עומד בטור - המילון השלם של תירוצים לחניות נכים
5/06/2005
 
 

עומד בטור/ מאת ב.א.ה
 
אזהרה לנשים בהריון, לסובלים מיבשושיות בחוש ההומור, חברי מרכז-לשעבר, ופקחי תנועה דוברי פלמיש.

 

הוא לגם מכוס הקפה ועיניו התרוצצו מצד לצד, לרגע הוא נדמה לי כעכברוש לכוד המחפש דרך החוצה, אבל הרגע הזה חלף.

"שמעון," שאלתי אותו. "שימון," הוא קטע אותי. "שמעון," אמרתי שוב. "שימון," הוא חזר בשנית." "שמעון?" שאלתי בתמיהה. "ש-י-מ-ו-ן" הוא קבע.

           

נאנחתי, "נו, שיהיה, שמעון. בכל מקרה רציתי להיפגש עמך כדי לשאול אותך כמה שאלות על מהות ההווי הישראלי בהקשרו להתנהגות הנלוזה של חניה במקום לא מאושר המיועד לאדם עם מוגבלות."

 

הוא בהה בי כדקה עד שהבנתי שהוא לא הבין.

 

- "שמעון?"

 

- "שימון!"

 

- "שאלתי מה התירוץ שלך לכך שאתה חונה במקום חניה לנכים?"

 

- "רק שניה."

 

- "אני יכול לחכות."

 

- "לא. רק שניה."

 

- "בסדר! אחכה לך!"

 

- "לא! התירוץ שלי הוא רק שניה."

 

- "רק שניה?"

 

התבוננתי בו ארוכות ושאלתי אותו, "שמעון, איך ממציאים את התירוצים האלו?"

 

"זה שימון. עכשיו תשמע," הוא התחיל ואז עצר  שלח מבטים לצדדים ואז פתח במונולוג קורע לב. בעצם זה לא היה מונולוג קורע לב, אבל לדעת העורך אין מספיק דרמה בכתבה.

 

"תשמע," הוא הפסיק את המחשבות שלי, "מחלקים את התירוצים לפי סגנונות. יש כאלה שמשתמשים בתחומים ויש כאלו שמגיבים לפי הבנאדם. אני יסביר לך, ת'מבין? תחומים זה יענו כל מיני סיבות שיוותרו לך. כמו זמן – אתה מגדיר את המעשה האסור בתחום של זמן לא משמעותי. אתה מבין? אם עשית משהו אסור במשך שניה קרה כבר משהו?" הרהרתי בילדיי אבל הכרחתי את עצמי להתרכז בדבריו.

 

"מקום – מגדירים את המעשה האסור בתחום של מקום. אתה מבין? אם עשית משהו אסור במקום לא משמעותי, אז לא קרה שום דבר. נניח בחניה האחרונה מתוך חמש חניות. או אם חסמת חלקית מקום חניה." 

 

"דחיפות – מגדירים את המעשה האסור בתחום החירום. אתה מבין? אם עשית משהו אסור בגלל שזה דחוף, מוותרים לך. אתה ממהר לרופא, למשפט, וכך הלאה."


"חשיבות – מגדירים את המעשה האסור בתחום החשוב. אתה מבין? אם עשית משהו אסור אבל בגלל דבר חשוב אחר, מוותרים. אתה צריך לאסוף תינוקת חולה, למסור תרופה, לאסוף משכורת, לקנות מנשף אסטמה."

 

הנהנתי בהבנה. "אבל תגיד לי, שמעון, איך מגיבים לאדם?"

 

"שימון! תראה, זה תלוי בבנאדם. אם זה פקח, אתה מסתכל אם הוא זקן, צעיר, חלש או שרירי, טיפש או חכם. אם זה שוטר או שוטרת אתה צריך לצעוק ולבכות כי איומים לא יעבדו עליהם כמו על הפקחים. אם זה מאבטח, אתה מסמן לו שיקפוץ לך. אם זה נהג אחר, אתה עושה לו סימן של מי מדבר אליך בכלל ושורט לו את האוטו עם המפתח. אם זה נכה, אתה עושה הצגה של צליעה."

 

"אני מודה לך, שמעון," אמרתי "על כך שאתה מוכן לחשוף את האמת על התירוצים לחניות במקומות חניה לנכים. יש לי רק שאלה אחרונה."

 

"שימון! על לא דבר, אני מאוד אוהב את הנכים, הכל בשבילם."

 

"רציתי לשאול אותך, מה זה ה’שימון' הזה שאתה כל הזמן אומר?"

 

אבל שמעון כבר לא ענה לי, הוא קפץ כנשוך נחש ורץ אחרי משאית גרירה עם רכב על גבה. התעלומה נשארה בעינה. אולי אתם, קוראים יקרים תוכלו לפתור את תעלומת ה"שימון?"

 

בין הפותרים נכונה תוגרל פנטזיית מדע-בדיוני על חניות נכים ללא תירוצים.
הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד