עיוורונה של החברה / טולי
19/08/2008
 
 

כל מי שקרא את הכתבה אשר פורסמה לאחרונה בנושא המפעל המוגן שבצפון המעסיק עיוורים, לא יכול שלא להתפעל מחד, מהתפוקה הנפלאה והגבוהה של העובדים אשר אינם רואים ויחד עם זאת מספקים תוצרת מצוינת לדברי מנהל המפעל.

ומאידך הם מתפרנסים ממשכורת זעומה ביותר שיש לה "הצדקה" על ידי דוברת משרד העבודה והרווחה, בטענה כי "מדובר בבעלי מגבלה אשר אינם יכולים להיקלט במסגרת שוק התעסוקה הפתוח".

וכאן נשאלת השאלה: האם שוק העבודה הפרטי והציבורי אכן פתוח ומאפשר שוויון הזדמנויות אמיתי כפי שקבע המחוקק?

יתרה מזו, לדברי מנהל המפעל , המשבח את עובדיו הלא רואים, הוא מציין כי כשזה מגיע ל"ביזנס" מטיחים בו לא אחת ש"איכות ונכות לא הולכים יחדיו".

האם לא הגיע הזמן בעידן של שנות ה-2000 שציבור המעסיקים והחברה בכללותה יפסיק לראות אותנו באפילה על סמך דעות קדומות ושורשיות שיש להן היסטוריה ארוכה ורבת שנים, המכילה בתוכה אמפטיה ורחמנות רחמנא ליצלן על "אותם מסכנים" במקום לראות בנו בעלי המוגבלויות כשווים עצמאיים ובעלי כישורים?

האם כאשר מישהו ניגש לראיון עבודה שואלים אותו אם הינו נמוך/גבוה שמן/רזה בלונדיני/שחור במסגרת כישוריו לתפקיד הנדרש?

אין ספק שהמודעות והרגישות בקרב הציבור כלפי בעלי מוגבלויות השתפרה בעשור האחרון, אך משום מה זה לא קרה בנושא התעסוקה, ובפרט כאשר מדובר באדם לקויי ראייה/עיוור.

נכון הוא שהאחריות מתחלקת לשניים וגם עלינו ציבור העיוורים שורה האחריות לשיפור תדמיתנו בעיני עצמנו ובעיני הסביבה, אלא שגם ברצון הזה לשינוי החומה אטומה מצד אותם מוסדות האמורים לסייע לקהילת העיוורים ולפעול יחד עימה בשיתוף פעולה.

לאחרונה אושר חוק חשוב ומהותי לשילובם של בעלי מוגבלויות שונות בתעסוקה אך מכאן ועד ליישומו של החוק בפועל ארוכה הדרך, ושוב אני תוהה, כיצד ניתן לחשוב על שילוב שעדיין קיימת סטיגמה כה שורשית ועמוקה שאפילו הטוב שבקרב מומחי רופאי השיניים ימנע מלטפל בה או לעוקרה מן היסוד?

הסברה וחינוך ליוצא דופן ולבעל מגבלה כלשהיא, מתחילה מגיל אפס במדינות נאורות בעולם.
אם זה מתרחש בארה"ב, גרמניה, הולנד, שבדיה ועוד מדינות, מדוע שלא נלמד מהטוב ונאמץ מודלים לחינוך והסברה בקרב ילדינו ובוגרינו?

במדינה הלומת מלחמות ותאונות דרכים, שבה אחוז הנכים מקרב כלל האוכלוסיה הינו כה גבוה, לא השכלנו עדיין ליצור התייחסות שווה ונאותה גם ל"לא מושלמים" ועדיין ה"בזכות ולא בחסד" לא נטמע והופנם בדל"ת אמותינו.

 

טולי.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד