אתר נגישות ישראל - עמוד הבית

ב-5 לנובמבר 07, יצאנו חברי עמותת "כוכב" וחברי עמותת "כיוונים", כאנשים בעלי צרכים מיוחדים שאכפת להם מצרכים של אחרים.

כתושבי גבול הצפון שחוו את חוויות המלחמה שהתחילה בגלל ששני בנים יקרים, אודי גולדווסר ואלדד רגב, נחטפו בזמן ששמרו על ביטחוננו ושיגרת יומנו וכשכנים של משפחת שליט שבנה גלעד לפני כ-500 ימים נחטף לרשות הפלשתינאית, עקבנו בהתמדה אחר הנעשה.

לפני כחודש, קצת אחרי שנגמרו החגים שבהם כל המשפחות התאחדו, חגגו, חשבנו על שלושת המשפחות היקרות האלה שכאבו כל כך את חסרון בניהם וחלטנו לעשות משהו על מנת להביע הזדהות עם כאב המשפחות ועם הבנים.

וכך עשינו!
יצאנו למסע  הזדהות שהחל ביציאה מרוכזת של שני אוטובוסים ושני רכבים מותאמים לנכים מ"מרכז כוכב" במעלות.

הגענו למצפה הילה, הבית של גלעד.
פגשנו את נועם, האבא, קראנו כמה מילים שנכתבו על ידי החברים, נתנו מתנה נהדרת - מוצר שהחברים עשו במיוחד למען המשפחות, מובייל של ציפורים המסמלות את החופש - שרנו, בכינו ועם כל הקושי המשכנו...

הגענו לנהריה, שם חיכתה לנו מיקי, אמא של אודי.
מיקי כל כך התרגשה גם היא וריגשה את כולם עד דמעות, "הכירה" לנו את אודי ולאחר טקס מרגש נוסף, העניקה לכל אחד ממשתתפי המסע, כ-120 חברים, לבבות של "ר.ג.ש" (רגב, גולדווסר ושליט).
עם הדמעות בעיניים אספנו את עצמנו והמשכנו...

הגענו לקריית חיים שם פגשנו את צבי, אבא של אלדד.
שמענו את צבי, חנוק מדמעות, מספר על הבן הקטן שלו שעכשיו נמצא כל כך רחוק, כשמצבו לא ברור ומבקש אות חיים.
גם את צבי בירכנו, איתו התפללנו, שרנו, בכינו אך ממנו לא נפרדנו, הוא החליט להצטרף אלינו להמשך המסע...

וכך לאחר שנפגשנו עם שלושת המשפחות החלטנו להגיע למקום שבו התפילות נשמעות הכי טוב, לב העם היהודי... "יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם"...

בכותל, כשצבי רגב ועומרי אבני (החותן של אודי) נמצאים לצידנו, נפגשנו עם סמנכ"ל בית הנשיא, מר משה מזרחי.
בטקס מרגש נוסף העברנו מסר שבו אנו מבקשים מנשיא המדינה לעשות כל שביכולתו על מנת להחזיר את הבנים ולהעניק להם את זכותם הבסיסית כבני אדם, החופש.

את היום סיימנו בתפילה מיוחדת, כשרב מטעם רב הכותל הנחה, לשלומם של הבנים ולחזרתם המהירה הביתה.
שם מול הכותל, הבטחנו כולנו שלא לשכוח את הבנים ושלא ניתן לאדישות להרוג אותם!

זה היה יום קשה מאוד מבחינה רגשית ועמוס מאוד, אך זכינו לחזק את ידי המשפחות.
בתור אנשים שזכויות האדם וכבודו עומדים הראש סדר העדיפות שלנו, יצאנו על מנת לבקש את הזכות הבסיסית של האדם... החופש.
המון דמעות היו, אך לא של ייאוש אלא של כאב גדול ובעיקר של תקווה.

כולנו תקווה שאודי, אלדד וגלעד יחזרו הביתה במהרה ובריאים ושנתחיל לעבוד על הפרויקט הבא שיהיה גדול לא פחות:

חגיגות קבלת הפנים, לשובם של הבנים.

אסנת ואתורי
מארגנת המסע