חברים מספרים על אני (חנה) קלנר / דניאלה יקירה
29/01/2009
 
 
הגדל

בחודש שעבר, בתאריך ח' בכסלו (5/12/08), הלכה לעולמה חברתנו אני.

אני השתתפה עימנו בקורס נאמני נגישות שהתקיים בסתיו 2007 ובמסגרתו אף שהתה עימנו 5 ימים בבית קיי בנהריה - במהלך ימים אלו עברנו חוויה מגבשת וזכינו כולנו להכיר את אני מקרוב. באופן אישי התרשמתי בתקופה זו כי אני אישה אופטימית עם שמחת חיים ולמרות מגבלתה בחרה לקחת חלק בפעילות למען שיפור הנגישות בסביבתה ובעיקר בקרית ים עיר מגוריה. בשנה האחרונה חלה הידרדרות במצבה הבריאותי והיא נפטרה לאחר התמודדות קשה.

חברים נוספים כתבו לזכרה של אני:


כותב יוסי יאנוס (קרית אתא):

אני [חנה] קלנר ז"ל!

אני נתנה את הנשמה שהייתה בה לבורא עולם ביום ח" בכסלו תשס"ט.
אני חסרה מאוד במגוון האנשים הנמצאים במועדון א.מ.ץ שנמצא בק.מוצקין.
אני הייתה מראשוני המועדון, תמיד היוותה הרוח החיה והנשמה שבאדם בכל המובנים.
אני תרמה רבות לחיים החברתיים ולתחום התרבות של המועדון.
היא הייתה פעילה במסגרת נאמני הנגישות בחיפה ובקריות.

מותה של אני, אחרי ייסורים ארוכים, יצר חוסר בנוף של בעלי המוגבלויות באזור.
אני חסרה מאוד לכולם.

יהי זכרה ברוך!!!


בני אור (קרית מוצקין):
גם בשם חברי מועדון א.מ.צ. מתנ"ס נווה גנים.

מכתב פרידה מאני (חנה) קלנר חברתנו הטובה והיקרה.

בחיפה בפעם הראשונה נפגשנו
במתנ"ס רמות רמז התראינו.
שם למדנו קורס להעצמתנו,
כנכים להובלת פרויקטים בקהילתנו,
בהדרכתה המוכשרת של אתי בהם,
ותרגולו בהמשך ע"י העו"ס אוהד.

קורס קהילה נגישה עברנו יחדיו,
התנסויות רבות לבד ובצוותא.
תוך כדי צמצום הקבוצה,
אשר הלכה והתמעטה,
מריבוי של הטרוגניות,
בידול רב ומאבקי כוח, כוחניות.

היית גם מובילה בדרך שלך,
לחיים מלאי תוכן ועניין כל כך.
כשהסתיים הקורס, אפילו צירפת,
את בעלך זאב ז"ל לטיולים בפרט.
כאבנו ביחד את אובדנו המהיר.
והמשכנו עם הקבוצה הטובה כתמיד,
המגובשת הפעילה שלנו למרות הכל,
לבצע טיולי טבע שאותם אהבת מאד.
נפגשנו הרבה בפיקניקים על האש
ותמיד היה מעניין, אין מה לבקש.
בקורס בהנחיית דוד ילין בעירייה,
ואריאל, היית גם תומכת ומובילה.

לאילת כשיצאת לפעמים בוכיה,
פצועה וכאובה מצאנו גם חוויה.
הרגשנו כאילו עפנו בג'יפ,
לקרקע ירדנו במבעית.
לשמיים טסנו בצעקותייך,
במקלחת החלקת בצעדייך.
בשייט המשעמם היינו,
לא היה מעינינו.

גם במועדון נתת את הטון,
היית מובילה בעשייה בטוב.
להרצאות של ציפי חיכינו,
להיסטוריה של צבי ציפינו.
לשאר הפעילויות תמיד ראשונה,
הגעת מזומנה ומוכנה.

אז לפתע פתאום
כאילו ירד הגרדום
יצאת לך בלאט ובשקט
מתוך חיינו ברצף
שהלך ונגמר, בייסורים עזים,
ישמרו כל הזיכרונות היפים.

וזיכרונך עימנו ישמר,
תמיד לעד אוהד.


כותבת יפית דר (באר שבע):

שיר לאני ז"ל.

כמה מילים לשתף את הקוראים
בחוויות הטובות והרגעים
של שלווה,כיף ונחת אשר הבאת לעולם.
רציתי שתדעי,
את האדם המושלם
שכל אחד היה רוצה להכיר.
מה שנותר הוא אין סוף זיכרונות,
ואהבתנו אליך לעולמי עולמים.
אני ושמחת החיים שנקטפה מאיתנו.
זה עצוב שכך זה נגמר
ולפגוש אותך כבר אי אפשר.
שאלוהים ישמור עלייך מלאך שלי ושל כולנו
שישמור אותך האל ועל ילדייך.
כולי דמעות , נרגשת ובוכה.
יהיה זכרך ברוך.


רויטל שורץ-סבירסקי, "נגישות ישראל" – צפון (קרית ביאליק):

את אני הכרתי שנים בטרם הצטלבו דרכינו בקורס "נאמני נגישות 2007". הגענו, מספר נציגי "נגישות ישראל", לאחר תיאום מראש, לבניין עיריית קריית-ים לפגישה עם ראש העיר דאז, מר בני סטלקול, ועם פעילים מקומיים. היה יום גשום וסוער; החנייה הייתה קשה וההתנהלות - כמעט בלתי אפשרית. נכנסנו לפגישה רטובים ורועדים מקור ואת פנינו קידם חיוך חם של פעילת נגישות מקומית, אני קלנר. הפגישה התנהלה היטב ואני גילתה בקיאות ואכפתיות. הצלחנו בעקבותיה לשנות ולשפר מעט כמה היבטי נגישות בעיר. אין פלא אפוא ששמחתי לפגוש שנית את אני בבית קיי בקורס "נאמני נגישות 2007"; היו לנו במקום ימים יפים, עמוסים ומלאי שמחה יחד וכבר תכננו מפגשי עשייה משותפת בעיר מגוריה עם ראש העיר החדש-ישן מר שמואל סיסו. כשניסיתי לתאם מפגש כזה - כבר ענתה לי אני שונה: כאובה, מתייסרת וסובלת. רבה היתה התדהמה למשמע הבשורה המרה כי הלכה מאיתנו.

יהי זכרה ברוך.


דר' אבי רמות ואדרי' יעל להב, המרכז הישראלי לנגישות, עמותת שק"ל (מדריכי הקורס "נאמני נגישות"):

אכן הודעה מצערת ועצובה ואנו משתתפים בצער המשפחה והחברים הרבים שלה.
אני תחסר מאד לחבורת האנשים שעושים מאמץ לפתוח את דלתות העולם ליחידים ולמשפחות שמתמודדים יום יום עם מחלות כרוניות ונכות.
האור שמפיצים אנשים כמו אני קלנר ז"ל הוא הדלק שמניע קדימה את תנועת הנגישות.

אני מקווה שנדע כולנו לשמר ולפתח את פעילותה.

יהי זכרה ברוך. 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד