתלהבת לקראת המשך שירותה הצבאי.

ההורים כמובן המומים וגאים בו זמנית בכך שהצליחה להגשים את שאיפותיה, למרות כל המכשולים שעמדו בדרכה.  הם תומכים ועומדים מאחוריה תמיד, כמו גם כל שאר סביבתה.

 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד